אור ברסלב

יפה קול על שיר השירים רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי

פרשה ד · פרק ח

פרק ז

בטיט ולבנים. ודריש מלבנון מלשון לבנים. ופי' המאמר הזה עד שאתם עוסקים בטיט ולבנים ולא היו מוכנים כלל לקבל את התורה. ולכל הפחות היה צריך ליתן להם י"ב חודש כמו שנותנין לכלה מ"מ מיד כאשר קפצתי וגאלתי אתכם ובהיותכם עוד מלוכלכין בטיט ועברו רק שני חדשים הכנסתי אתכם לחופה לקבל את התורה. וז"ש אתי מלבנון כלה. מלבנים וטיט לקחתיך מיד להיות כלה. וכמ"ש בש"ר מטיט ולבנים לקחתיך ועשיתיך כלה:

אפוקסנין. זה שם מין ארז כדאמר בב"ר פט"ו תאשור פקסינון:

דריש ר' לוי בן סיסי כו'. גם הוא דורש אתי מלבנון כלה. כי הלבנים ששעבדו בהם את ישראל והמלבן וכל ארגליא היו תמיד לזכרון לפני ה' וכמו דכתיב ותחת רגליו:

זאת עד שלא נגאלו. פי' כי בעת שעבדו ישראל בלבנים היתה לבנת הספיר תחת רגליו זכר לצרתם ע"ש עמו אנכי בצרה. וכאשר נגאלו הוסרה משם. ואף כי הכתוב ותחת רגליו וגו' נאמר אחרי אשר כבר נגאלו. יש לפרש את הכתוב ויראו את אלהי ישראל אשר מתחלה היתה תחת רגליו לבנת הספיר. ועתה ראו שהוא כעצם השמים לטוהר. ויתר הדברים עי' במ"ר שם:

עמכם הייתי. פי' שהשגחת הקב"ה מיוחדת היתה על ישראל בכל מקומות מושבותיהם. וזה הוא הכוונה בכ"מ שגלו ישראל שכינה עמהם:

הה"ד אתי מלבנון כלה. פי' כי הכתוב יתפרש אתי מלבנון כלה בימי צרתכם. אתי מלבנון תבואי כאשר תגאלו לעתיד אהיה ג"כ עמכם:

כל זמן שהיא מוכפשת באפר כביכול והוא כן אלא לכשיגיע אותו היום שישעיה אמר כצ"ל וקרוב לגירסא זו היא בב"ר פע"ה. ופי' כל זמן שכנסת ישראל מתפלשת באפר מרוב יגון ואנחה כמו כן כבוד אלהי ישראל בשפל ישב. וכשיבוא היום שנאמר בו התנערי מעפר ותתרומם קרן ישראל אז גם כבוד אלהי ישראל יגלה ויראה בארץ:

ואומרים שירה. משום דטורי אמנה הם בגבול א"י ולכן משיכניסו לארץ תיכף יאמרו שירה. ודריש תשורי מלשון שיר וכן השני דורש מלשון תשורה כי שרש שניהם הוא שור:

להביא אותה סרדיוטות. פי' כי השרים עצמם יביאו המנחה בידם. וזה תשורי כי תקבלו התשורה מראש אמנה מראש שניר וחרמון דהיינו ראשי הארצות ההן הנקרא אמנה ושניר וחרמון:

ראויה היא ואינה ראויה לו כצ"ל. משום דלאיש האלהים הוא יתירה דהא בדידיה הוו עסקי. וגם ברישא כתיב ומה נביא לאיש והדר כתיב לאיש האלהים ש"מ שבידם היתה תשורה ראויה להביא לאיש אחר ואינה ראויה לאיש האלהים. כי התשורה מעטה היא ומה שאמר לו הנער הנה נמצא בידי רבע שקל כסף הכוונה אף כי מעטה היא בכל זאת יתרצה איש האלהים גם לזו:

לא ככר עשיתי לכם בימי חזאל. וזה מראש אמנה כי חזאל היה מלך וראש באמנה אשר היא מדמשק וכמו דכתיב הלא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשק. והכוונה כי משם תקחו מופת למה שתתקבלו התשורה לעתיד:

אלא הן עצמן עתידין כו'. צ"ל וכן הן עצמן כו' והן הן הדברים האמורים למעלה מהסרדיוטות:

(כאלין טביא כצ"ל. פי' כאשר ירקדו ויקפצו הצבאים הללו כן יהיו הכרכרות. וז"ש דלית אינון יכולין מטענין בכלקדיקה וזה הכסא שבו היו נושאין בני אדם הנכבדים ואת הכסאות האלה א"א לשאת בצבאים כי המה ירקדו ויקפצו. אבל ינשאו בידים וזה ואינון מטענין להון בבורתידה כי המנחה יביאו בידיהם):

באיזו זכות בזכות שאמרו שירה כו'. זו גירסא מוטעת היא כי מה ענין התשורה למלך המשיח ולשירת הים. אבל כצ"ל באיזו זכות אמרו שירה ר"נ אמר בזכות אמנה. והכי איתא בש"ר פי"ג בשביל האמנה שהאמין אברהם להקב"ה דכתיב והאמין בה' ממנה זכו ישראל לומר שירה על הים. ופה חסר מה דאיתא בש"ר לא זכו ישראל לומר שירה אלא בזכות האמנה דכתיב ויאמינו בה' ועל זה מקשה ר"ח בשם ר"י כיון דכתיב וירא ישראל את היד הגדולה בע"כ היה להם להאמין ומה זו רבותא של אמונתם. ובמקום דאדין אדדם צ"ל רואין אבודים ואינם מאמינים. וזה הוא התמיהה היש איש הרואה בעיניו ולא יאמין:

זה אברהם. פי' כי לעתיד יאמרו ישראל שירה בזכות האבות וכדגרסינן בש"ר פכ"ג עתידין ישראל לאמר שירה לע"ל שנאמר שירו לה' שיר חדש וגו' ואיזו זכות אומרין ישראל שירה בזכות אברהם וכו':

מה זה השניר שונא את הניר לכך לא נכנס יצחק אלא פעם אחת כצ"ל. ופירושו כי השניר הוא הר קשה ורק בקושי הוא מקבל חרישה כן יצחק לא כנס אשה רק פעם אחת. שאע"פ שאשתו היתה עקרה לא לקח לו אשה אחרת כמו שעשו אברהם ויעקב והפעל חרישה ידועה נופל גם על הזווג וכמו לולי חרשתם בעגלתי. ובילקוט הגירסא לא נתנסה וזה הוא טעות דמוכח כי מצינו ביצחק עוד נסיונות מלבד נסיון העקידה נתנסה גם ברעב. ועי' עוד בב"ר פס"ד ופס"ה וכן במדרש קהלת גבי והאלהים יבקש את נרדף חושב את רדיפת פלשתים ליצחק לנסיון:

ממעונות אריות זה סיחון ועוג. פה יש חסרון וכצ"ל ממעונות אריות זו גלות בבל ומדי מהררי נמרים זו אדום וכ"ה בש"ר ואח"ז איתא ד"א ממעונות אריות זה סיחון ועוג:

ראויין היו ישראל לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג. ודריש תשורי מראש אמנה כי לעתיד אשר ישוררו בהרי אמנה היה ראוי להיות השירה הזאת מראש שניר וחרמון שהם הרים סביבות ירושלים אשר שם נפל סנחריב כאשר הצר על ירושלים. וכן ממעונות אריות דהיינו במפלת סיחון ועוג דאיקרו אריות כדלעיל:

תורה שאני עוסק בה כו'. דריש מודעת זאת ואין זאת אלא תורה כמ"ש וזאת התורה:

מהו אכן איכן אתה אל מסתתר. פי' כי מלת אכן בא בכ"מ לחזק ולאמת דבר הנודע לו מחדש וזה כי אל הוא אל מסתתר איננו דבר חדש לנביא והכל יודעים זאת מכבר לכן מפרש אכן כמו איכן ופירושו איפה אתה אל מסתתר. ולפי שמלת אכן איננה יוצאת מהוראתה העצמית לכן אמר עוד אכן יש בך דינמוס פי' אף כי הסתרת פניך מאתנו אבל כחך רב לך לעולם להושיע ולהציל. ויבוא יום אשר כבודך יגלה שנית לפנינו:

אלא אמר עתה ידעתי וגו'. פי' כי התפלה אשר ה' יושיע את משיחו נגד אלה אשר באו בסוסים וברכב וזה סנחריב. וע"ז אמר עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו. וז"ש המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד וכל זה היה בימי חזקיהו. והכתוב ה' הושיעה וגו' קאי על תפלה לעתיד על מלך המשיח:

תוכן העניינים

יפה קול על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה