אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו

פרק ח · הלכה ח

הלכה ז

הפת וכו' והנובלות וכו'. הכי איתא במתני' דף מ' על החומץ ועל הנובלות אומר שהכל נהיה בדברו ר' יהודה אומר כל שהוא מין קללה אין מברכין ושקיל וטרי בש"ס בפירוש דנובלות דאיכא מ"ד דהיינו בושלי כומרא ואיכא מ"ד דהיינו תמרי זיקא ומסיק בש"ס דנובלות סתמא דמתני' היינו בושלי כומרא ופירש רש"י בושלי כומרא כמו שרופי חמה שבשלם ושרפם החום ויבשו וכו'. והר"ש בפי' המשנה דדמאי פירש וז"ל בושלי כומרא כלומר מניחין אותו באילן להצטמק מלשון עורנו כתנור נכמרו וזה דלא כפי' רש"י דלרש"י היינו שרופי חמה ונתייבשו ולא מרצון בעל השדה ונגרעו לא כן להר"ש דהיינו שמניחין אותן באילן להצטמק והיינו בישול ולא שרוף ודלא כהרב בעל שער אפרים סי' כ"ג שכתב דפי' הר"ש היינו פי' רש"י.
עוד כתב הר"ש וז"ל ויש מפרשים שאין מתבשלין באילן אלא תולשן ועושה אותן כומר בארץ ומתבשלין עכ"ל. וקשה לי דכפי ב' פירושים אלו דהר"ש מאי האי דקאמר בש"ס בשלמא למ"ד בושלי כומרא היינו דקרי ליה מין קללה והיאך הוי מין קללה וכי משום שהניחן להצטמק באילן הוי מין קללה מה קללה יש כאן, גם לפירוש ב' שתולשן ומניחן בארץ וכי זו היא מין קללה מה קללה יש כאן ובשלמא לפי' רש"י מ"ט וע"כ שנשרפו מן החמה ונתייבשו והיינו מין קללה.
והטור סימן ר"ב כתב וז"ל ועל הנובלות והן מין תמרים שאינן מתבשלין על האילן וכו' ורבינו ירוחם הביאו מרן שם כתב וז"ל נובלות שהוא מין פרי ולא נגמר בישולו מברך שהכל נהיה בדברו וכתב עליו מרן שלא דק שבש"ס אמרו דנובלות היינו בושלי כומרא ופי' רש"י כמו שרופי חמה וכו' והם אינן ענין לשלא נגמרו בישולן עדיין עכ"ל. והב"ח השיגו למרן ז"ל וכתב שלא דק בהשגה זאת ופי' זה דרבינו ירוחם הוא פי' רבינו יונה והרמב"ם והטור, ופירש הסוגיא ברצונו ליישב לאצילי רברבי הללו יעו"ש. ותמוהים דבריו טובא אי מצד לשון הש"ס אי מצד מ"ש רבינו בפירוש המשנה דברכות וז"ל ונובלות הם הפירות ומ"ש ר' יהודה כל שהוא מין קללה ר"ל הארבה והפירות שנפלו קודם (הפירות) [בישולם] עכ"ל, והנה אפי' למ"ד דאפי' בתמרי דזיקא פליגי מוקי למתני' דאמר כל שהוא מין קללה לפי' הנובלות ובושלי כומרא, כ"ש למאי דמסיק הש"ס דכו"ע לא פליגי בנובלות סתמא דהוי בושלי כומרא פירוש חוץ מפירות הנושרים לדרך הב"ח וא"כ שפיר יתיישב כל שהוא מין קללה לפירות הנושרים ובושלי כומרא ואמאי הלך לו לארבה, גם לפחות הו"ל להזכיר בושלי כומרא ג"כ בצידם דבזה איירי ת"ק לכו"ע ומה גם בחיבורו דהו"ל לכלול בדין זה שכתב והנובלות שהם פגים והי"ל לומר ובושלי כומרא ג"כ.
אך מה שהקשה היד אהרן נר"ו על הב"ח ממ"ש רבינו בפירוש המשנה דדמאי וז"ל נובלות תמרה פירוש שנשרן הרוח מן הדקל דהיינו תמרי דזיקא וכו' ואי כפי דעתו דנובלות תמרה אליבא דכו"ע פירות הנושרים פגים מן האילן ותמרי דזיקא נמי בכלל א"כ רבינו לא הו"ל למינקט מה שנכלל בנובלות תמרה ולמישבק פירות דהיינו פירות שנפלו פגין מן האילן וכו' אלו תוכן דבריו. לק"מ דמ"ש רבינו כן הוא לרמוז ההפרש דמאי שנא דבברכות נקט תנא נובלות סתם ובדמאי נובלות תמרה משום דבדמאי דכולל נמי תמרי דזיקא נקט נובלות תמרה לא כן בברכות דאינו נכלל תמרי דזיקא נקט נובלות סתם, והוא מ"ש בש"ס בשלמא וכו' אלא למ"ד וכו' קשה ולכן לנובלות סתמא שהם פירות שנפלו לא הוצרך להזכירם בדמאי ומ"מ אף דאין זו קושיא להב"ח אין מקום לדבריו מאנפי אחריני. עוד כתב היד אהרן נר"ו להשיב על הב"ח שכתב על מ"ש בשו"ע וכן על הנובלות וכו' כתב כן לפי מה שהבין בתחילת הסימן וכו', וז"ל ואיני יודע מה השגה היא זאת וכו'. ואפשר דר"ל שכ"כ ולא כלל ג"כ לפירות שנפלו דאזיל לשיטתיה דלעיל וק"ל.
גם ראיתי להרב שער אפרים שם שלא ישרו בעיניו דברי הב"ח בזה וז"ל הנה מה שהשיג על הב"י במה שהשיג על ר' ירוחם יפה כיון ולא מטעמיה וכו' ואישתמיטתיה מ"ש הרא"ש בפירוש המשנה דדמאי וז"ל בושלי כומרא וכו' וי"מ שאין מתבשלין באילן אלא תולשין ועושין אותן כומר בארץ ומתבשלין וכו' וזה פירוש ר' ירוחם והרמב"ם והטור ודלא כפירוש רש"י וכו' זה תוכן דבריו. הנה מ"ש לדעת הטור ורבינו ירוחם האמת אתו שכן דייקי דבריהם שכתבו שהן מין וכו' שאין מתבשלין וכו' כלומר דזה הוי מין מיוחד שכך הוא בישולו אחר השרתן מן האילן ולא ככל פירות הנושרין, ברם למה שעירב לרבינו עימם אחר נשיקת ידיו ורגליו ליתא שכתב בפירוש המשנה ונובלות הם הפירות אשר נפלו מן האילנות פגים קודם שיתבשלו וכו' ומדבריו משמע דבכל הפירות איירי ולא במין אחד והיינו ודאי מ"ש בש"ס תמרי דזיקא. גם מ"ש בחיבורו משמע כן יעו"ש וא"כ קשה מ"ש בדמאי וז"ל נובלות הם התמרים הנופלים מן הדקל כשהרוח מנשבת וכו' עכ"ל, ונמצא דפירוש ב' המשניות אחד וקשה כקושיית הש"ס אמאי שינה התנא הלשון מכאן דתני נובלות והתם נובלות תמרה, גם היאך פירש כאן פירות שנפלו דהיינו תמרי זיקא והא אסיק בש"ס דכו"ע לא פליגי בנובלות דהכא דהיינו בושלי כומרא כי פליגי בנובלות תמרה יעו"ש.
וראיתי להש"ך ביו"ד סי' רצ"ד דס"ל דמ"ש רבינו בפירוש המשנה פירות שנפלו היינו בושלי כומרא, ולא זכיתי להבינו וכמ"ש לקמן בס"ד. ואפשר להליץ על מרן במה שהשיג על רבינו ירוחם דודאי לא נעלם ממנו פי' הר"ש אלא דכוונתו להשיג דפי' רש"י שפיר נאה ומתקבל מהש"ס לא כן הב' פירושים דהר"ש דלא אתו כהש"ס וכמ"ש לעיל ופי' רש"י מוכרח ודוחק.
תנן במס' ערלה סוף פ"א מ"ח ענקוקלות וכו' והנובלות כולן אסורות עכ"ל. ופירש רמב"ם ז"ל והנובלות מן האילנות מן הפרי קודם שיגמר בישולו אסור בכל ר"ל בערלה וברבעי ובאשרה ובנזיר עכ"ל. והטור ביו"ד סימן רצ"ד כתב והתמרים שאינן מתבשלין וכו' חייבין בערלה ופטורים ברבעי. וכתב עליו מרן אבל הרמב"ם פירש דגם הנובלות אסורות ברבעי עכ"ל. והב"ח כתב ליישב דלא פליגי הטור עם רבינו יעו"ש ודבריו תמוהים, ושוב ראיתי להש"ך שם עמד על דבריו יעו"ש אלא שגם בדבריו יש מן הקושי אחד במ"ש דמה שכתב רבינו בפי' המשנה דברכות דנובלות הם פירות שנפלו מן האילן קודם שיתבשלו היינו בושלי כומרא וחוץ שהוא זר מצד הסברא ולא ראינו מי שפירש כן קשיא טובא דא"כ מאי מקשה תלמודא למ"ד תמרי זיקא ודאן חייב הפקרא נינהו ולמ"ד בושלי כומרא ניחא וכו' הא גם למ"ד בושלי כומרא קשיא ודאן חייב הפקרא נינהו דהא לפי' ר"מ ז"ל הוי פירות הנופלים ומה בין תמרי לשאר פירות. גם מ"ש שלא השגיח הב"ח לראות פירוש המשנה דערלה ליתא דראה מ"ש רבינו ז"ל אלא דס"ל דפי' דבריו הם תמרי דזיקא כפשט דבריו.
והרא"ש כתב בהלכות ערלה וז"ל והנובלות פ' כיצד מברכין מאי נובלות רב אילעא ור' זירא חד אמר תמרי דזיקא וחד אמר בושלי כומרא. ודבריו תמוהים דבנובלות סתם כו"ע לא פליגי דהוי בושלי כומרא וכדאיתא שם בברכות יעו"ש. וראיתי להש"ך סימן רצ"ד ס"ק ה' שכתב לתרץ לזה וז"ל ונהי דהרא"ש מפרש לה בין בתמרי זיקי בין בבושלי כומרא וצ"ל לדעתו דהא דקאמר הש"ס התם בנובלות סתמא כו"ע לא פליגי דבושלי כומרא הוא וכו' היינו נובלות דכיצד מברכין אבל נובלות סתמא דמתני' אחריתי זיקי נמי משמע וכו'. ואחר נשיקת ידיו ורגליו אין זה מספיק דא"כ כשלא הונח להש"ס לאוקמא פלוגתא דאמוראי במתני' דברכות למה הלך לאוקמי פלוגתייהו במתני' דדמאי כי היכי דתיקשי למ"ד בושלי כומרא וסלקא בקושיא לוקמא פלוגתייהו במתניתין דערלה ולא קשיא. וא"ת דגם אי הוה מוקי פלוגתייהו במתני' דערלה הוה קשיא למ"ד תמרי זיקא להיפך אמאי לא שני תנא בלישניה דהכא דהוי בושלי כומרי קרי להו נובלות והכא דהוי תמרי זיקא קרי להו נובלות ליתא דקושיא זאת למ"ד תמרי זיקא ג"כ בערלה איתא לפי' הרא"ש וכמ"ש הש"ך ולמה להש"ס לאוקמא פלוגתייהו במתני' דדמאי כי היכי דתיקשי גם למ"ד בושלי כומרא וכן ראיתי להרב יד אהרן נר"ו הקשה כן לרבינו ירוחם יעו"ש סי' ר"ב הגהת ב"י.
הדרן לסוגיא דידן דמוקי לפלוגתא דאמוראי במתני' דדמאי דקאמר בש"ס בשלמא למ"ד בושלי כומרא היינו דקתני הקלין שבדמאי ספיקא הוא דפטור הא ודאן חייב אלא למ"ד תמרי זיקא ודאן חייב הפקרא נינהו וכו', הנה מכאן משמע דס"ל לש"ס דידן דהני דתני מתני' דפטירי היינו בספקן ולא בודאן דלא כר' יוחנן דאמר בירושלמי דאפילו אומר העם הארץ בפירוש אינן מעושרין דפטירי אלא כריש לקיש דפליג עליה שם, ומן התימה על רבינו הל' מעשר פי"ג ה"א דפסק כר' יוחנן יעו"ש דלא כסתמא דש"ס דילן דאף בודאן פטירי דודאי מפקר להו. וי"ל חדא דריש לקיש ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ואע"ג דסתמא דש"ס דילן כאן נראה דקאי כריש לקיש מ"מ איכא דוכתא אחריתי בריש אלו עוברין דף מ"ב דמוכחא כר' יוחנן דתניא התם אמר ר' יהודה ביהודה בראשונה הלוקח חומץ מעם הארץ צריך לעשר שחזקה מן היין ורמי בש"ס מר' יהודה לר' יהודה ומשני בתירוץ ב' הא בדרווקא הא בדפורצני ופי' רש"י דברייתא קמייתא דפוטר ר' יהודה היינו משום דפטור ממעשר ומתני' דדמאי דתני חומץ שביהודה נמצא דדמו כולהו לחומץ ונמצא דמתני' אפילו בודאן פוטר ותירוץ בתרא עיקר ועיין להר"ש במתני' דדמאי ודוק.

והחומץ. שם במשנה ודע דהאי חומץ שכתב רבינו הוא מזוג דאילו חומץ חי אינו מברך כלל דהרי פסק רבינו פ"ב דשביתת עשור ה"ה וז"ל וחומץ חי אפילו שתה הרבה פטור שתה מזוג במים חייב. והא בהא תליא אי חייב ביום הכיפורים חייב לברך ואי פטור פטור מלברך וכדאמרינן גבי פלפלי יבישתא דהושוו ברכה ליוה"כ לעיל דף ל"ו יעו"ש, וא"כ על כרחך רבינו דכתב דמברך איירי במזוג ולא הוצרך לבארו משום דכבר כתב לעיל דעל משקים דאינן ראוים לשתיה אינו מברך כלל וחומץ חי אינו ראוי לשתיה וכמ"ש בהלכות שביתת עשור דאם שתה ביוה"כ דפטור וכאן לא נחית אלא לאשמועינן דברכת החומץ הויא שהכל נהיה בדברו והיינו היכא דשייך לברך ברכה דהיינו במזוג וה"ט דש"ס בברכות דלא קאמר על הך מתני' דמני בכלל מאי דמברך שהכל נהיה בדברו מתני' מני רבי היא דתניא רבי אומר חומץ משיב את הנפש וכו' וכמ"ש בפרק יום הכפורים דף פ"א יעו"ש, דליכא הוכחה מהך מתני' דמדקאמר מברך שהכל נהיה בדברו דהויא רבי דכאן מתני' לא נחית לאשמועינן אלא דחומץ ברכתו שהכל והיינו היכא דשייך דלרבנן דרבי צריך שיהיה מזוג, ועיין בהרא"ש שם בפרק כיצד מברכין.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה