יפה תואר על ויקרא רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי
פרק כט · פסקה ג
יהודה בר נחמן פתח עלה אלהים בתרועה. גם הוא בא לתת טעם על קביעת יוהכ"פ אחר ר"ה כי מקול השופר עומד הקב"ה מכסא הדין ויושב על כסא רחמים לכן הוא מסוגל ליום סליחה ומחילה:
והופך עליהם מדה"ד לרחמים. אע"ג דהמשפט חרוץ הוא לשלשה הכתות לרשעים גמורים לצדיקים גמורים ולבינונים מ"מ במה שהבינונים תלוים ועומדים עד יוה"כ זה חסד הוא ורובא דעלמא בינונים הם ועוד כי מוחה כמה עונות בחסד וכמה מצות יש המכריעות לכף זכות אשר כל זה הוא במדת החסד: