יפה קול על שיר השירים רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי
פרשה ב · פרק ה
בשתי אשות כו'. כי בעת קבלת התורה ירדו שני מיני אש. אחת למעלה כדכתיב אשר ירד עליו ה' באש וכתיב ועל הארץ הראך את אשו הגדולה משמע כי מן השמים ירדה האש. ומדכתיב וההר בוער באש עד לב השמים משמע שהיה אש מלמטה עולה לשמים. ומפני שתי האשות האלו פחדו ישראל כששמעו את הקול מדבר עליהם ואמרו למשה דבר אתה עמנו ונשמעה. וסמכם ה' וכן תרגם המתרגם דקאי על האש מקבלת התורה. ולפי פירוש הב' קאי על גופי האש אשר בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ:
רפדוני בתפוחים אלו ההגדות כו'. כי כמו שהתפוח יריח לכל בקל. כן הם דברי הגדה משא"כ ההלכות קשים הם להבינם לאשורם. ולאו כל מוחא סביל דא:
אע"פ שאני חולה כו'. פי' אע"פ שאני רפה וחלש באהבת ה'. וזה הוא הנקרא מחלה. מ"מ אני אהובה לפניו וע"ד השוכן אתם בתוך טומאותם:
היתה התורה כלל. פי' בכללים היתה התורה נתונה וכמו דאמרינן בסוכה זה הכלל כל שהוא תלוש וגדולו מן הארץ וכו' וכדומה ולכן היתה התורה קל ללמוד. משא"כ עתה שאין כללים מסורים בידינו וצריכים אנחנו ללמוד התורה בכל פרט ופרט לכן כבד עליהם ללמוד ההלכות וירוצו לשמוע את דברי האגדות דקילי ומשכי את הלב:
שאין הפרוטה מצויה. וטרידי לבקש פרנסתם לכן לא ישמעו גם דברי אגדה. ויבקשו לשמוע רק דברי ברכות ונחמות:
בעלי מומין. פי' עייפים ויגעים. כי מן המומין נתרפאו במתן תורה כדאיתא במכילתא על הכתוב וכל העם רואים את הקולות:
ואח"כ אתן להם התורה. וזה שדרש עתה בחודש השלישי באה העת לסמכני באשישות ולרפדני בתפוחים וזה בנתינת התורה. כי עד היום חולת אהבה אני. אנכי חולם להתעלס באהבת התורה:
ולא שהיה גדול מהם בתורה. פי' אף שהוא נמנה ראשון מפני שהוא היה גדול בשנים אבל פה בקשו שיהיה הגדול בתורה וחכמה. הנה שבעה התנאים האלה. ששה מהם דרשו בשבח בני העיר וחסדיהם שעשו עמהם מלבד ר"י דדריש בשבח האורחים הבאים באושא להגדיל התורה ולהאדירה. והטעם בזה כי ר"י דר באושא ושם היה מושבו ולא היה צריך לפרנסת בני העיר וחסדיהם. לכן דרש בשבח האורחים:
פתפותי בצים פתפותי הוא כמו פטומי מילי דברים בלי טעם. ובצים הוא מן היגאה גומא בלא בצה [ופי' קול שאון במים]:
ואם לאו בן מנשה. ואע"ג דמנשה עדיין לא בא לעולם מ"מ הנביא הביט מה שעתיד להיות:
מסגור להדא פחיתא גרסינן. ופי' להשתחוות להבל והוא מתבייש והולך לו. וכאשר בא בן בליעל אחד והוא אמר לו כזה ולא הלך ממנו. אך עמד על מקומו. ושאלהו למה לא ישיב מדרכו. וענהו הבליעל כי אין חפצי בזה העבודה רק לקבל השכר ולעור עיני מיכה במרמה:
ומהו כחש לו שקר לו. כי כחש נופל אם מכחיש את דברי השני וכמו וכחש בעמיתו. ולהוראה זו יתפרש הכתוב כי כחש במה שאמר בדבר ה' לא תאכל לחם ולא תשתה שם מים והוא הכחיש את דבריו ואמר כי מלאך דבר אלי בדבר ה' וגו' ויאכל לחם וישת מים. אבל לפ"ז יהיה דברי הכתוב כחש לו למותר. לכן מפרש כחש לו בהוראה זו כי שקר לו ורמהו בדבר שקר להאכילו לחם כזבים כדי להכשילו ולהרע לו. והוא אמר לו כי חפצו הוא להאכילהו לכבדו ולהתפאר בו:
עמיאל הששי. וסיפא דקרא כי ברכו אלהים. ופי' בשביל שברכו אלהים בבנים לכן הוליד את אלה הבנים:
ע"י שפעלו פעולה גדולה כו'. פי' אם נקרא פעולותי היה במשמע פעולות הרבה. ואם נקרא פעולתי היה במשמע פעולה אחת. עתה דנקרא פעולתי וזה שם המרכב מיחיד ורבים לכן דריש שנקרא כן משום דעשה פעולה אחת גדולה להדליק נר בפני התורה אשר ממנה יצאו פעולות רבות וגדולות: