יפה קול על שיר השירים רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי
פרשה ח · פרק יב
כך אע"פ שישראל עוסקין במלאכתם כו'. ודריש היושבת בגנים בגלות וכמ"ש בירושלמי פרק הקורא לרעות בגנים אלו או"ה. וכמ"ש במשל שחבשן בבית קולין וכו'. ואמר אע"פ שבימי המעשה הם טרודים במלאכתם וקורין ק"ש ומתפללין ביחידות. אבל ביום השבת מתאספין בביהכ"נ וקורין ק"ש בכנופיא ועוברים לפני התיבה וכו' והקב"ה מתקלס בזה:
ולא תשנאו זה את זה כו'. מדקרי למלאכים בשם חברים ולא בשם מלאכים או שרפים כמו בכ"מ לכן דורש שהקב"ה חפץ שישוו לחברים אשר אין בהם קנאה שנאה ותחרות ויתחברו במדתם:
ואתם מקיימים אותה בשלום. שהשלום הוא הכנה לקיום התורה וכדאיתא בויק"ר פל"ט שלפני הר סיני שהיו בשלום אמר הקב"ה הרי שעה שאני נותן תורה לבני:
ומינות זו עבודת כוכבים. שדרכם היה להיות חלוק דעות ביניהם כדאיתא בויק"ר פ"ד:
בקול אחד שלא יגביה זה קולו יותר מזה כדי שלא יטרפו דעת המתפללים וכן אידך הוא הטעם בלא יטרפו דעתם או שלא תחסר הכוונה כדי שלא יתרחק הקב"ה מהם. אבל אם יתפללו בכוונה אע"ג דתחסר להם הנעימה נהי דלא חביבה כולי האי לפני הקב"ה. אבל בכ"ז ישמע קולם ולא יתרחק מהם. ולפי דרש הזה מדריש היושבת בגנים על בתי כנסיות ובתי מדרשות וכדלעיל בפסוק לרעות בגנים: