יצחק ירנן על משנה תורה, הלכות אבל· רבי אליקים גאטינייו
פרק ג · הלכה ד
כהן שנכנס וכו' ואם ישב שם לוקה וכו'. מרן בב"י יו"ד סי' שע"א כתב בשם הכלבו כלשון זה של רבינו ממש וכתב עליו ונ"ל דהאי לוקה לאו דאורייתא דהוי לאו שאין בו מעשה ע"כ וכתב הלח"מ וז"ל ואינו נראה אלא מלקות ממש דכיוצא בזה כתב פ"ה מהלכות נזירות יעו"ש ואין סברא לומר וכו' אלו דבריו יעו"ש.
ולענ"ד לא מטעם דאין סברא דהכא והתם מכת מרדות אלא שם מוכח בבירור דהוי מלקות ממש דהא שם פ"ה הי"ח כתב או שנכנס לאהל המת בשידה תיבה ומגדל וכו' הרי זה לוקה שנים משום לא יבא ומשום לא יטמא והוי מלקות ממש וכשרוצה לומר מכת מרדות כתב בפירוש פ"ו ה"ט וז"ל אבל מכין אותו מכת מרדות וכן בהל' כ"א דכתב רבינו לוקה ד' מלקיות ומכח ד' קראי והביא הלח"מ דברי התוספות דנזיר יעו"ש ודבריו מוכרחים בדברי רבינו וכמ"ש בחי' פ"ה מהלכות מלכים וא"כ אחרי ראינו כל דברי רבינו האמורים ומ"ש מרן גופיה בסוף הל' כלאים איך כתב מ"ש על דברי הכלבו ודבריו אזלי על מ"ש מרן ה"ו וכל דבריו תמוהים וכמ"ש שם ועיין בארעא דרבנן מערכת ב' סי' קכ"ב ובהל' כלאים ג"כ כתב הכלבו דינא דכתב רבינו סוף הל' כלאים וכתב חייב על כל שהיה ושהיה שהתרו בו והוא העתיק כל דברי רבינו כל אחד במקומו והב"ח סי' שע"א כתב על דברי הכלבו והב"י וז"ל משמע דס"ל דהיכא דעביד מעשה לוקה אף בזמן הזה. ולענ"ד אין זה במשמע אלא שהוא מעתיק כל דברי רבינו אף דאינו בזמן הזה ונפק"מ לאיסורא.