יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי אליקים גאטינייו
פרק א · הלכה יג
כל השומע אחד מישראל וכו'. ז"ל הרא"ש ועונין וכו' אבל כותי אע"פ ששמע הזכרת השם כיון שלא שמע כל הברכה חיישינן שמא כיוון לע"ז וכו' ירושלמי כושי שברך ה' עונין אחריו אמן וכו' עכ"ל. נמצא דכושי משווהו טוב מכותי ולזר יחשב בעיני, ושוב ראיתי למהר"ש יפה ז"ל ביפה מראה פ"ח סי"ז תמה עליו והצריכו עיון ובקיצור פסקי הרא"ש כתוב וז"ל וכן ערום שברך אין עונין אחריו אמן עד שישמע כל הברכה ובכאן מוכרח שיש ט"ס וצ"ל וכן כותי או וכן גוי וכמ"ש שיירי כנה"ג הגהת הטור אות ב' והכריח להגיה כהגה אחרונה דאל"כ תיבת וכן לא אתי שפיר דלמעלה כתב וכן עונין אמן אחר ישראל המברך אע"פ ששמע כל הברכה ולא יצדק אחריו וכן אבל לפי הגהה זו השניה יצדק שפיר לישנא דוכן עכ"ל. ולא ידעתי למה בחר בהגה זו הב' יותר מן הא' דאילו הן אמת דאתי שפיר לישנא דוכן ברם צ"ל דט"ס יש בסוף הלשון וצריך למחוק תיבות אלו עד שישמע כל הברכה ואדנמחוק כל זה נמחוק תיבת וכן ובמקום עכו"ם כותי ויתישב הלשון שפיר וק"ל. ולענ"ד נראה לתת טעם כדי לתרץ קושיית מהר"ש יפה ז"ל דכותי כיון שהוא כיהודי מחמת יראה שם שמים מורגל בפיו אלא שבקרבו ישים ארבו והיה מכוין לע"ז, הורגל בזה וכל ימיו מזכירו לע"ז שלו כן, לא כן בגוי אינו מזכיר לע"ז בשם אלהינו שלא הורגל בזה וק"ל.
ומרן ז"ל העתיק לשון הרא"ש ועפ"ז כתב וז"ל ויש לתמוה על רבינו וכו'. ודבריו אלו תמוהים בעיני דעדיין קשה דהירושלמי ס"ל דבגוי אפילו לא שמע כל הברכה עונין ואיך משווהו הוא ז"ל לכותי. ועוד קשה לי עליו דקודם תירץ דלא ידעינן הא דלצדדין קתני אלא כפשט דברי רבינו דאין עונין ר"ל אפילו שמע כל הברכה א"כ אמאי לא קשיא לי קושיא יותר גדולה דרבינו השמיט דינא דמתני' דאילו מתני' קתני עד שישמע כל הברכה מכלל דאי שמע כל הברכה עונין ואילו רבינו קא פסיק ותני אין עונין דומיא דתינוק המתלמד דבחדא מחתא מחתינהו וא"כ עדיפא מינה הו"ל להקשות וכעת צ"ע.
ולקושיא הראשונה י"ל דכיון דהרא"ש לא העתיק לשון הירושלמי בשלימות אלא גוי שברך עונין אחריו אמן ולהך קאי מרן וכתב דעונין אמן אחריו היינו בשמיעת כל הברכה לדעת רבינו ז"ל וכנראה ג"כ דבאיזה נוסחאות ליתא בירושלמי כי אם הך בבא דגוי שכן ראיתי ביפה מראה כתוב תנא נכרי שברך את ה' עונין אחריו אמן ולא עוד, וכתב מהר"ש יפה נראה דדוקא כששמע כל הברכה וכו' וכדתנן בסוף פרקין גבי כותי ולא עדיף גוי מכותי אבל מדברי הרא"ש בפסקיו משמע דבהזכרת ה' די ועונין אחריו וצ"ע אם איתא דאיתיה להאי סיומא דכותי בירושלמי מאי מקשה מהר"ש יפה להרא"ש וא"כ צדק מרן במ"ש לדעת רבינו להשוות כותי ונכרי לפי הירושלמי אלא דהרא"ש טעמו ונימוקו עמו שהיה לו בירושלמי האי סיומא וכמו שהעתיקו הטור אלא שלא כתב הוא אלא הנרצה אליו. אמנם עדיין קשיא למרן דהו"ל לבאר החילוקים דיש מהרא"ש לרבינו בגוי דבמה שהקשה ויש לתמוה על רבינו וכו' נראה דקאי לדין הרא"ש בשלימות דבגוי אפילו בלי שישמע כל הברכה עונין באופן שלשונו מגומגם לפי יישובנו זה ועדיין קשיא קושיא הב' וצ"ע.