יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי אליקים גאטינייו
פרק ד · הלכה א
או הפקיד אותו ביד גוי וכו'. וכתב הרב המגיד וק"ו ומה חמץ של גוי שחייב ישראל באחריותו חייב לבערו של ישראל לגמרי לא כל שכן פי' דבריו דכשהחמץ הוא של גוי שהוא ממש שלו אלא דהישראל חייב באחריותו שאם יגנב או יאבד ואפשר לא יגנב ולא יאבד חייב דחשיב כשל ישראל כשהוא של ישראל לגמרי והגוי חייב באחריותו דיותר חשיב משל ישראל ממאי דחשיב משל נכרי לא כל שכן ועיין בסוגייא אי דבר הגורם לממון כממון דמי או לא ועיין מקראי קודש.
יכול וכו' תלמוד לומר בכל גבולך. ועיין מה שהקשה הלח"מ ותירץ בתירוץ ב' וז"ל דנהי דמרבינן הפקידו ביד גוי כשהוא בביתו ובאותה העיר אבל בשדה ובעיר אחרת מנין ת"ל בכל גבולך. וחוץ דאין תירוץ זה עולה להש"ס דלא הזכירו שדות וכרמים אלא בורות שיחין ומערות והוי אפילו בעיר עוד קשה טובא דאפי' דבית הגוי הוא בעירו מ"מ הוא בית הגוי ולא רשות ישראל הוא ואפי"ה עובר וכ"ש ברשות ישראל ואף דאינו בעירו דעובר ואם תאמר דבית גוי חשיב כשל ישראל שהרי המקום שמניח בו חמצו ביד גוי הרי הוא ביתו סוף סוף הכל אחד דמה לי בית גוי בעיר הזאת הא מיהא רחוק מיקרי כיון שאינו כל כך קרוב אצלו לילך שם והוה ליה כעיר אחרת ושדה וגם בהלכה ב' הפך רבינו החלוקות וכתב ואפילו בעיר אחרת ואפי' מופקד ביד גוי ועיין להב"ח סי' ת"מ על מ"ש הטור לא שנא אם הוא בביתו וכו' מה שדקדק עליו וסיים אבל בפ"ד כתוב כתקון עפ"י הש"ס יעו"ש וליתא דמ"ש יכול לא יהא עובר וכו' תלמוד לומר בכל גבולך לא קאי אלא לחמץ ישראל בבית ישראל וכן נראה ממ"ש ה"ב אבל בהפקיד ביד גוי ולא כתב דחייב אפי' בגבול הגוי ואדרבא קשה כמ"ש החה"מ שלמה בן עזרא נר"ו דבכה"ג בגוי שהפקיד אצל ישראל לא הזכיר כלל מגבול דבחלוקה זאת מוזכר בש"ס ואדרבא דברי הטור נכונים דבמה שהזכיר בש"ס הזכיר הוא ג"כ והוא הדין אידך ולרבינו ז"ל קשה.