יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו
פרק ה · הלכה ד
היו האוכלים מעשרה ואילך וכו' נברך לאלהינו וכו'. וכתב הלח"מ טעם לרבינו וז"ל משום דהיכא דמזכיר שם מוכחא מילתא דעל קב"ה קאמר וכו' אמנם פליג וכו' ולענ"ד נראה כדכתיבנא וכו' עכ"ל. והנה באמת צריך להבין כוונת מרן כי ודאי לאו קטיל קנה באגמא הוא ולכאורה שפיר תפש עליה הלח"מ. והנראה לענ"ד להליץ בעד מרן דמדמדמה אומר לאלהינו לאומר למי שאכלנו משלו [נראה דס"ל] דכי היכי ד[ב]אומר נברך למי שאכלנו תיבת למי מורה דממעט אחר שלא אכלנו משלו דמרובין משמע זה זן את זה וזה זן את זה דכל הוספה מגרעת ומשמע דקאי לבעל הבית וממעט לאדם אחר שלא אכלנו משלו הכי נמי באומר לאלהינו דהוספת למ"ד הוא כמו למי, שממעט אחר דיש אלוה אחר ח"ו דזן לאחר ושפיר דמי אומר לאלהינו לאומר למי דכמו דהתם מכח ההוספה משתנה הענין כן אומר לאלהינו מכח הוספת הלמ"ד משתנה הפירוש ומשמע דממעט אחר שלא אכלנו משלו דזה זן את זה וזה את זה זהו דמיון מרן לאלהינו עם למי כך נ"ל לומר בדוחק.