אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו

פרק ח · הלכה ו

הלכה ה

קפרס של צלף וכו'. הכי איתא בש"ס וכמ"ש מרן כך היא הנוסחא בש"ס, וכתב הרי"ף שהיא נוסחא מבעל ה"ג וכתב עליו הרא"ש ולא נהירא דמשמע דהא דאכיל מר בר רב אשי קפריסין לאו משום דהלכה כר' עקיבא אלא משום דהמיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ וכיון דבא"י פירא הוא, בחו"ל לברכה נמי פירא הוא וכו'. פירוש דבריו דלא נראה לו לברך על הקפריסין בורא פרי האדמה משום דהאי דאכיל מר בר רב אשי לאו משום דהלכה כר' עקיבא וכו' אלא משום דהמיקל וכו' וכדקאמר בפירוש בש"ס ונמצא דס"ל דפרי הוא והיאך יברך בורא פרי האדמה ואה"נ דאי הוה ס"ל דהוי פרי שפיר מברך בורא פרי העץ והא בהא תליא אי חייב בערלה הוי פרי ומברך בורא פרי העץ ובהא ליכא פלוגתא דכולא סוגיא הכי מוכחא דהא בהא תליא וכמו שנראה ממאי דמותיב הש"ס מרב יהודה אמר רב וכן ממאי דמותיב הש"ס לקמן גבי מ"ש רבא כס פלפלי וכו' מברייתא דר' מאיר יעו"ש.
אשר ע"פ הדברים האלו אני תמיה על מ"ש הרשב"א ז"ל בסוגיין ד"ה ר' אליעזר אומר וכו' והסכים עם הגירסא של בה"ג וכדעת רבינו דעל הקפריסין מברך בורא פרי העץ ושוב כתב וז"ל אבל הראב"ד כתב דאינו מלשון הש"ס אלא מבעל ה"ג ולעולם לענין ברכה מברכין אקפריסין בורא פרי העץ ואינו מחוור כמ"ש דא"כ לא הוה מותיב למר בר רב אשי (ט"ס הוא וצ"ל לר' יהודה אמר רב) עכ"ל, ומאי קשיא ליה עליה דהראב"ד הא לא כתב הראב"ד דאינו תלוי זה בזה אלא דבגירסא זאת פליג מכח קושיית הרא"ש ולא פליג אלא אקפריסין דסובר דמברך בורא פרי העץ כיון דלגבי ערלה בארץ ישראל פרי הוא ברם מודה דכל שהוא פרי גבי ערלה מברך בורא פרי העץ וכמ"ש לדעת הרא"ש וזה פשוט גם יש להקשות אמאי לא השיגו בהל' ערלה דלא חילק רבינו בין א"י לחו"ל וכתב סתם זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין והו"ל להשיגו דזה אינו אלא בחו"ל משום כל המיקל בארץ וכו'.
וכתב הרא"ש ובערלה אי לא הוה כתיב ביה אכילה הו"א בלא קרא שמשקה היוצא ממנו נקרא פרי וכו'. פירוש דבריו דכל מקום דכתיב אכילה הוי דוקא אכילה וכדאיתא פרק העור והרוטב דף ק"כ ע"א אלא המחה את החלב וגמעו וכו' יעו"ש כל הש"ס, ותמוהים דבריו דא"כ מה יענה למה שהקשה הרשב"א בחידושיו שם גבי הא דתניא הטבל והחדש וכו' משקין היוצאין מהן כמותן מנא לן וכו', וז"ל קשה הא למה לי קרא הא בכל הני דלעיל לא איצטריך קרא אלא משום דכתיב אכילה אבל בהני דלא כתיב אכילה קרא למה לי, ועוד קשה אכולה שמעתין למה לי קרא כלל בחד מינייהו דהא שתיה בכלל אכילה וכו', ותירץ וז"ל וי"ל דהתם דוקא בדברים שדרכן לשתותן אבל הני בדברים שדרכן באכילה ולא בשתיה עכ"ל. והשתא הרא"ש ז"ל דאינו מחלק בהכי וס"ל דלעולם אכילה הוי דוקא ולא הוי שתיה בכלל קשה קושיית הרשב"א, גם התוס' שם ד"ה לרבות האי דשתיה בכלל אכילה וחילקו בין יין דדרכו הכי לשאר דברים יעו"ש וכ"כ שם בע"ב ד"ה הביא ענבים וז"ל אע"ג דשתיה בכלל אכילה בענבים וזיתים, לענין הבאת בכורים לא כתיבה אכילה דתהוי שתיה בכלל פרי עכ"ל. ולכאורה קשה לי בדבריהם ז"ל שכתבו דהא דאיצטריך ריבויא דמביא משום דלא כתיב ביה אכילה דא"כ גבי ערלה דכתיב ביה אכילה אמאי איצטריך שם בש"ס לילף מבכורים ותרומה לחייב לשותה יין ערלה הא אכילה כתיב בה ושתיה בכלל אכילה. ואחר העיון לא קשה כלל כי הוצרך הגזירה שוה ללמוד דדוקא יין ושמן הוא דחייב הא שאר דברים דומה ליין ושמן דדרכן להיות משקין כגון דבש תמרים וחומץ סיתוניות וכיוצא אינן חייבין עליהן משום ערלה אף דבעלמא שתיה בכלל אכילה גלי קרא דדוקא יין ושמן.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה