אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי אליקים גאטינייו

פרק ה · הלכה א

פרק ה

ועיין להרב פרי חדש בנימוקיו על הרמב"ם שכתב באות ג' דכתב דכשהגזרה היא להנאת המלכות בדרך משל כגון לבעול כל בתולה הנכנסת לחופה או כגון שיזרעו בשביעית כדי שירויח המלכות הארנונא יעברו ולא יהרגו וכמו שהביא מהירושלמי יעו"ש ויכול היה להביא מסוגיית ריש כתובות דף ג' דקאמר בש"ס שם ולידרוש להו דאונס שרי והא התם שעת השמד היה דהיה גזרה לכל ישראל ואפ"ה אמרו דאונס שרי כיון דהיה הנאת עצמן ואף דכתב הנמוק"י דאסתר לאו שעת שמד מקרי היינו טעמא משום דלאו לישראל לחוד היתה הגזרה אלא לכל האומות בכלל מכלל דאי היתה הגזרה לאומה ישראלית לבדה היתה נקראת שמד וא"כ ההיא דריש כתובות שמד מקרי ולהנאת עצמן שרי. ונראה דעתו דעת עליון דשאני ההיא דריש כתובות שהוא בענין שב ואל תעשה לפי שהנשים קרקע עולם נינהו ולא עבדי מעשה ומשו"ה להנאת עצמן שרי אבל כשהגזרה היא בקום עשה אפי' שהגזרה היא להנאת עצמן יש להסתפק ואמטו להכי הביא מהירושלמי שהוא בקום עשה שיזרעו בשביעית.
ברם מ"ש עוד הפר"ח וז"ל ובהגהות אשרי הניח ספק זה בצ"ע דבריו תמוהים שאין זה מה שנסתפק בהגהות אשרי. אלא מה שנסתפק עוד הרב וז"ל ואיכא לספוקי בשעת השמד אי אתי גוי וקאמר לישראל קטול אספסתא [בשבתא] כיון דלא מכוון אלא להנאת עצמו אי מחייב לממסר נפשיה או לא דהיינו דהשמד לאו להנאתם הוא אלא לעבורי על דברי תורה ובכל המצות אלא דזה הגוי לחוד מכוון להנאת עצמו דבזה איכא לספוקי אף דנאמר דכשהשמד הוא להנאת עצמן שרי לפי שבזה איכא צדדין להחמיר למעיין דכן נראה לשונו דהגהות אשרי כמו שיעו"ש למדקדק היטב וכן הרב מהר"י הכהן איש ירושלמי הביאו הרב מרכבת המשנה נסתפק לעצמו הך ספיקא דכשהגזרה היא להנאת עצמן ולא זכר שר להגהות אשרי לפי שהבין שאין זה ספק ההגהות אשרי.
עוד כתב הפר"ח בתוך הלשון וז"ל וקשה לי דא"כ דמיירי רבא בצינעה אמאי קאמר רבא ברישא קטול אספסתא וכו' עיי"ש הלשון פירוש לפירושו דכפי ההנחה שהניח דג' חלוקים יש מוכרח דסיפא דרבא איירי בצינעה א"כ ברישא ודאי שהוא בצינעה ג"כ והלא אפי' בקטול אספסתא לחודיה יעבור ואל יהרג וא"צ שיאמר ושדי לחיותא.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות יסודי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה