אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו

פרק ה · הלכה יא

הלכה ט

שלשה שאכלו כאחד וכו' שלשה בני אדם וכו'. עיין מ"ש מרן ועיין מ"ש בב"י. ומ"ש הלח"מ דבריו תמוהים ע"פ מ"ש הרשב"א משמו [של הראב"ד] בסוגיין יעו"ש.
והכי איתא התם דף נ' אי נמי כי הא דאמר רב הונא שלש חבורות וכו' אמר רב חסדא והוא שבאו משלש חבורות של שלשה בני אדם וכו' ופירש"י ואפילו לא אכלו אלו השלשה משנצטרפו יחד שכבר גמרו סעודתן עם הראשונים עכ"ל. ומדנקט ואפילו לא אכלו משמע דעיקר דינו דאינן רשאין ליחלק איירי באכלו ואהא קאמר ואי אזמון עלייהו בדוכתייהו פרח זימון מינייהו והיינו אפילו אכלו אח"כ אלא דכשלא אזמון עלייהו אפי' לא אכלו בחבורה זו חדשה אינן רשאין ליחלק כן נראה דעת רש"י ז"ל אלא שהתוס' לא הבינו כן לדעת רש"י אלא הבינו לדעתו דאזמון עלייהו בדוכתייהו פרח זימון מינייהו היינו כשלא אכלו דאי אכלו נתחייבו בזימון ממה שאכלו אח"כ וז"ש אחר שפי' וז"ל פי' שאכל כל אחד מהשלשה מהחבורה זו החדשה ומפסיק כל אחד בחבורתו הראשונה ואהא כתבו ורש"י לא פירש כן וכן הבין ה"ר יהודה שהביא הרא"ש לדעת רש"י שהקשה ה"ר יהודה לפי' רש"י דהא מילתא דפשיטא היא וכו' יעו"ש בהרא"ש (ו)שיישב כל הקושיות בהנחה שאכלו השלשה ביחד כמו שביארנו דעת רש"י והיינו דבאזמון עלייהו אפילו אכלו פרח זימון ובלא אזמון עלייהו אפילו לא אכלו כלום אינן רשאים ליחלק ונראה דגם הרא"ש הבין כן לדעת רש"י דאי לאו הכי כשמתרץ קושיות ה"ר יהודה הו"ל למימר ונ"ל פירוש אחר דאין [זה] פי' רש"י שמיישבו הוא, אלא ודאי דס"ל כן לדעת רש"י ולכן מתרץ קושיות ה"ר יהודה לדעת רש"י, נמצא שהר"י לא הבין כן לדעת רש"י דאזמון עלייהו היינו שאכלו ביחד וגם התוס' סברו כן ולכן כתבו ורש"י לא פי' כן ברם לקושטא דמלתא רש"י והרא"ש והתוס' בפי' אחד קיימי. ואין לומר דמ"ש התוס' ורש"י לא פי' כן קאי אמאי דכתבו פטורין מן הזימון ורשאין ליחלק ור"ל ואי רצו מזמני דלדעת רש"י אינן רשאין לזמן אפילו אם ירצו, חדא דזו היכן מצאו ברש"י ואי ממ"ש פרח מינייהו חובת זימון ותו לא הדר עלייהו אין זו הכרח דר"ל דכיון דפרח תו לא הדר לאיתחייב ברם אם ירצה רשאין ואין הכרח בדבריו, זאת שנית דא"כ לא היה להם לפרש אבל אי אקדימו וכו' שפירשו בתחילת דבריהם דגם רש"י פי' כן אלא היה להם לפרש פירוש דפרח זימון דבהא חלוקים עם רש"י, אלא ודאי כוונתם כמ"ש שדימו בדעת רש"י מה שאינו ודוק.
וכן מרן בב"י ז"ל סי' קצ"ג כתב על דברי הטור שפי' וז"ל פירוש שלשה שבאו משלשה חבורות וכו' אם זימנו עליהם במקומן וכו' אחר שהעתיק דברי התוס' ורבינו כתב כפירוש זה כלומר לאפוקי מרש"י שהבינו התוס' לדעתו דאזמון עלייהו היינו שלא אכלו. ועוד כתב על מ"ש הטור ואינן רשאין לחלק וכו' יעו"ש מה שכתב דס"ל דיש הפרש ביניהם באזמון עלייהו דלרש"י לא אכלו ולהתוס' אפילו אכלו, ברם בלא אזמון עלייהו אפילו לא אכלו אינן רשאין ליחלק לדעת כולם ונמשך אחר דברי התוס' ואחר המחילה רבה זו אינו וכמ"ש דדעת כולם שוה.
וראיתי להב"ח שכתב על דברי מרן וז"ל ואיכא לתמוה על ב"י שהביא דברי התוס' וכתב עלייהו ורבינו כתב כפי' זה, והא ליתא שהרי רבינו כתב שוב אינן יכולים וכו' עכ"ל יעו"ש, והנה כבר הקדמנו כוונת התוס' ועפי"ז נמשך מרן וא"כ יפה כתב מרן ולא הסמיך דעת התוס' להטור אלא למ"ש דאכלו החבורה זו החדשה, [וכתב] וכן דעת רבינו כרש"י, למה שהבין ברש"י דלא אכלו השלשה אלו האחרונים ביחד דלא כתב רבינו ואם כבר זימן כל אחד ואחד וכו' רשאין אפילו אכלו, דהא קאי אמה שכתב שלשה שאכלו אינן רשאין ליחלק ואיירי אפילו בלא אכלו דבהא ליכא מאן דפליג וכמ"ש מרן שם בב"י לעיל מזה וא"כ הו"ל לפרושי, אלא ודאי דאיירי בלא אכלו' זה דעת מרן בדעת רבינו למה שהבין ברש"י ע"פ דעת התוס' ברם אין כן דעת רש"י כדכתיבנא. גם הראב"ד הבין כן ברבינו והשיג עליו ואפילו אכלו שלשה אחר מכאן וכו' לאפוקי ממה שהבין ברבינו דאיירי בלא אכלו ופי' הראב"ד ז"ל הוא ממש פי' רש"י והתוס' והרא"ש לפי מה שהכרחנו דכולם שוין וכמ"ש הרשב"א משמו ולא נמצא שינוי בדבריו כי אם מ"ש אפילו זימנו עליו בעל כרחו וזהו שהשיג הר"א על רבינו דמדברי רבינו נראה בשרצונו של כל אחד ואחד מאלו להצטרף עם בני חבורה ודלא כהלח"מ ז"ל שדבריו תמוהים יעו"ש.
ומרן ז"ל כדי ליישב דעת רבינו נדחק בלשונו וכתב ומ"ש וזימן עניינו וכו' אבל הוא לא היה וכו' ולמה שהשיג שנית ואפילו אכלו אחר מכאן וכו', יישב וז"ל ועל כרחין אית לן לפרש דשלשה אלו גמרו וכו' דאל"כ היאך שייך וכו'. כלומר דאף דסתם רבינו מ"מ סתמו כפירושו מכח ההכרח שהכריח וכו'. ואין לדקדק על מרן שבב"י הבין בדעת רבינו כמו שהבין הר"א והשיג, ובכ"מ לא הבין כן דכן דרכו בכמה מקומות דחוזר בו, והיינו טעמא דבב"י שתירץ ב' תירוצים לקושיא שהקשה בכאן שאל"כ וכו' הבין בדעת רבינו כמו שהבין הראב"ד ברם בכ"מ שלא מצא שום תירוץ לקושיא בדעת רבינו הוכרח להבין בדעת רבינו שלא כהר"א ולענין דינא שוים.
אך יש להתבונן בדעת מרן שמ"ש בב"י לתירוץ כתבו כאן ודחאו בסברא נכונה והכ"מ קדם לב"י. איך שיהיה נמצא למ"ש מרן כאן דרבינו איירי באכלו שלשה יחד מהכרח דהא אין זימון אלא במקום ברכה. ודבריו תמוהים במאד מאד דאי מהכרח זו איך כתב הראב"ד בפי' הביאו הרשב"א בחלוקה דלא אזמון עלייהו בדוכתייהו דהיינו אפילו לא אכלו וכן רש"י כתב ואפילו לא אכלו אלו השלשה ביחד משנחברו ובזה כו"ע מודו וכמ"ש מרן עצמו בב"י וכן דעת רבינו ולא מצינו שינוי ביניהם אלא בחלוקה דלזמון עלייהו בדוכתייהו שהבינו התוס' בדעת רש"י שלא אכלו וכן הר' יהודה שהביא הרא"ש וכן דעת רבינו כפשט דבריו וכמו שהשיג עליו הראב"ד ואי כהכרעתו מה יענה לחלוקה דלא אזמון וכו' וכמ"ש, ואי יסבור בדעת רבינו דגם בחלוקה דלא אזמון הוא דאכלו מה יענה לפי הכרעה זאת להראב"ד ורש"י ודעימיה בחלוקה דלא אזמון עלייהו וכו' אלא ודאי צ"ל כמ"ש מרן בב"י דאיירי בשלשה חבורות שאכלו בבית אחד וכו' או דכיון שנתוועדו לזמן צריכין לאכול וכו' יעו"ש וא"כ כאן בכ"מ דלא חילק מה יענה לחלוקה דלא אזמון עלייהו כדכתבינן וצ"ע. ועיין בב"ח מה שתירץ לקושיית מרן בב"י ולענ"ד אינו סובלו לשון רש"י והראב"ד הביאו הרשב"א יעו"ש ודוק.
כתב מרן בב"י וז"ל מצאתי כתוב שנים שאכלו בקרן זוית ואחד בקרן זוית אבל לא בסדר אחד שאלתי את מורי וכו' והשיב טוב שיזמנו משום דברוב עם הדרת מלך (יצחק ב"ר אברהם) עכ"ל. והקשה הב"ח וז"ל וקשיא לי מהא דריש פרק שלשה שאכלו יהודה בר מרימר ומר בר רב אשי ורב אחא מדפתי כרכי ריפתא בהדי הדדי לא הוה בהו מופלג אחד מחבריה לברוכי להו וכו' יעו"ש עד סוף לשונו, ולא ידענא מאי קא קשיא ליה חדא דזאת היכן כתיבא דמ"ש להו מרימר ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם היינו מטעם דאין חילוק בין איכא גדול לליכא גדול דוקא ולא מטעם דברוב עם הדרת מלך ג"כ דכעת אין הוכחה בגמ', ועוד לו יהי דיהבינן ליה כל דיליה דמטעם דחילוק ברכות נגע בה אפ"ה אין נדוננו דומה לנדון הגמ' דבשלמא התם בגמ' דכל עיקר הפטור היינו מטעם דליכא אדם גדול דנברך וכיון דמהאי טעמא פטורים היאך יברכו, מי יהיה המברך, לכן חילוק עדיף לא כן בנ"ד דאף דפטורים יכולין לזמן כי הפטור לאו מכח דליכא אופן לברך הוא אלא מטעם אחר שהם רחוקים זה מזה ויש אופן לברך ולכן טוב שיברכו משום דברוב עם הדרת מלך ודוק.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה