יפה קול על שיר השירים רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי
פרשה ו · פרק ד
פתר קרייא בקרבנות. משום שיופי האשה ידמה רק לב"ח כמו לסוסתי ברכבי פרעה. עיניך יונים. כשני עפרים או ליפי הצמחים כמו כשושנה כתפוח או לתמר ולא לעיר לכן מפרש כתרצה וכירושלים על הקרבנות. והכ"ף מן כתרצה וכירושלים איננו כ"ף הדמיון אך כ"ף הזמן וכמו וכבוא משה וכ"כ התנחומא כשאתם מתרצים לי בקרבנות וכן כירושלים כשאתם מביאים לי קרבנות הנאכלות בכל העיר. והכתוב נאמר על הזמן אשר ביהמ"ק חרב וישראל דבקים עוד בהקב"ה כי יפה את רעיתי בדבקותך בי כתרצה כזמן אשר תתרצה לי בקרבנותיך וכן כירושלים:
נשי תירען. תירען הוא מלשון פירצה כמו תרועייא דימא בב"ר פס"ט. וקרי לדור המדבר תירען משום שהיו פרוצים מאד. או הוא לשון דלת וכמו תרעא וקרי לנשי המדבר בשם זה משום שנעלו דלתותיהן ומיחו בעצמן שלא יקרבו בעליהן אליהן:
שכל מי שהיה רוצה כו'. ומפרש נאוה כירושלים כאיקונין הנעשה בירושלים ומשוה את יפי האשה לאיקונין כמו דאיתא באסתר רבתי על הפסוק ותהי אסתר נושאת חן וגו' כאיקונין הזה וכו'. ומביא לראיה מן הכתוב שבירושלים היו אומנין גדולים לעשות איקונין וציורים יפים:
שש עגלות צב כנגד ו' רקיעין. מדלא הביאו י"ב אחת לכל נשיא להקל את המשא ע"כ באו לרמז בזה דבר מה. ויעץ כי המשכן היה דמיון נגד העולם וכדאיתא במ"ר פי"ב לכן מבקש לזה רמז בשמים ובארץ:
הן דמלכא שרי טמיקין. פי' ערבות אשר שם שוכן כבוד הקב"ה וכדכתיב לרוכב ערבות טמיקין חשובים הם ומכובדים ולא נמנו ועי' בויק"ר פכ"ט:
שש ארצות. עמ"ש בזה בב"ר פ' י"ג. ובעיקר המאמר הזה עי' במ"ר נוסחאות שונות ומבוארות יותר:
ונחמות. לפי שהיו מצירין על שלא זכו בנדבת המשכן כדאיתא במ"ר פי"ב:
באותה שעה נתירא משה כו'. אע"ג דהוא אמר ומי יתן כל עם ה' נביאים היינו לסייעו במשא העם ולנבא עתידות כמו שעשו אלדד ומידד אבל לחדש הלכה קשה היה בעיניו שיקצר הוא ממנה ועוד שירבו מחלוקת בישראל אם לא ישתו כולם ממקור אחד. ולכן אמר מאתם היו הדברים ולא מאת ה' נצטוו רק עצה לקחו מאחר. משום שנועצו אם לשאת גם כל המשכן בכתף כמו הארון או להובילם בעגלות:
לקירסן. באות אמת פי' לפרקים ומ"ש לרפאות את הקירוס באסתר רבתי מפרש קליפה העולה מחמת מכה:
ונמצא קרבנן של נשיאים פסול. ולא יכלו להביא אחרות תחתיהן משום שהעגלות והשורים היו שוין ולא ידעו על כל אחד למי הוא. ואם תשבר עגלה או הפר ימות לא ידעו על מי להביא אחר במקומו:
ולא הוממו ולא הזקינו כו' כי הזקן תנן בבכורות שפסול לקרבן ועי' בתוס' בפ' קדשי הקדשים דף נ"ט דתירצו שהוראת שעה היתה: