אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו

פרק ב · הלכה יב

הלכה יא

שכח ולא הזכיר בשבת ויו"ט קדושת היום וכו' אומר בא"י וכו'. וכתב הלח"מ דמה שלא הזכיר מלכות לאו דוקא אלא גם מלכות צריך להזכיר דשם בלא מלכות לא מהני עכ"ל. וקאי לתחילת הברכה דאילו בסוף אין שום ברכה חותמת במלכות ואיך קאמר דשם בלא מלכות לא מהני וא"כ אין שום ברכה כהלכתא וודאי דקאי לפתיחת הברכה ודוק ברם בסיום הברכה חותם בשם בלא מלכות כשאר כל הברכות והוצרכתי לזה לאפוקי ממה שהבין החבי"ב ז"ל בשיירי [כנה"ג] סי' קפ"ח הגהת ב"י אות ח' לדעת הלח"מ דמ"ש ז"ל קאי לסיום הברכה שכתב על מ"ש מרן וכן נראה מדברי הר"מ, וז"ל נ"ב אע"פ שלא הזכיר אלא שם ודאי דה"ה מלכות דשם בלא מלכות לא מהני מידי לח"מ, וזה יהיה גם כן הכרח להרי"ף דאע"ג דאיהו ז"ל לא הזכיר שם בתחילת הברכה מ"מ מדכתב לבסוף בא"י וכו' ודאי דגם מלכות בעי דשם בלא מלכות לא מהני וודאי צריך לחתום בא"י אמ"ה מקדש השבת וכו'. ודבריו תמוהים במה שהבין כן בדעת הלח"מ ועוד דלא מצינו כי אם לדברי הר' יונה שכתב שיחתום כאן בשם ומלכות מה שלא מצינו כן בשום מהברכות וכבר כו"ע תמהו עליו וכמ"ש עליו הלח"מ והביאו הוא עצמו ואיך אנן נאמר כן לדעת כולהו רבוותא מה שלא מצינו שאמרו. עוד כתב הר"ב החבי"ב וז"ל ומיהו מדברי רבינו בעל הטורים שכתב בשם ר' ישעיה והר' יונה ז"ל שצריך לחתום בשם ומלכות ולא הזכיר להרמב"ם ז"ל נראה דס"ל דלהרמב"ם אין צריך לברכה בשם ומלכות אבל אין זו הוכחה דא"כ נידוק מינה דמדלא כתב דהר"מ סובר שאין לברכה בשם ומלכות משמע דס"ל שדעתו בשם ומלכות אלא וכו' עכ"ל. ודבריו תמוהים דה"ר ישעיה והר' יונה לא קיימי אלא אתחילת הברכה שצריך שם ומלכות ברם בחתימה ליכא מאן דפליג דצריך לחתום ככל החתימות דעלמא דהיינו בשם בלי מלכות זולת הראב"ד, וז"ש מרן על דעת הרשב"א דסבור דבפתיחה צריך שם ומלכות וכן נראה שהוא דעת הרי"ף ורבינו דצריך שניהם, אבל בחתימה בשם סגי ככל החתימות דברכות דעלמא, ומוכרח דס"ל לרבינו בעל הטורים כן לדעת ר' ישעיה והר' יונה דאל"כ איך כתב והכי מסתברא ולהך פירושא קאי לחתימה ואיהו העתיק הברכה בשם לבד בחתימה אלא ודאי דפירוש הרבנים הנזכרים כמ"ש ודוק. ודברי הראב"ד אלו שלא מצאם החבי"ב הובאו בדברי הרשב"א בחידושיו יעו"ש. ומה שלא השיג על רבינו טעמו כמ"ש החבי"ב שם הגהת הטור אות ו' שלא מצא מפורש בדברי רבינו שיברך בשם ומלכות יעו"ש.
ומ"ש מרן על דברי רבינו וז"ל ונראה מדברי רבינו דבאינך חותם בהם בשם ומלכות תיבת מלכות הוא ריהטא דלישנא שכך הוא הלשון מלומד ברם הכא לא בעי אלא שם ככל חתימות דעלמא וראיה שכתב וכן דעת רוב המפרשים ואם כונתו דמלכות שכתב דוקא מי הם המפרשים האלו אין סברא זו נמצאת כי אם לתלמידי רבינו יונה ז"ל. ברם ראיתי להר"ב החבי"ב הגהת הטור שם שדעתו סובב הולך שמ"ש מרן שם ומלכות תיבת מלכות היא דוקא ודבריו תמוהים ע"פ מ"ש, ועוד יש להכריח כמ"ש דתיבת מלכות לאו דוקא דאלת"ה מאי קאמר וכן משמע מדמספקא ליה בראש חודש אלמא דאינך פשיטא ליה דחתים, ומה ענין החתימה בשם ומלכות לו יהי דליכא מלכות וההפרש הוא דבשבת ויו"ט חותם ובר"ח אינו חותם ובשלמא אי מלכות לאו דוקא וכל כונתו להפשיט דיחתום בשם מייתי שפיר ראיה למרן דקשיא ליה דאי איתא דאינו חותם בשם אמאי מספקא להש"ס בר"ח ומאי נפק"מ אי יחתום או לא דליכא שום צד איסור ברם אי איכא חתימה בשם שפיר מספקא משום איסור מזכיר את השם לבטלה אי יזכיר בר"ח או לא ודוק. ושוב ראיתי להחבי"ב הגהת ב"י אות ח' הקשה על מרן קושיא זו והיינו מפני שהבין בדברי מרן דמ"ש מלכות הוא דוקא ברם ע"פ מ"ש יתיישב שפיר ודוק.

ואם נזכר וכו'. עיין מ"ש הראב"ד ומרן. והנה מ"ש כן בדברי רש"י הוא להנצל מקושיא עצומה שהקשה הרשב"א בחידושיו על רש"י דא"כ דתלוי בסיום למה תלאו בגמ' בהתחלת הטוב והמטיב יעו"ש, ולכן פי' דמ"ש רש"י סיום ברכה היינו התחלת הטוב והמטיב והיינו טעמא דשנים בעי כדי שלא יחזור לראש שלא יעקור רגליו ושיהא רגיל לומר תחנונים אחר תפילתו, דאי רגיל ועקר רגליו חוזר לראש וכן אינו רגיל ולא עקר רגליו וכאיכא דאמרי בברכות דף כ"ט ע"ב וכן פסקו הרי"ף והרא"ש והר"מ יעו"ש. ומן התימה על מרן בספרו הקצר הל' ר"ה סי' תקפ"ב שכתב גבי המלך המשפט אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השיבה ואם לא נזכר עד שעקר רגליו חוזר לראש עכ"ל, דתלה הכל בעקירת רגלים ולא היא דאי סיים תפילתו עם תחנונים אף שלא עקר רגליו חוזר לראש וכן פסק הוא עצמו לעיל בסי' תכ"ב גבי ר"ח וכן בהל' תפילה סי' קי"ז ואולי סמך על מ"ש שם.
הלום ראיתי להמג"א שם על מ"ש מרן ואם הוא רגיל לומר תחנונים אע"פ שלא עקר רגליו וכו', דברים תמוהים בעיני וז"ל משמע דאי סיים התחנונים אע"פ שלא עקר רגליו וכו' עד סוף הלשון יעו"ש, וודאי דיש ט"ס בהם דאין פירושו מובן דתחילה כתב משמע וכו' והאמת כן הוא דהכי משמע לשון מרן כאיכא דאמרי בתרא ושוב כתב ואין הלשון משמע הכי דהוי סותר הקודם, וגם קשה היאך לא משמע הכי. גם מ"ש דללישנא בתרא תלוי בעקירת רגלים לחוד בזה א"צ לערוך שפה כי מובן ממנו ביטול דבריו ולא ידענא מאי אידון בה וצ"ע. ועיין מה שהקשה הלח"מ ומה שתירץ דהכא עדיין יש לו ברכת הטוב והמטיב וכו', וקשה דא"כ כשנזכר קודם שים שלום יאמר ברוך שנתן ולא יחזור לרצה. י"ל כמ"ש הרא"ש דעד רצה חשוב כברכה אחת יעו"ש ודוק.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה