יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו
פרק ז · הלכה ב
בעה"ב מברך וכו'. הכי איתא התם דף מ"ו ר' זירא חלש וכו', וכתבו התוס' ד"ה לא סבר וכו' מיהו י"ל הני תרי לישני דר' יוחנן וכו' יעו"ש. והרב חידושי הלכות [מהרש"א] האריך בזה וז"ל אך קשה מי הכריחו לכך ליישבם וכו' דלכאורה משמע דפליגי וכו' וכתב דקשיא להו וכו' אלא דאיכא לפלוגי בין איכא גדול לליכא ולכך מתוך הענוה היה משוה לר"ז גדול ואמר לו שיבצע ור"ז אמר אדרבא אתה גדול ובעה"ב ולך נאה לבצוע וה"ה בכולם גדולים וכו' וא"ל ר"ז לר' אבהו נמי לברך ברהמ"ז כדרב הונא וכו' ומסיים תלמודא איהו כמאן ס"ל שרצה ליתן לברך לר"ז וכו' יעו"ש.
ואחרי נשיקת ידיו ורגליו לא זכיתי להבינו דהא איהו רוצה להשוות גם לפירוש הגמ' הני תרי לישני דר' יוחנן ורב הונא דלא פליגי וכדכתבו התוס' וכתב דמאי דאמר הבעל הבית לאורח שיברך היינו משום דעד כאן לא קאמר ר' יוחנן בעה"ב בוצע אלא כשאינו גדול אבל אי האורח גדול האורח בוצע ומשום ענוה עשה לר"ז גדול והשיב לו דאדרבא הוא גדול ונחזור לדר' יוחנן בעה"ב בוצע ונמצא דשניהם יודעים המימרא דר' יוחנן אלא דמר תולה הגדולה בחבירו ומר בחבירו ולעולם מחלקים כחילוק התוס' ז"ל ואם כן כשאומר רבי אבהו לר"ז שהוא האורח לברך הנה אמת נכון הדבר דלעולם מוכרח לברך אפילו שלא יהיה גדול יותר ר"ז דהא אמר ר' יוחנן אורח מברך ואוקימנא ליה להאי מימרא כשאינו גדול בשביל רישא שאמר בעה"ב בוצע ואיירי בדליכא גדול ברם בדאיכא גדול אורח בוצע דמהאי טעמא היו מחלקים כבוד זה לזה וא"כ מוכרח שיברך ר"ז שהוא האורח ומ"ש רב הונא בוצע מברך הא אוקימנא כשאורח הוא גדול דבוצע ולכך מברך וא"כ איך אומר ר"ז לא סבר לה מר לדרב הונא הא סובר וסובר ומחלק כחילוק התוס' וכדכתיבנא, גם הש"ס מאי אמר ואיהו כמאן ס"ל והא טעמו ונימוקו עמו כר' יוחנן דמ"מ אורח מברך דהא ידעי כולהו מימרא דר' יוחנן אלא שהיו מחלקין כבוד זה לזה ונמצא עדיין הקושיא עומדת לעד.
גם מ"ש בסוף דבריו לקיים פשט התוס' דקאי לתרי לישני דר' יוחנן וכו' יעו"ש, דבריו תמוהים דמאי קשיא אין ה"נ דלעולם אורח מברך אלא דגדול שבאורחים מברך ואי איכא כהן בהדייהו אם הוא עם הארץ תלמיד חכם קודם ואם הוא ת"ח מצוה לאקדומי. ועוד מאי הני תרי לישני כאלו מורה באצבע וא"כ חזרה קושיית הרב דכיון דש"ס מוקי להו בפלוגתא מהיכן בא להם לאשווינהו וכן הקשה הרב יד אהרן נר"ו בכת"י מהירושלמי ג"כ דהביא האי עובדא פרק אלו דברים וקאמר שם מתני' פליגא על רב הונא וכפי חילוק התוס' לא פליגי יעו"ש.
ואני הדיוט תמהני עליהם דמה כל החרדה הזאת בדברי התוס' וכוונתם רצויה לתמוה על רבי אבהו ור' זירא ששמו מחלוקת בין רבי יוחנן לרב הונא מאחר דיש ליישב דלא פליגי וז"ש מיהו י"ל ר"ל דהגם דבגמ' לא משוינהו מ"מ י"ל ואמאי מוקים להו בפלוגתא ולעולם אין דעתם לקיים דבריהם בגמ', ותיבת ר' יוחנן קאי למטה ולא למעלה וכמו שמצא הרב חידושי הלכות [מהרש"א] סיוע מהמרדכי ודוק.
ואם היו כולם בעלי הבית וכו'. כתב מרן נ"ל שכ"כ כדי ליישב וכו'. פי' דקשיא ליה בדברי רבינו דמאי קמ"ל פשיטא ואהא קאמר דלא בא אלא לתרץ הקושיא דהני תרי לישני וכו' וק"ל.