יפה תואר על במדבר רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי
פרק יב
פסקה ג
[בצל שעשה לך בצלאל כו'. לצחות הלשון אומר בצל שעשה בצלאל. לשון נופל על לשון. אבל לדרש הכתוב אין זה ענין כלל]:
פסקה ד
שהוא אש ומים. כתב בעל הפליאה כי השי"ן הקמוצה של מלת שמים אחריה אל"ף נחה ובהפוך האותיות יהיה אש ומים וכתב שאין האש מסודר כסדרו הוא להודיענו שכשם שאין מוקדם ומאוחר בפסוקים כך אין מוקדם ומאוחר באותיות:
[זהב טהור מכניסים אותו לאור כו'. דכיון דהיה מנוקה מסיגים לכן לא נחסר ע"י האור. והנה זהב שחוט לא מצינו רק במגיני שלמה וכן מופז רק בכסא שלמה מ"מ מסתמא היו גם בב"ה במקומות אשר נזכר זהב ולא פירש מינם. כי לא יתכן שיקצר שלמה בבנין ב"ה ממה ששם בכליו דמסתמא יש בכל אחד מזהבים האלו סגולה שאינו בזולתו מהזהבים]:
הוי מבנות ירושלים וכו' יראים מהם. אותו מורא וחתות שהיה בימי אדם חזרו בימי שלמה כי הוא התחיל לרדות בב"ח בחכמות שהמציא מיני ערמימיות לצודן ולהכניען וממנו למדו כל האנשים:
פסקה ח
שאלולי שהיו מהולים וכו' שנאמר ויפול אברם על פניו. ופליגא אדלעיל בב"ר שלכך כתיב ב' פעמים באברהם נפילה על מילה שעתידה לינטל מזרעו ולא מטעם דקאמר הכא שמכח המילה יוכל לעמוד בפני השכינה משא"כ בזולת זה:
ביום חתונתו זה סיני כו' שנאמר וקדשתם היום ומחר. זה פליג אדלעיל בש"ר פ' כ"ח דאמר התם שלא צוה הקב"ה זה למשה רק כדי לדחות את משה מאצלו בתואנה שרצה ה' לשלח את משה מאצלו כדי שידעו ישראל שהקב"ה אמר אנכי ה' אלהיך וק"ל:
פסקה טז
[ולשני בקרים הביאו שנאמר כו' דא"א לפרש בבקר בבקר על המשך הזמן וכמו וילקטו אותו בבקר בבקר דהא כתיב מרבים העם להביא וגו' אל יעשו עוד. וע"כ בימים מועטים הביאו הכל. ומאחר שלא פירוש הכתוב כמה ימים אין לנו אלא ב' דמיעוט ימים שנים]: