יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות כלאים· רבי אליקים גאטינייו
פרק א · הלכה ג
ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים אלא עוקר ואם קיימן אינו לוקה. וכתב מרן כת"ק ומ"מ איסורא איכא וכו' אבל קשה שרבינו פ"ח דשבת פסק כרבה וכו' עכ"ל. ודבריו תמוהים דשם פסק כרב יוסף וכמ"ש הרב המגיד [שם] ואיהו ז"ל מפרש ומטעים דבריו לתרץ מאי דקשה לכאורה על הרה"מ ואף דקשה דהשמיט רבינו מנכש דמועד קטן יש ליישב כיון דהביא הא דמשקה צמחים ותרווייהו פליגי סמך עליה ואם נאמר דחזר בו למה כתב כאן בהל' ב' מה שפירש"י במנכש דצמחי הני טפי מהני. ועוד למה חזר כיון דראוי לפסוק בהך פלוגתא כרב יוסף כיון דסוגיית מכות דף כ"א ע"ב כרב יוסף דהוי משום זורע ומתניתא לאו כולא ר' עקיבא וכן סוגיית דעבודה זרה דף ס"ד מוכח מינה דמתניתא לאו כולה ר"ע דכל זה הוי דלא כרבה ואפשר דזו היא כונת המל"מ ז"ל במה שהשיג למרן דכתב וז"ל עיין מ"ש מרן, ובע"ז דף ס"ד דאמרינן בהדיא דרבנן פליגי עליה דר"ע עכ"ל. ולכאורה אינו מובן מאי דקשיא ליה דההיא סוגיא אזלא כרב יוסף ורבינו פסק כרבה ולרבה כולה מתני' ר"ע אלא הכי פירושו דקשיא ליה כיון דההיא סוגיא מוכח בהדיא דרבנן פליגי עליה והיינו כרב יוסף למה פסק כרבה או אפשר דקשיא ליה למ"ש דאף למאי דאוקימנא כר"ע וכו' ורבנן פליגי עליה עכ"ל, וגם במ"ש אי נמי אי מספקא לן אי פליגי וכו' קשה לי דהא שם מפורש דפליגי ואף דשם הוי לרב יוסף לא מצינו בזה מחלוקת ביניהם דלר' יוסף פליגי רבנן עליה ולרבה לא. עוד כתב מרן וז"ל ויש מי שאומר וכו' דוקא בעושה מעשה כגון מנכש וכו' אבל בלא מעשה אינו לוקה עכ"ל. ולא יכולתי להלום פי' זה דלפי' זה למה נקרא המנכש והמחפה מקיים ולוקה ואי לאו מנכש ומחפה אינו לוקה ודאי דהיינו טעמא דכשזה מנכש ומחפה מסייע לצמוח ולגדל והוי כזורע ולקי משא"כ במקיים לחוד בלא מעשה דלא הוי זורע ולא לקי וא"כ היינו כרב יוסף והיאך מתרץ כן רבה לעצמו דס"ל משום חורש חרישה בכלאים איכא וכעת קשה.