יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין· רבי אליקים גאטינייו
פרק א · הלכה ב
וכל האוכל וכו'. כתב הרדב"ז ז"ל שהיא מצות עשה של תורה שנאמר ואכלו אותם אשר כופר בהם וכתיב והנותר מן המנחה יאכלו אהרן ובניו יעו"ש. מבואר מדבריו שהבין בדברי רבינו דהאי מברך הוא לקדשים דוקא דהיא מ"ע משא"כ בתרומה דליכא מ"ע דאי אינו רוצה לאכול תרומה כל ימיו אינו אוכל, ואתמהא דבפירוש כתב רבינו סוף תרומות דמברך הכהן באכילת תרומה אשר קדשנו וכו' ומה מאד יגדל התימה דאיהו גופיה הרגיש שם על רבינו איך מברך באכילת תרומה כיון דאין אכילת תרומה מצות עשה ותירץ דפי' וציונו שיאכלו הכהנים תרומה ולא זרים דהיינו שמותרת להם יעו"ש. וא"כ איך הבין כאן בדעת רבינו דלא יברך על התרומה. ומהר"י קורקוס כתב כיון דכל המצות צריך לברך עליהן ואכילת תרומה מצוה צריך לברך עליה וכו'. ודבריו תמוהים דהיכן מצא שאכילת תרומה מצוה ונראה דבמ"ש רבינו ריש פ"ח דהל' מעשה הקרבנות אכילת החטאת והאשם מצות עשה וכו' וסיים וה"ה לשאר הקדשים שאוכלין אותן הכהנים שאכילתן מצוה, נכנס גם אכילת תרומה ומ"מ נראה כונת רבינו דאף דהיא מצוה לאו מצות עשה היא שכן נראה דבחטאת ואשם כתב מצות עשה וכן באכילת שיירי מנחות כתב מ"ע ובאכילת שאר קדשים כתב שאכילתן מצוה ולא כתב מ"ע, ומצוה רצה לומר שדוקא כהן אוכלה ולא זר וכמ"ש הרדב"ז גבי ברכת התרומה שכתב רבינו וזה כתבתי בהניח דבאכילת תרומה ליכא מ"ע וכמו שנראה מהכתובים.
ברם אחרי ראות מ"ש רבינו בפי' המשנה פי"ז דאהלות מ"ד שכתב וז"ל אבל אכילת תרומה אין בה זולת מצות עשה שכל אכילת קדשים מ"ע וכו' ע"כ. מובן היטב טעמו של רבינו שכתב לברך אשר קדשנו וכו', וכן הרע"ב שם באהלות נמשך אחר רבינו וכתב דאכילת תרומה איכא מ"ע. אמנם צ"ע היכן מצאו מ"ע זאת ושוב ראיתי דרבינו בספר היד לא ס"ל הכי דבאכילת תרומה איכא מ"ע שכן בריש הל' תרומות שמנה רבינו מצות עשה ולא תעשה דאיכא בתרומה לא מנה מ"ע לאכול תרומה משא"כ בריש הל' מעשה הקרבנות מנה שם מ"ע לאכול חטאת ואשם וכן מצות עשה אחרת לאכול שיירי מנחה מורה בפירוש דבאכילת תרומה ליכא מ"ע וחזר הדין דמ"ש לברך באכילת תרומה כמ"ש הרדב"ז דרצה לומר דרשאי לאכול משא"כ זר דאינו רשאי ועדיין צריך להתיישב בזה.