יפה קול על שיר השירים רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי
פרשה ז · פרק ה
הכתב רבה על הנקודה. כגון ישפוט ה' ביני וביניך שהיו"ד לבד נקוד וכן בשכבה ובקומה הוי"ו לבד נקוד. והנקודה רבה על הכתב היינו גבי ויאמרו אליו נקוד על איו שבאליו ועמ"ש בזה בב"ר פמ"ח:
אלא כלו נקוד מלמד שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. אמר לו ר' ינאי א"כ למה נקוד עליו אלא מלמד וכו' כצ"ל וכ"ה בב"ר. ופשט הדברים כן הוא כי בכ"מ אין הנקודה באה לעקור עיקר המלה אלא הדרשא תדרש בנקוד כשהוא מרובה או בכתב כשהוא מרובה אבל אין מלה יוצאת מידי פשוטה וכאן שאין נקוד מרובה על הכתב ואין הכתב רבה על הנקוד כיון דכולו נקוד ולא נשאר לנו או לדרוש את הניקוד ולעקור את פשט המלה ממקומה או להשאיר את פשט המלה כאשר היא ודריש רשב"א שהמלה נשארת על מקומה והניקוד בא לרמז אף כי שונא היה לו מ"מ נכמרו רחמיו ונשקו בכל לבו. ור"י סובר שהניקוד בא פה לעקור את הוראת המלה ממקומה ואף דכתיב וישקהו אבל עיקר כוונתו היתה לנשיכה. ובא לדרוש בזה את הכתוב צוארך כמגדל השן לדברי ר"י כי כל מה שאירע לאבות סימן לבנים וכמו שצואר אבינו יעקב נהפך לשיש כן בכנסת ישראל יהיה צוארה חזק כשיש להקהות שיני אויביהם:
והתיזה ראשו של קוסטנר כו'. והמה חשבו שהמיתו את משה לכן הניחוהו וברח ומ"מ הוצרך לברוח דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא:
כל אסקולין. ובד"ר הגירסא כל אסכילי וזה החכמים. אבל בש"ר הגירסא כל סנקלי והם אנשי העצה ובירושלמי הגירסא כל אוכלוסין:
מהם אלמים כו' ועשה הקב"ה כן כדי להראות למשה מי ישום אלם או חרש או עור. וע"ע בזה מ"ש בש"ר בס"ד:
מילי דחושבן ל"ו מזכין ול"ה מחייבין זכאי גרסינן וכ"ה בתנחומא ומה שקרא ברכות פירשו בספרי מה ברכה זו אין אדם יודע מה בתוכה כך אין אדם יכול לעמוד על דברי חכמים:
מבית שער. משער ב"ד הגדול ומרווחת לרבים שמתפשטת בכל ישראל:
סופן לנטות אחרי רבים כצ"ל. ופירושו דכל הלכה הנשאלת בשער סנהדרין סופה להפסק ע"פ הרוב:
האף הזה רוב תכשיטין תלויין עליו. קשה דהא לא מצינו רק הנזם ועוד דלעיל בפסוק כמגדל דויד קאמר דרוב תכשיטין תלויין בצואר. ואולי מדבר מהחשיבות כי המרגלית היותר חשובה בין התכשיטין ישימו בנזמי האף. ולפי מה שפירש"י דאפך הוא המצח י"ל דתכשיטין רבים תלוים בו כגון ציץ וטוטפות וכיוצא:
כך כהונה ולויה מביהמ"ק כצ"ל ומלכות מיעקב ט"ס הוא ואגב שיטפא דאיתא הכי לעיל בפסוק לחייו כתבוהו הכא:
כמגדל הלבנון. אין לבנון אלא ביהמ"ק שנאמר ההר הטוב. ומ"ש שמלבין עונותיהם פי' ע"י הקרבנות שמקריבין בו ומייתי ראיה מאם יהיו חטאיכם כשנים וגו' שכפרת החטא מכונה בהלבנה:
שנאמר יפה נוף משוש כל הארץ. ועיקר השמחה מפני הקרבנות שמתכפרים בהם בביהמ"ק וכי איתא בשוח"ט ע"ש באריכות:
מהו הדרך ר"י ור"נ. ר"י אומר זה מלך המשיח שהוא חד כו' ד"א שעתיד להדריך כו' ר"נ אומר מקום הוא שנקרא חדרך אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לר' יהודה עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים העבודה שאני מדמשק כו' והכי איתא בספרי:
שהוא לא"ה דכתיב והכה ארץ בשבט פיו והא דכתיב בזכריה ט' ודבר שלום לגוים זה נאמר לנאמנים בבריתו:
הרי לאורך. מדרום לצפון קרי אורך העולם וממזרח למערב קרי רוחב אע"פ ששני המרחקים שוים. ולפ"ז כי ימין ושמאל דבק להאריכי מיתריך דסליק מיניה. אבל בספרי תנא הרי לרוחב לאורך מנין. ולפ"ז ממזרח למערב קרי אורך ומדרום לצפון קרי רוחב. ולפ"ז כי ימין ושמאל תפרוצי דבק עם הרחיבי מקום אהלך דפתח ביה: