יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות חגיגה· רבי אליקים גאטינייו
פרק ב · הלכה ה
מי שהיה חגר ביום ראשון ונתרפא בב' פטור וכו'. ויש לגמגם דלמה בחיגר ביום ראשון וכו' לא חילק בין היה חיגר בלילה לחיגר ביום וכמו שחילק בסמוך בין נטמא בלילה לנטמא ביום דהדין שוה בשניהם ועיין להפר"ח בנימוקיו על רבינו מה שנסתפק אי פשוט ביום ראשון ונעשה חגר ביום ב' אי חייב להביא ביום ב' דכבר נתחייב בראשון ופשיט לה מדברי התוס'. ולענ"ד דברי התוס' צריכים ביאור והם בדף ט' ד"ה כיון וז"ל וצ"ע אי פשוט בראשון וכו' או דילמא כיון דתשלומין זה לזה לר' הושעייא לא מחייב פירוש דמדר' הושעייא ילפינן לר' יוחנן כי היכי דלר' הושעייא דס"ל תשלומין זה לזה ואם היה חיגר ביום ראשון ופשוט ביום ב' ולא הביא קרבן בב' מביא בג' משום תשלומין דב' דהראשון לא חשיב כלל משום חגורו תו נמצא דחגר לא חשיב כלל ה"ה לר' יוחנן דבהיותו חגר לא חשיב כלל ואף שהיה חייב ביום ראשון ולאו מחייב דכתבו התוס' קאי לר' יוחנן ונמצא א"כ צ"ע לדעת ר' יוחנן ואסיקו ומיהו כיון דהשתא לאו בר חיובא לא מצי מייתי ליה הואיל ואינה בביאה וכו' פי' כיון דאינו חייב בביאה אף דרשאי לבא וליכא איסורא חשיב כאינה בביאה ודמי קצת לטומאה אף דטומאה שאני דאיכא איסורא בביאה ועיין להחי' הלכות [מהרש"א] מ"ש בקיצור וסיים דע"פ דבריהם ניחא דלא אמר בש"ס איכא בינייהו פשוט ביום ראשון ונעשה חיגר ביום ב'.
ולענ"ד אין זה קושיא בש"ס דהיא היא דממ"ש בש"ס איכא בינייהו חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום ב' מינה דאיכא בינייהו פשוט ביום ראשון ונעשה חיגר ביום ב' ברם ראיה עצומה לדבריהם הוא ממ"ש ריש מכילתין ולרבינו וכו' הכל לאתויי מאי לאתויי חיגר ביום ראשון וכו' הניחא וכו' אלא למ"ד כולן תשלומין הכל לאתויי מאי וכו' סומא וכו' ולמה ליה לש"ס לילך לעצות מרחוק ולמצוא מחלוקת בין תנא דידן לר' יהודה דלא מצינו חולק עם ר' יהודה בשום דוכתא ולישני הכל לאתויי פשוט ביום ראשון ונעשה חיגר ביום ב' דחייב לר' יוחנן אלא ודאי דס"ל לר' יוחנן דפטור וכר' הושעייא וזה הוי הכרח עצום וא"כ לא היה להם להביא הכרח לדבריהם מדכל שישנו בביאה וכו' דלא דמי לטומאה וכמ"ש בסמוך.
ועיין להלח"מ בהל' זו גבי אם נטמא בלילה שסיים וז"ל וא"ת וכו' ותירץ וז"ל וי"ל דבעי לישב הש"ס מתני' אליבא דהלכתא דאנן קי"ל דתשלומין דראשון הן וקי"ל לילה מחוסר זמן אלו דבריו ותמוהים דבריו דמה שתירץ בש"ס לאתויי סומא באחת מעיניו הוא דלא כהלכתא דהלכה היא סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה וכמו שפסק רבינו.
ולעיקר קושיתו שפיר יש לישב על דרך שכתבו התוס' לישב למה שהקשו כעין זה שם בד"ה שאני טומאה יעו"ש מה שהקשה ומה שתירצו וכעין תירוצם יש לתרץ לקושית הלח"מ ג"כ ופשוט.
וכן אם נטמא וכו' אבל אם נטמא וכו'. וכתב מרן ומכאן נלמוד דלחזקיה אם נטמא בליל יו"ט ראשון שהוא פטור דכיון שכשהאיר היום היה פטור וכו' אבל אם נטמא ביו"ט ראשון חייב כיון שכשהאיר היום היה חייב הנה מכאן הורה ה"ה מהר"ח עשאל ז"ל על מי שמת לו מת בח' או ט' שעות ביום והוא לא התפלל עדיין מנחה ואחר שמת נטפל בקבורתו ולא גמר עד שחשכה דחייב להתפלל ערבית שתיים כיון שכבר נתחייב בתפילת מנחה קודם שימות מתו וכדהכא דאם נטמא ביום ראשון אחר שנתחייב כשהאיר יו"ט ראשון חייב הובאו דבריו בבית דוד חלק או"ח סי' מ"ב ודבר משה חלק יו"ד סי' פ"ז וש"י וכן הודו לו הרבנים הנזכרים יעו"ש.
וראיתי בספר יצא מחדש ברכי יוסף חלק יו"ד סי' שמ"א כתב לפקפק בראיה זו דיש לחלק בין דאורייתא לדרבנן על דרך שכתבו הגהות מיימוני על שם סמ"ק פ"ד מהל' אבל דאם מת בשבת מבדיל ביום ראשון אחר קבורה ולא דמי לחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום ב' דפטור דיש לחלק בין דאורייתא לדרבנן אלו דבריו.
ואנכי רך לא ידעתי את שיחו דמה הבין בדברי הגמ"י עד שמכחו דחה פשיטות מהר"ח הנזכר דאי הבין דשאני ההיא דקרבן ראיה דהוא דאורייתא משא"כ אנינות שהוא דרבנן וכיון דמכח אנינות שהוא דרבנן נפטר מתחילתו נמצא דהא מיהא מדאורייתא מחייב וא"כ לא נפטר לחלוטין ומשו"ה יהא חייב אחר הקבורה, חילוק זה ניחא לנידוני דחל האנינות קודם שבא חיוב הבדלה משא"כ בנדון מהר"ח הנזכר שהוא הפכו דלא חל האנינות אלא אחר שנתחייב במצוה יהיה מצוה שיהיה ופשיט לה לחיוביה במצוה איך נאמר דפטור, ואם הבין דכוונתו דשאני הבדלה שהוא דרבנן ואין ללמוד מדאורייתא דכך התקינו ההבדלה דרבנן אף בנדון זה וחוץ דזה סתום הרבה דאדרבא בדרבנן הקלו וצ"ל דהחמירו בדבריהם ואי הכי בנדון מהר"ח דהוי היפך ענין זה איך שייך חילוק זה אדרבא צריך לחייב בנדון מהר"ח כיון דתפילה דרבנן לחומרא ואי נאמר דתפילה דאורייתא הוי שוה לקרבן ראיה ואיך דחה ראיה עצומה כזאת בדברים בעלמא גם מה שדחה שנית יעו"ש בדברים לא הבינותיו ועוד קשיא לי בדבריו דאיך עירב נדון הבית דוד ומהר"ח בההיא דהגמ"י דהנהו אצילי רברבי קיימי בענייני תפילות ובזה ודאי שנלמד מראיה וכמ"ש הטור יו"ד סי' שמ"א ושוב בדין ההבדלה הביא פלוגתא דרבינו יהודה ומהר"ם והסכמת אביו כר"י בפסקיו נגד מ"ש בתשובותיו יעו"ש דבהבדלה דוקא הוא דקא פליג מהר"ם מטעם דמבדיל והולך כל השבת כולה יעו"ש בהרא"ש ריש פרק מי שמתו ובהגהות מיימוני חילק בין דאורייתא לדרבנן משא"כ בתפילות והו"ל לבאר ולהרחיב בזה כוונתו.