יפה תואר על קהלת רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי
פרשה ה · פרק י
כך הוא נהנה מן הראייה. ולפיכך הסומא אינו שובע ואע"פ שמאכל לרוב לפניו אינו שובע וכן הוא בב"ר גבי יצחק שאמר ועשה לו מטעמים שבתחלה היה נהנה מן הראייה ועכשיו מן הטעם הוא נהנה וכן הוא בפ' יוה"כ ויענך וירעיבך ר' אמי ור' אסי ח"א אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל א"ר יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואינן שבעין א"ר זירא מאי קרא טוב מראה עינים מהלך נפש:
שכל זמן שאדם חי. נראה דאתא לאשמועינן כ"א דתנן בפרק יוה"כ גבי מפולת מצאוהו חי מפקחין ואם מת יניחוהו ופרכינן מצאוהו חי פשיטא לא צריכת דאפילו לחיי שעה:
דוד מלך ישראל. שאע"פ שהוא חשוב וחסיד אין כבודו דוחה שבת שבת דלא שרי אלא פיקוח נפש אפילו למ"ד טעמא כדי שישמור שבתות הרבה נמי אין מחללין דכיון דמת בטל מן המצות וא"ת מאי למימרא הא אפי' הגע עצמך דאינו בטל מן המצות ונ"מ שלא להלבישן שעטנז דמהאי טעמא הוא דשרינן ליה במת מ"מ לא היה דין לדחות שבת מלפניו דלא שייך לומר חלל כדי שישמור שאין חלול שבת גורם לו' שישמור שבתות ושמא י"ל כגון דהוא לפני הדליקה דסד"א דמצילין אותו כדי שלא ישרוף ויתבטל ממצות ציצית ושעטנז דשייכא ביה: