אור ברסלב

יפה קול על שיר השירים רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי

פרשה ד · פרק יא

פרק י

ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו. כי בימיו פרצה הנבואה כדאיתא בתוספתא דסוטה עד שלא נגנז אליהו היתה רוח הקדש מרובה בישראל כו'. וגם כיון שאז נמשכו רבים אחרי אחאב ואיזבל לכן הוצרכו לנביאים רבים להוכיח את העם. ולפי שנבואתם היתה רק לדורם לכן לא נכתבו בספר:

ובא שלמה ופרסמן. כי הכתוב לא פרסם נבואתן שאין כבוד ה' להזקק לנבואת אשה כמ"ש בב"ר פ"כ מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה כו' ועוד דלא יאי יהרותא לנשים כדאיתא בפ"ק דמגילה עכ"ז שלמה שבא לשבח את ישראל פרסמן לכבוד ישראל. ומביא את הכתוב נפת תטופנה. ותטופנה הוא ענין נבואה כמו והטף אל דרום. לא תטיפו יטיפון:

מה כלה זו צנועה כו'. שלא יהיה בו דבר של דופי כמ"ש ר' חלפתא. ור' חלפתא בא להוסיף כי מלבד הצניעות צריך שיהיה עוד נקי מה' ומישראל. ובש"ר מוסיף שיהיה עוד מפורסם במעשים טובים ועי' בש"ר מ"ש שם:

ואינן עריבין לשומעיהן כסולת כו'. לפי הפשט נראה כי ר"א האומר עריבין לשומעיהן כסולת נראה דדריש נופת מל' נפה וכברה. ור"י האומר כדבש מפרש נופת כפשטא נופת צופים. ורבנן דייקי מדבש וחלב דכתיב בקרא. ור"י ור"ל דורשים מלת כלה. אמנם מה נ"מ בין דרשותם. ולמה בחר האחד במשל זה הטוב בעיניו ולא בחר במשלים האחרים. נ"ל משום דיש ארבע סבות המעוררות את תלמידי חכמים לדרוש תורתם ברבים. ואין ביניהם מחלוקת כלל אך כל אחד בחר לדבר נגד אחת מאלה הסבות. הסבה האחת היא להראות חכמתו ושכלו בעם וזה מותר וכמו שאמרו רז"ל דשרי ליה לצורבא מרבנן לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעין ליה. ולסבה זו מדמה הראשון לסולת שיהיו דבריו נקיים כסולת נקייה ולא יהיה מקום לחלוק עליו. דאל"כ ישבע קלון מכבוד. הסבה השניה היא ללמד דעת את העם ולהורותם את דרכי ה' ולסבה זו אחז ר"י במשלו כדבש המתוק לחך וידבר ג"כ בהלכות הערבים לאזני השומעים כמו הלכות פסח בפסח וכל דבר בעתו אבל לא ידבר בענינים עמוקים אשר השומעים לא יבינום או בנגעים ואהלות אשר לא ימתק להם לשמוע. הסבה השלישית היא אם מסתפק באיזה דבר ולא ידע פתרונו או אם לא יבטח בלבבו כי כדעתו כן הוא. לכן יגיד דבריו ברבים כדי שיתבררו לו הדברים וכמאמר החכם לעולם הוי שקוד לדבר בפני גדולים שאם תשכיל ישבחוך ואם לא תשכיל ילמדוך. ולסבה זו אחזו רבנן במשלם כדבש וחלב כלומר שיציע היטב שני חלקי הסותר. הטעם אשר בו לצד זה והטעם אשר בו לצד השני ואז קרוב הדבר שיתברר לו האמת. אבל אם לא יברר היטב את שני חלקי הסותר וטעם שני הצדדים לא יתברר לו גם האמת מעולם. והסבה הרביעית היא להוכיח את העם ולהשיבם מדרכם התועה. ולסבה זו אחזו ר"י ור"ל במשל מכלה כי הבא להוכיח צריך שיהיה נקי מכל דופי ולא יאמרו עליו טול קורה מבין עיניך וצריך להיות נאה במעשיו וחסיד בכל מעלליו ככלה נאה וחסודה רק ר"י האומר ככלה זו שעריבה על בני אדם כוונתו שיהיה נקי בעיני ישראל ור"ל האומר שערבה על בעלה כוונתו כי יהיה נקי וטהור בעיני ה' כי א"א שלא ימצאו אנשים בין העם אשר יתנו בו דופי ובפרט המגיד לעם פשעו הלא רבים ישנאוהו:

אם הלכות קהות תחת לשונך כו'. פי' כי ההלכות אינן ברורות לפניו ומגמגם בהן מ"מ חביבות הנה לפני הקב"ה כדבש וחלב החביבים לבני אדם. כי מאחר שעוסק בהן כפי יכלתו ומתיגע בתורה יחכם בסופו:

אף הקורא מקרא כו'. ואמר ע"ז תחת לשונו כי למוד המקרא הוא מדה ואינה מדה כמשנה ותלמוד וכדאיתא בסוף פ' אלו מציאות. ומדמה זה לדבש וחלב לענין ביסום הקול שהקריאה עריבה להקב"ה:

נכנס עמו ג"ע. ועז"א וריח שלמותיך כריח לבנון מספר בשבח ישראל מה שנעשה לאביהם יעקב כי שלמותיו היו להם ריח ג"ע ומדמה ריח ג"ע כריח לבנון:

מהיכן היו לובשים. כי בטלטולם ובמסעיהם לא יכלו להתעסק בטויה ובאריגה ושארי מלאכות הנצרכות לעשיית בגדים. וגם השמלות שהוציאו ממצרים לא הספיקו להם על כל ארבעים שנה. וגם אין סברא שתגרי הערביים הביאו להם בגדים די ספוקם במשך כל ימי שבתם במדבר:

אם במיתתן לא עשו. כדאיתא בפרק הספינה בענין מתי מדבר:

כעשב הבאר. עי' במ"ר פי"ט. ומ"ש הכתוב בנאות דשא משום דהכתוב הזה מדריש על דור המדבר בשוח"ט:

בא שלמה ופירש וריח שלמותיך וגו' ואח"ז גן נעול וגו' שלחיך וגו' נרד וגו' עד מעין גנים באר מים חיים לומר דריח בגדיהם וכל מיני נאות דשא ומיני בשמים הכל היה מן הבאר שעמהם. והכוונה להזכיר חבת ה' לישראל ממה שעשה לאבותינו:

תוכן העניינים

יפה קול על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה