אור ברסלב

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי אליקים גאטינייו

פרק כא · הלכה א

פרק כא

כל הבא על ערוה דרך אברים וכו' הרי זה לוקה מן התורה. הנה ביאר דעתו דוקא דרך תאוה שנהנה בקירוב בשר וכו' ולפי"ז ינצל מהשגת הרמב"ן בס' המצוות סי' שנ"ג שתמה עליו מסוגיית שבת דף י"ג דא"כ היו מביאין הברייתא הזאת דספרי שממנה למד רבינו דין לתיובתא לר' פדת וכו' יעו"ש דההיא דר' פדת אינו מנגד להך דספרי דפסק רבינו דהספרי ורבינו איירו בקירוב בשר של חיבוק ונישוק דרך תאוה שהוא הרגל לביאה ממש ובזה הוא דאיכא מלקות אבל התם בשבת איירי בקריבה בלא תאוה כלל אלא שהן קרובים זה לזה אמנם דברי רבינו תמוהים מצד עצמם דסותר עצמו דידיה אדידיה דאילו כאן פסק דבחיבוק ונישוק דרך תאוה לוקה וכ"ש נשיקת השמש ואילו הוא ז"ל בפ"א מהלכותינו ה"י כתב דליכא חיוב מיתת בי"ד או כרת או מלקות או מכת מרדות כל חד כדאית ליה אלא במכניס ראש העטרה שהוא מערה או בהכניס כל האבר שהוא הנקרא גומר וסיים דליכא חיובא אלא בהכניס ראש העטרה והא אפילו בנשוק וחבוק חייב מלקות.

כלומר לא תקרבו לדברים המביאים לידי גלוי ערוה. וקשה טובא דזה הוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו ופסקו בכמה דוכתי ולכאורה עלה על דעתי לומר דלק"מ דעד כאן לא מקרי לאו שבכללות אלא כעין לאו דלא תאכלו על הדם דמשמע מיניה עניינים הרבה מובדלים זה מזה כידוע אבל היכא שאינו כולל אלא ענין אחד כגון דרך משל לאו דקללה אע"פ שיוצא איסור לגופים מוחלקים לא חשיב לאו שבכללות וכמ"ש הראש יוסף חו"מ בסי' כ"ז וא"כ השתא הכא דלא תקרבו אינו כולל אלא ענין אחד של קריבה אלא שיוצא לגופים מוחלקים דהיינו מיני קריבה ודאי דלוקה.
ולא קשה ג"כ מה שהקשה הרב מוצל מאש סי' נ' על מ"ש מרן פ"א מהל' טומאת מת דבשר בחלב הוי איסורו מלא תאכל כל תועבה דא"כ לא לילקי משום דהוי לאו שבכללות וכמ"ש הרא"ם סדר משפטים על פסוק לא תבשל גדי וכו' דלא תאכל כל תועבה כולל כל דבר התעוב והוי כלאו דקללה וכלאו דקריבה אלא שיוצא לגופים מוחלקים ובזה ודאי דלקי אלא דאי קשה על מרן הוא ממ"ש רבינו פי"ח דפסולי המוקדשין ה"ג כל קרבן שהוא פסול וכו' כל האוכל ממנו לוקה שנאמר לא תאכל כל תועבה מפי השמועה למדו שאין הכתוב מזהיר אלא על פסולי המוקדשין וכן קדשים שהוטל בהם מום האוכל מהם כזית לוקה הוי בכלל לא תאכל כל תועבה וכו' עכ"ל הרי דכתב רבינו דמאי דלקי האוכל מפסולי המוקדשין מקרא דלא תאכל כל תועבה הוא משום דבאה הקבלה דהאי קרא מיירי בפסולי המוקדשין ונמצא דהוי מיוחד בפסולי המוקדשין ולא הוי לאו שבכללות אלא כלאו דקללה וקריבה דהוי ענין אחד כולל גופים מוחלקים ולכן האוכל מכל פסולי המוקדשין לוקה וא"כ איך כתב מרן לדעת רבינו דמאי דלקי בבשר בחלב הוא מקרא דלא תאכל כל תועבה והא האי קרא אינו אלא בפסולי המוקדשין כמ"ש רבינו ואף דבש"ס פרק כל הבשר הביאו הרא"ם סדר משפטים איכא מאן דמפיק לאיסור בשר בחלב מלא תאכל כל תועבה היינו לאיסור מדשני רחמנא וכתב לא תאכל כל תועבה ולא כתב פסולי המוקדשין ובזה ודאי דלא לקי כמ"ש מרן גופיה סוף הל' ע"ז הי"ד וז"ל וא"ת היאך לוקה המגדד עצמו דהא לאו שבכללות הוא כמו לאו דלא תאכלו על הדם וי"ל דלא דמי דהתם לא נודע הלאו איזה הוא אבל הכא ידענו שהוא שלא נגדד עצמנו אלא שריבה גם שלא להעשות אגודות אגודות ולזה הוי בדם לאו שבכללות אלו דבריו וכן כתב ג"כ בהל' איסורי מזבח פ"ה ה"ג וז"ל ואפשר לומר וכו' ומן התימה עליו שכתבו בדרך אפשר והיינו הך דלא תאכל כל תועבה כמו לא תתגודדו ובמאי דידעינן דאיירי ביה קרא לקי ובשאר דברים הנלוים אליו לא לקי וא"כ איך כתב מרן דלקי בבשר בחלב מקרא דלא תאכל כל תועבה ואין להעמיס זה בדברי המוצל מאש.
ולענ"ד דברי מרן נכונים ואין בהם נפתל ועקש וגם לא קשה כלל מ"ש עוד הרב מוצל מאש ז"ל שם וז"ל דקשה טובא שהרי בדברי רבינו לא הוזכר כלל אלא מק"ו דבשול וכו' דכוונתו רצויה דלא מקרי עונשין מן הדין כיון דאיסור בישולו הוי בכלל לא תאכל כל תועבה כל דבר שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וכיון דנאסר באיסור בכתוב אהני הק"ו להביא עונש עליו וכיוצא בזה כתב הרב המגיד רפ"ב דמאכלות אסורות וז"ל ודע דאין לתמוה וכו' דלאו מיני בהמה וחיה טמאים באים מק"ו וכו' לפי שאלו כבר נאסרו בלאו הבא מכלל עשה וכו' וכיון שכן אפשר ללאו שלהן לבא מק"ו והיינו ממש כדברי מרן הכא ואף שאין בדברי רבינו מוזכר הלאו הבא מכלל עשה אלא הק"ו לחוד ולא זה בלבד כתב מרן כן אלא בפ"ה מאיסורי מזבח ה"ו כתב כן כדברי הרה"מ ונשתמש מדבריו אלו יעו"ש ונמצא דבריו אלו דהוו מצודקים עם דבריו שבמקום אחר וכדברי הרה"מ אלא מצד אחר תברא ליסוד זה שהמציא הרה"מ ז"ל יעו"ש בחידושינו פ"ב דמאכלות אסורות.
ואיך שיהיה הדרן לדאתן עלה דכלל זה דכייל לן הראש יוסף בר סמכה היא ממ"ש כאן רבינו דלוקה מקרא דלא תקרבו אמנם קשה טובא דנסתר כלל זה מש"ס סנהדרין דף ס"ג ע"א דשם השוה לאו דלא תעבדם ללאו דלא תאכלו על הדם ולאו דלא תעבדם דמי ממש ללאו דקללה ולאו דלא תקרבו לגלות ערוה ויותר תימה דרבינו פסק ההיא דלא תעבדם דהוי לאו שבכללות בפ"ג מהל' ע"ז ה"ו יעו"ש וסותר דידיה אדידיה ושוב ראיתי מ"ש התוס' שם ד"ה על כולם וכתב הרב המגיד ולפי דעתו ז"ל וכו' עד באותו מקום לוקה יעו"ש ועיין בס' שער המלך מאי דקשיא ליה ויסוד קושיתו היא דבשעת נשיקה לא מקיים עשה עד גמר ביאה דאיכא הקמת שם וכמו כן כתבו התוס' פרק השולח גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין דלא אתי עשה דפרו ורבו ודחי לא תעשה דלא יהיה קדש משום דמשעת העראה עבר הלאו ועשה דפרו ורבו לא מקיים עד גמר ביאה אלו דבריו ונעלם ממנו מ"ש התוס' ביבמות דף כ' ע"ב ד"ה אטו ביאה שניה שכתבו לאו דוקא נקט ביאה שניה דהא אפי' גמר ביאה ראשונה אסיר דיבמה נקנית בהעראה וכו' עכ"ל וא"כ שאני מפריה ורביה דצריך גמר ביאה לפי דהפריה ורביה הוא להפרות ולהרבות משא"כ יבמה דדי בהעראה לחוד ועיין מש"כ התוס' שם בעמוד א' ד"ה יבא עשה וא"כ אין מקום למה שהאריך אח"כ וק"ל.

תוכן העניינים

יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה