יפה ענף על רות רבה· רבי שמואל יפה אשכנזי
פתיחתא
פסקה א
שמעה עמי ואדברה אר"י אין מעידין אלא בשומע. משום דק"ל בקרא דמשמע שהקב"ה לבדו ידבר אל העם כי ישמעו מה שידבר להם באזניהם. והקב"ה הלא לא ידבר לעמו רק ע"י נביא. וגם קשה במה שאמר ואדברה משמע שידבר להם חדשות והתורה הלא כבר נתנה לישראל. לכן מפרש את המקרא כי קאי על הדין. ויען דאין מעידין אלא בפני בעל הדין לכן אמר אין מעידין אלא בשומע שישמעו מה שיעיד בהם. ולר"י אתא לומר שישמעו ויבינו אלה הנקרא עמי מפני דבור הר סיני. ור' יוחנן השיב עוד שמעה לשעבר ר"ל שישמעו בתורה מה שנתנה לשעבר. ואדברה ר"ל שעוד ידבר להם תורה כמ"ש בחזית פ' ישקני וכן בויק"ר פי"ג שאז יחדש הלכות. ועוד השיב שמעה בעוה"ז כדי שאדבר סניגוריא עליכם לעתיד:
לשעבר היו קרויין ישראל כשאר כל האומות. פי' ששמם היה על שם ראש משפחתם וכמו בשאר העמים. ומעת שנתקרבו לה' ע"י קבלת התורה נקראו עם ה'. ובב"ר משמע דלשעבר היו נפרדים כל אחד להיות משך זרעו לאומה בעצמה ועכשיו נתיחדו ע"י התורה להיות לעם אחד:
שעתידין לקטרגם כו'. עמ"ש בחזית בפסוק אני חבצלת:
קאמיא קיימיא גרסינן. ופי' דדריש ה"א אשר בין ק' למ' כי הוא בא תחת היו"ד וכאלו כתיב קיימיא. מהוראת עמידה וקימה:
חייך שאני מדבד בצדקה כו'. דכתיב אנכי מדבר בצדקה רב להושיע ורישא דקרא מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה ולפי שמזכיר פורענותם דשרי אדום יקטרגו על זה מה נשתנה אלו מאלו קאמר שה' מליץ עליהם להושיעם מפורענות דאדום:
בצדקה שעשיתם עם עצמכם על שקבלתם את תורתי. הנה באמת זה לא נחשבת לצדקה אם האיש דורש טובת עצמו. אבל קבלת התורה הפיצה אור בהיר על כל העולם. כי הכופרים בתורה כופרים ג"כ בהשגחה ובהשארת הנפש והתורה היא המלמדת לכל בני תבל כי יש אלהים השופט ומשגיח על כל הארץ וגומל טוב ומשלם רע בעולם הנצחי ולכן הזכות הזה אשר דרשו טובת נפשם וקיבלו את התורה. ומידם היתה האמונה הזאת להאיר עיני יושבי הארץ. הזכות הזה יגן עליהם כי לא יאבדו ולא יסופו בגיהנם. אף כי הרבו לחטוא יקבלו עונש על חטאתם ואת נפשם יציל ה' מכליה ומאבדון:
דאר"ה בשם ר"א. עיין בחזית על פסוק דמיתיך רעיתי ומ"ש שם:
הייתי מכלה אתכם. כמו שארז"ל שכפה עליהם הר כגיגית ואמר אם תקבלו התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם:
דייך שאני פטרונך. פי' אחרי שהם מאמינים שה' מגן להם ומשגיח עליהם זה יספיק להם להצילם. ובירושלמי על פסוק כל הנקרא בשם ה' ימלט שמפני הקריאה בשמו יתברך ימלטו:
מה פטרונא מהני בדינא. כיון דהדין מחייבם לא יוכל הפטרון להושיעם:
ולא ייחדתי שמי כו'. [פי' כי ע"י ישראל נודע כי הוא האלהים על כל הארץ ועל כל הגוים ולכן נקרא אלהי ישראל]:
פתר קרייה במשה כו'. ביאור הדברים ע"פ מ"ש בב"ר פ"צ והיית רק למעלה יכול כמוני ת"ל רק שבא להעלות מעלתם שאין למעט ממנו רק כבוד ה' יתברך אבל הם עליונים אפי' על המלאכים. ושמא בא פה להזהיר למשה כי אע"פ שהגדלתיך על פרעה מ"מ תחלוק לו כבוד כי אנכי דיין על גבך ואצוך לחלוק לו כבוד וכן הוא בשמ"ר פ"ו. וכמו כן הדורש בישראל או בדיינים יתפרש ג"כ. כי לא יתפארו כעוזם בשאתם וביתרונם אבל ידעו כי ה' הוא השליט עליהם והוא צופה במעשיהם:
פסקה ב
ע"י שנתעצלו ישראל כו'. ודריש ע"י עצלה תפיל הקב"ה תרדמה זו שביתה וביטול וכמו רוח תרדמה דהיינו מרמטה כדאיתא בב"ר פי"ז:
ע"י שנתגעשו. יש גורסין לפי שנתעצלו וכ"ה בקה"ר בפסוק טוב שם לפי שנתגעשו ונתרשלו:
וזה עוסק בפצומו לפיכך נתעצלו מעשות גמילות חסד כצ"ל. והטעם למה המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקברו בחייו הוא כי בספדו את המת הוא מראה לכל כי אף שגופו מת מ"מ נפשו חיה תחיה לעד. וראוי לנהוג כבוד ולהתאבל גם על גופו אשר בו שכנה הנפש הנצחי. אבל המתעצל בהספדו הלא יתן מקום לחשוב כי כמות הבהמה כן מות האדם. ויתרון ושארית לו במותו אין. לכן ראוי לקוברו בחייו. כי מה הוא חייו אם אין לו שארית במותו:
על שהיו מרמין להקב"ה. המשך הדברים וחבורם כן הוא. כי אם דורו של יהושע האריכו ימים ושנים אז למדו גם הדור אשר קם מאחריהם לעבוד את ה' בכל לבב. ולא נתעו ללכת אחרי אלילי ארץ כנען. אבל בשביל שנתעצלו בהספדו של יהושע. ולכן אך ימים האריכו ולא שנים כדאיתא בשבת פ' האורג. וכיון שמתו מיד ולא היה לדור הקם מאחריהם מורים באמונה ללמד להם דרך ה' ולכן נתעו לעבוד את ה' ברמיה ויש מהם אשר עבדו את אלילי כנען לכן הסיר הקב"ה מהם את רוה"ק. ודבר ה' היה יקר בימים ההם:
ע"י שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה כו'. לכאורה כיון דתשובה איננה אלא חרטה ועזיבת חטא מה טורח אית בזה. ואיך שייך בזה עצלות. ושייך בזה רק מניעת הרצון וקשיות עורף אבל לא עצלות. אבל באמת תשובה שלימה היא לעשות מעשים טובים כנגד מספר החטאים אשר עשה וכמו שדרשינן בויק"ר פכ"א אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות וכו' ובזה היו מתעצלים לעשות חבילות של מצות. וכיוצא בזה יתפרש הא דאמרינן במדרש קהלת בעצלתים ימך המקרה ע"י שנתעצלו מלעשות תשובה:
רבתה הנבואה כדי שיהא הנביאים מוכיחים אותם ומקרבים אותם לתשובה. ותרדמה זו היא תרדמת נבואה ע"ד ותרדמה נפלה על אברם כדאיתא בב"ר פי"ז:
נפל שעריהון דפוריא. נתרבה שער הפירות כלומר שהזילו ונתרבה השער שבשוק שנותנים כ"כ מדות לסלע. וי"ג דפירייא בהדיא:
תקום וכול גרסינן. פי' קום ומדוד מלשון וכל בשליש. אחרי אשר הכל מוכן לפניך השק והמעות והמדה. קום מדוד וכן זימן ה' נביאים רבים להוכיחם ולהשיבם שיהיה נקל להם לשוב בתשובה:
דא"ר דרוסא. עמ"ש בזה בשי"ר על פסוק נופת תטופנה:
חי ה' אשר עמדתי לפניו. וסיפא דקרא כי אם יהיה השנים האלה טל ומטר ומאז התחיל הרעב:
בימי שופטים שנכשלו כמה פעמים בעבודת כוכבים. ובשביל זה תפיל תרדמה נתמעטה הנבואה. כי גם הוא דריש תרדמה על נבואה:
פסקה ג
שהוא מתהפך ובא כו'. ופי' הפכפך ע"ד אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום כ"ה מתהפך תמיד בגזרותיו וכן מפרש מתהפך בתחבולותיו. ובמרמה יחפוץ ללכדם:
אייתי ארנונך כו'. הערוך פי' כי ארנונא הוא דורון לארוחת השלטון העובר ממקום למקום. ובריש פסחים משמע דארנונא הוא מס שנוטל מהבהמות ומהלחם:
זר למילה. שמשך ערלתו. וי"מ דערל ממש היה ומה שלא מל אותו יצחק לפי שהיה אדמוני והיה ממתין עד שיבלע דמו כההיא דר' נתן בפר"א דמילה. וכשגדל מיחה על עצמו:
שהוא נוהג עמו במדות ישרות. פי' אע"פ שהיה רשע לא קפח ה' שכרו בעוה"ז על מעט המצות אשר היו בידו כמו כבוד אב וגמ"ח וכיוצא ולכן הצליח במעשיו ועמ"ש בזה בב"ר פי"א:
ד"א הפכפך וגו'. אלו או"ה שהם מתהפכים על ישראל ואומרים הב הב. איש שהם באים מנח וכו' כ"ה גירסת הילקוט:
ר' אחא אמר כו'. בילקוט הגירסא כן הוא הפכפך דרך אלו ישראל שנאמר כי דור תהפוכות המה. איש ואיש ישראל נשבע. וזר שעשו עצמן זרים להקב"ה וזך ישר פעלו זה הקב"ה כו' אמר הקב"ה בני הפכפכים הם. סרבנים הם טרחנים הם. לכלותם אי אפשר להחליפן אי אפשר להחזירם למצרים אי אפשר וכו' ע"כ ולפ"ז מפרש הפכפך משום שהם דור תהפוכות שאינם עומדים אל ענין אחד וכמו בנים לא אמון בם וכדלקמן. והדר מפרש ליה על שהם מהפכים בדברים שהם טרחנים וסרבנים והקדים בדרש הזה שהם טרחנים וסרבנים יען דדריש שהיו שופטים את שופטיהם כדלעיל לכן אמר שהם מטריחים את שופטיהם ומסרבין את דינם ומבזים אותם:
לכלותם א"א. כדדרשינן חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים. וכן כתיב לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וכתיב ולא דבר ה' למחות את שם ישראל. ולהחזירן למצרים א"א כדכתיב כי את אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם. ולהחליפם באומה אחרת א"א שהרי נשבע על זה כדאיתא באיכה רבתי בעובדא דחנה ושבעה בניה:
פסקה ד
במרוצה. לפי ענינו נראה שהוראתה עזות וגסות הרוח. ובילקוט גריס בטרוניא ופי' בעל כח ועלילה:
אין בכם אמונה של ממש. כי גם באמרם נעשה ונשמע. לשעה קלה בטלו הבטחתם ועשו את העגל. ומ"ש אין אתם מאמינים לדבריכם פי' כי איש לא יאמין ברעהו ולא יבטח בו כי שוא ידברו. ותתהפכו מדעה לדעה ואין בכם קביעות ודעה חזקה:
לא פתח אחד מהם לומר אמן. שלא היו מאמינים שברכת הנביאים מועילה ולכן לא חששו לענות אחריהם אמן:
פסקה ה
כשועלים בחרבות וגו'. הוא בא לתרץ למה תלה הרעב בימי שפוט השופטים. ומשני שלקנתר את אלימלך בא אשר הוא היה שופט ומיד כשבא הרעב ברח והלך לו ולא השתתף בצערו של רבים. ואולי אם היה עמהם והצטרף את עצמו בתפלת ישראל ועשה צדקה וחסד. אז חדל הרעב מהארץ:
למה היה משה דומה כצ"ל. וטעם הדרשה כי בקרא כתיב לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר. ומדלא כתיב לא עליתם בפרצות לגדור גדר. משמע כי הקרא מיירי בשני דברים נפרדים. וזה אם בא פרץ בעם לא עליתם בעצמכם לסתמו ועוד דבר כי לא גדר גדר אשר נפל. אשר זה מצינו במשה כי הזכיר תמיד זכות שלשת אבות וגדר את העם משלש רוחות. והרוח הרביעי אשר היה פרץ פתוח נצב שם בנפשו לסתום הפרץ. שאמר ואם אין מחני נא מספרך. ולפי מ"ש בש"ר שזכר זכות ג' אבות. שאם יתחייבו שריפה תעמוד להם זכות אברהם שירד לכבשן האש. ואם יתחייבו הרג תעמוד להם זכות יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח. ואם חייבים גלות תעמוד להם זכות יעקב ונכון לומר שהכוונה באומר רוח רביעית על הסקילה שהיאעיקר דין של עבודת כוכבים. כי לא מצא באבות זכות כנגדם ולכן שם נפשו להצילם מזה במסרו נפשו במקומם [באמרו מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני] ולפ"ז ניחא שלא זכר שם סקילה:
פסקה ו
סובלין אין כתיב כאן. פי' כי אם תפרש שהמה מסובלים בשביל שנושאים סבל ומשא של העם. דא"כ היה לו לומר סובלים בפועל ולא בפעול. ומדכתיב מסובלים מפרש שהפועלים המה הקטנים הסובלים משאת וסבל הגדולים. והגדולים המה פעולים כי מטילים עליהם משא וסבל. והנה ידענו כי בשביל שלשה חטאים תבוא המגפה בעולם. הא' אם יעיזו פנים כנגד הגדולים ראשי העם וכמו זמרי בן סלוא דאמרינן שתפס את כזבי בת צור בבלורייתה והוליכה למשה ואמר לו זו אסורה או מותרת וא"ת אינה מותרת בת יתרו מי התיר לך ותפרץ אז מגפה בעם. וכן המורים הלכה בפני רבם מביאים מגפה וכמו שאמרו בפ' הדר שבני אהרן הורו הלכה לפני רבם ומצינו שם מגפה ותצא אש מלפני ה'. וכן אם יריבו עמהם וכמחלוקת קרח ועדתו במשה ומצינו שם מגפה. אבל אם הקטנים סובלין את הגדולים. ונכנעים מפניהם אז אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ממגפה בעם:
וריש לקיש מסרס קרא אל תקרא מסובלים אלא מסבלים כצ"ל [ולפ"ז מהפך את הבינוני פעול לבינוני פועל וכמו בת בבל השדודה יתפרש כמו השודדה וכמ"ש שם המפרשים] ולפי פירושו יתפרש הקרא שהגדולים מעבירין על מדותיהן וסובלים את הקטנים ומכ"ש שהקטנים סובלים את הגדולים ויהי' שלום בארץ ומצינו דגלות באה לעולם על עבודת כוכבים וג"ע וש"ד כדאיתא בפרק חמישי דאבות ושנאת חנם קשה מכולם כדאיתא בפ"ק דיומא. וע"ז אמר כיון דלא תהיה שנאת חנם לכן ימלטו מגלות הבאה בשביל שלשה דברים. וכנגד ג"ע אמר אין פרץ הנאמר בגלות ופרצים תצאנה וזה הוא רמז על ג"ע דלעיל מיניה כתיב כה אמר ה' פרות הבשן העושקות דלים ואמרינן בפרק אלו טריפות כגון הני נשי דמחוזא דאכלין ולא עבדין והבטלה מביאה לידי זמה כדאיתא בכתובות. וכנגד ש"ד אמר ואין יוצאת דכתיב שלח מעל פני ויצאו. וזה על ענין ש"ד דכתיב התם בגלל מנשה בן חזקיהו מלך יהודה על אשר עשה בירושלים והיינו מה ששפך דם נקי דכתיב וגם דם נקי שפך מנשה הרבה וגו' ומזה ילפינן בפ"ק דיומא שבעון ש"ד גלות באה לעולם. וכנגד עבודת כוכבים אמר ואין צוחה והיינו קול שועת בת עמי דמשמע על גלות דכתיב מארץ מרחקים ושם כתיב מדוע הכעיסוני בפסיליהם הלא קאי על עבודת כוכבים:
ה' במשפט יבוא וגו'. ואע"ג דבקרא מפורש גזלת העני בבתיכם מ"מ אין סברא כי זקני העם ושריו יגזלו בידיהם. רק שלא ישאו במשאת העם ולא ימחו בעושקים ובגוזלים לכן נחשב העון עליהם. וז"ש מה לכם תדכאו עמי אחרי שאין אתם נושאים במשאם מה לכם לדכאותם שיהיו נשמעים לכם:
פסקה ז
המדרש הזה עלה בידינו מהגולה. עמ"ש בזה הענין בב"ר פמ"ב ובויק"ר פ' י"א. ושם הגירסאות משונות קצת וע"ע מ"ש בזה בפתיחתא לאסתר רבתא:
חמשה בימי הם. פי' שחמש צרות הללו היו כוללות ויצאו על כל הכלל. וכמו בענין אחשורוש שגזר להשמיד ולאבד את כל היהודים וכמו כן בימי אמרפל באפיסת הצדיק שמגין על כל הדור כלו ע"ד טול לו הרב וכו' וקשה סילוקן של צדיקים וכו'. וכן ויהי בימי אחז דהיתה הצרה באפיסת החכמים המלמדים דעת את העם. וכן ויהי בימי יהויקים שהיתה הצרה בתורה שעברו עליה וכל ישראל עריבין זה לזה וכשלו איש באחיו לכן היא צרה כוללת. וכן ויהי בימי שפוט השופטים שהוא עוות הדין כי על הדין העולם עומד:
וימנע מרשעים אורם. אע"ג דנמנע גם מהצדיקים ולמה אמר מרשעים. אבל דריש המ"ם של מרשעים למ"ם הסבה ופי' בשביל הרשעים מנע האור מהעולם: