יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו
פרק ט · הלכה ד
היו לפניו בושם וכו'. וכתב מרן על שם הטור וז"ל יראה לי שאם היו לפניו עצי עצמו ועשבי עצמו ומיני בשמים ובירך מיני בשמים פטר הכל שהכל מיני בשמים וכו' אבל רב עמרם כתב היו לפניו שלשה מינים מברך על כל אחד בפני בשמים עכ"ל. וכתב מרן בב"י כלומר שלכתחילה יברך מיני בשמים ויפטרו השאר אבל ר"ע כתב דלכתחילה יברך על כל אחד ואם בדיעבד בירך על מיני בשמים וכיון לפטור את השאר יצא. והב"ח ז"ל חלק עליו וכתב דדעת הטור הוא דלכתחילה מיהא צריך לברך על כל המינין אלא דאי ברך על מיני בשמים יצא וכן דעת הרמב"ם אלא דדעת ר"ע אפילו בדיעבד אם כיון לא יצא אלא צריך על כולן כאחד בפני עצמן. ואחר נשיקת ידיו ורגליו אין זה עולה על הדעת דאי כיון לפטור לכולן היכא דבירך מיני בשמים דלא יצא, דלמה לא יצא ויברך שנית ברכה לבטלה אשר מזה הוכרח מרן לפרש כמו שפירש והוא פשוט.
עוד כתב בכ"מ וכן בב"י שם וז"ל והשתא י"ל דרבינו ורב עמרם לא פליגי דלא נקט בדוקא עץ ועשב דה"ה אם היה ביניהם דבר שאינו לא עץ ולא עשב דלכתחילה אין אחד פוטר את חברו עכ"ל. ולענ"ד אין צריך לומר דלאו דוקא מ"ש רבינו אלא בדוקא ויושוו רבינו עם ר"ע והכי פירושו היו לפניו עץ ועשב אין אחד פוטר את חברו אפילו בדיעבד אלא צריך לברך על כל אחד לעצמו הא אם יש לפניו גם מיני בשמים ובירך עליו וכיון לפטור את השאר בדיעבד יצא והיינו כרב עמרם.