אור ברסלב
יסוד ושורש העבודה ה; שער הקרבן

יסוד ושורש העבודה· רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא

ה; שער הקרבן

ד; שער המזרח

פרק א

תפלת י"ח

מודעת זאת בכל הקרב הקרב אל משכן ה' בתקוני עולם האצילות ערב ובוקר וצהרים ישיחו זו תפלה י"ח והיא העולה במקום קרבן עולת העשוי בזמן הבית, וע"כ זה שמי נאה לו שער הקרבן ובו יבאר תפרת י"ח והכוונה הראוי' לה. ושארית התפלה דשחרית עד גמר הסדר כולה:

טרם נשמע קולי בבאי אל הקדש בביאור כוונת תפלת י"ח באתי להסיר המכשול מדרך עמי באלו דברים הנאמרים שמונעים התפלה ואין תפלתו של אדם נשמעת ע"ז. ועלי' תסוב גם שארי אזהרות שצריך לזהר בתפלתו ׃ הנה בכל מניעות התפלה עומד בראש כולם הוא הגזל כי כל מי שיש בידו עון גזל ר"ל גם כי יזעק וישוע סתם תפלתו. כי ידיו דמים מלאו כדאי' באלה שמות רבה, והארכנו למעניתם בשער המים בחדש אלול פ"ב מגודל כבד עון הגזל אשר כל השומע תצילנה אזניו וירעדו כל אבריו עי"ש. עד מצאתי בספרים בשם המקובלים. אחד ממניעות התפלה שאין תפלתו של אדם מתקבל אף אם יתפלל כראוי כתפלה למשה איש האלהים כמנין תקע"ו ובכוונות הראוים. אך אם האדם אינו נזהר ממלבוש שעטנז בשעת התפלה אין תפלתו נשמעת כי אותיות שעטנז הוא שט"ן ע"ז וע"ז ידוו כל הדווים עכ"ל. ויחדנו לזה פרק מיוחד בשער הכולל פרק י"ח. אזהרת ראשית האומר בא בש"ע א"ח סי' צ"ה ז"ל ויחשוב כאלו עומד בבהמ"ק כו' והוא דינא דגמ' לכן קודם התחלת תפלת י"ח יצייר במחשבתו שעומד ממש בבהמ"ק ורוצה להתפלל שם לפני הבורא ית"ש. ומה טוב אם יעלה על דעתו כמה פעמים באמצע התפלה כוונה זו. ומה מאד צריך האדם לזהר במ"ש שם סי' צ"ח וז"ל המתפלל צריך שיכוין בלבו פי' המלות שמוציא בשפתיו ויחשוב כאלו שכינה כנגדו וזהו ג"כ דינא דגמ' ויצייר אדם במחשבתו שעומד ממש לפני הבורא ית"ש ויתעלה כי מלא כל הארץ כבודו ואומר התפלה לפניו ית', וראוי לאדם לעי' לפרקים עכ"פ פעם א' בכל שבוע בש"ע סי' צ"ח מענין כוונת התפלה שכולם הם מדינא דגמרא הקדושה כדי לעורר לבבו לכל הנזכר שם, ואיך צריך האדם להזהר ממחשבה זרה ומבלבול הדעת ח"ו בתפלה, וז"ל ז"ח דף פ"א ע"ג צלותין חסרין עליי' אתמר תקיל תקילתא במאזניא ואשתכח חסיר אע"ג דהאי קרא באתר אחרא אוקמוהו, ע' ענפין לתורה. בגין דשכינתא עלה אתמר כלך יפה רעיתי ומום אין בך ולא קבילת צלותא דאי' בי' מומא הה"ד כל אשר בו מום לא יקרב וכי אית צלותא דאית בי' מומא אין ההיא דסלקא פגימא בלא מחשבה ובלבולא דדעתא ע"ש כו' וכד צלותין סלקין כדקא יאות כרוזא נפק ואמר שאו שערים ראשיכם כו' ואם צלותא לאו איהי שלימא כמה מלאכי חבלה רדפין אבתרה ואתמר בה כל רודפי' השיגוה בין המצרים ובג"ד מצליין והוא רחום וגו' עכ"ל בקיצור, אחי ורעי ידיד השם וידיד נפשי אתה הראת לדעת גודל העונש והפגם במחשבה זרה בתפלה וכבר נתבאר גודל מעלת התפלה במאמרים מזה"ק שהעתקתי למעלה בשער הב' בגודל מעלתה ומהתקונים הגדולים והנוראים הנעשים בעולמות העליונים מתפלות היוצאים מלבות בני אדם וכבוד והדר תעטרה מכל פמליא של מעלה לתפלה ההגונה לכן שמירתן עליך לזהר בזה מאד שקודם התפלה להסיר ממך עקשות המחשבה הטורד' ומבלבלת הדעת אף מחשבת הלמוד כי זמן תורה לחוד כו' עד שתשאר המחשבה זכה וברורה, וז"ל האבודרה"ם פירש הרב אברהם בר יצחק אב ב"ד ועבדתם את ה' אלקיכם לשון עבודה היא להסיר המחשבה הטרודה בעסקי העולם ולהביאה בשיעבוד הכוונה ותמצא כי תפלה בגי' בכונת הלב כו' עכ"ל בקיצור, וקודם כל תפלה יכין האדם את לבו לכך שרצונו להתפלל תפלה זו בכוונה עצומה אזי הבורא ית"ש ויתעלה שהוא בוחן לבות יסייע אותו בדבר זה כנודע שבדרך שאדם רוצה לילך שם מוליכין אותו. ושלשה המה מטיבי סעד לאדם ומועילים שינצל ממחשבות זרות ומבלבול הדעת בתפלה:

אחת היא ופרסומה נודע בגודל תועלתה אל כוונת התפלה שיניע ראשו וגופו לפניו ולאחריו בכח גדול כל התפלה מראש ועד סוף, ומצאתי בשם המדרש וז"ל חייב אדם לנענע עצמו בתפלה ע"ש כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, עכ"ל, והן שני להקימו אל כוונת התפלה הוא שיוציא התיבות של התפלה ממש כאלו מונה מעות דהיינו שיתן הפסקת נשימה בין כל ב' או ג' תיבות ועכ"פ שלא יאמר יותר מג' תיבות בנשימה א'. דוגמא אסקהו בברכה ראשונה מי"ג ברכות האמצעות והיא אתה חונן יתחיל אתה חונן לאדם ויפסיק רגע מועט ויאמר דעת ויפסיק מעט ויאמר ומלמד לאנוש ויפסיק מעט ויאמר בינה ויפסיק מעט ויאמר חננו מאתך ויפסיק מעט ויאמר דעה בינה והשכל ויפסיק לפי העלות הענין קטן או גדול כן יחנו וכן יוציאו התיבות וממנה יקיש האדם אל שאר התפלה ובפרט בק"ש יזהר האדם בב' תחבולות אלו, ועוד השלישי לו בא בתועלת עצום עושה דברו הכוונה בלבו שידבר האדם התפלה או בקשה בל' תחנונים כעני העומד בפתח כמשרז"ל בברכות דף כ"ט ע"ב מאי קבע רבנן אמרי כל שאינו אומרה בלשון תחנונים וז"ל הש"ע סי' צ"ח ס"ג ויתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח וכוונתם שיעקם אדם שפתותיו שונים נוטפות מר לבו ופני עצבות בשעה שאומר תיבות התפלה והבקשה ממש כבן המתחטא אצל אביו באיזה בקשה גדולה מאוד בודאי עושה נפשו בשאלתו עקימת שפתים ופניו בכדי לעורר רחמי האב על הבן כן יעשה האדם ממש בתפלת י"ח מברכת אתה חונן עד סוף התפלה או בשאר תפלות ובקשות וגם עקימת שפתיו הוי מעשה בגופו להוריד כנחל דמעה מאין הפוגות שע"י שאומר בעקימת שפתים יסק ויבא לידי ירידות דמעות בתפלות ובקשות ושומע ה' קול בכיו וזה ברור, עוד ראה זה מצאתי בשל"ה דף רנ"ט ע"ב וז"ל יעשה אדם המצאה שיכריח א"ע לבא לידי כוונה בכל תיבה ותיבה יעשה מוסכם כשיזכיר את השם שיזכירנו באימה וביראה וברתת וזיע ויכוין אל קריאתו ואל כתיבתו כמ"ש הטור סי' ה' וירעדו כל אבריו כמ"ש הרוקח וז"ל ויזהר כשמברך הברכות את ה' אלקיך תירא בהזכרת שמו ירעדו כל אבריו ליראה את השם הנכבד והנורא הזה עבדו את ה' ביראה וכן כל שמותיו הקדושים ע"כ ומי שאינו עושה מוסכם בדעתו נמצא הוא מורד באדונו מסלק את היראה וטוב לו שלא נברא. ואז כשיהיה הדבר הזה אצלו מוסכם קיים אז בהכרח צריך לזרוק כל מחשבות חוץ מכל תיבות התפלה דאל"כ ויהיה מחשבתו חוצה נמצא כשבתוך התיבות יבא הזכרת השם ישכח מלכוין בו ויעבור על הנ"ל וערום יעשה בדעת עכ"ל השל"ה. ובודאי תחבולה זו הוא זהירות גדול לאדם אל כונת התפלה כי יהיה מוכרח לומר כל התיבות של התפלה בכונה כי יחשוב בלבו איך לא אזהר בכל התיבות לומר אותם בכונה עצומה פן יהיה בתוכם איזה שם מן השמות של הבורא ב"ה וב"ש ואזכיר אותו ג"כ בלי כונת הלב ח"ו, וז"ל זה"ק פ' יתרו דפ"ז ע"ב תנינן אסור לי' לב"נ לאדכרא שמיה דקב"ה בריקנא דכל מאן דאדכר שמי' דקב"ה בריקניא טב לי' דלא אברי, עכ"ל הזה"ק ובודאי אין לך יותר הוצאת ה' הקדוש של הבורא ית"ש בריקניא ממי שהוציא אות' מפיו בלא כונה כלל וכלל ולא ידע והרגיש כלל בעת שיצא מפיו, כי חשב באותו העת בענין אחר אוי לאותה בושה שהזה"ק מעיד עליו טב לי' דלא אתברי ובודאי אם פותח אדם פיו בתפלה לומר התיבות במהירות בלי מתון בלתי שום הכנת איזה תחבולה מתחבולות הנ"ל מקודם בלתי אפשרי להנצל מפח יוקש מחשבות זרות בתפלה זו אף מי שתורתו אומנתו ומכ"ש אם הוא עסקן בדברי העה"ז ומה גם אם רגיל על לשונו לדבר בדברים בטלים בלתי אפשרי להנצל שלא יבא במחשבתו בתפלה מחשבת חוץ או מעניני הדברים שעסק או מעניני הדברים בטלים שדבר ויש לאדם לידע שקרוב לששה מאות שמות הקדושים של יוצרינו ובוראינו ית"ש ויתעלה זכרו לעד שמות שאינם נמחקים ואלו הן הוי"ה אדנ"י א"ל אלו"ק אלק"י אלקים שד"י צבאו"ת י"ה יש בתפלת שחרית של חול ובתפלת והוא רחום שמוסיפין בב' וה' שמונים וארבעה שמות הקדושים הנ"ל ובשבת קדש נתוספו כמה וכמה שמות הקדושים בזמירות של שבת ברכות ובנשמת והכל יודוך ובתפלת מוסף. לכן אחיי ורעיי שימו לבבכם לכל הדברים האלה ובתחבולות תעשה מלחמה לזהר בזה מאוד ומאוד להכין עצמו בתחבולות קודם התפלה בכדי להביא נפשו אל שעבוד הכוונה בכל תיבות התפלה שיהיה תפלתו זכה וברורה לפני אדון כל ושיוכל להעשות מתפלתו עטרה וכתר למלכו של עולם מלך מלכי המלכים הקב"ה וב"ש וזכרו לעולמי עד ואז ינצל ממילא ג"כ מהוצאת ש"ש בתפלה לבטלה היינו בלי כונה ר"ל ובפרט במקומות מהתפלה שיש שם הרבה שמות הקדושים זא"ז יזהר בהם מאוד ואז יקרא שמך בצדק בן להבור' ית"ש ויתעלה וילך בכל גנזי דמלכא ולית דימחי בידי' ודי בהערה זו:

פרק ב

ועתה אמרתי אגלה אזניך אנוש כערכי שכל סדר התפלות הם מסודרים ע"ד השתלשלות מדריגות וספירות העולמות העליונים הקדושים אנשי כה"ג ברוח קדשם הלבישו הסוד בתיבות התפלה בלשון שיהיה סובל ג"כ פי' הפשוט על התפלה לפני רוב המון עם אך כשאדם מתפלל בכוונה עצומה אף שאינו יכול להשיג ולכוין ע"ד הסוד אזי המלאכים הממונים על התפלה כדי להעלות לרצון לעשות עטרה מהתפלה למלך מל"ה הקב"ה מכוונין תפלה זו של אדם שהתפלל בכוונה כפי שכלו הקט ע"ד הסוד ומתקנין את התפלה מנגלה לנסתר ומכוונה אל כוונה פנימות יותר מזה ומקבלין דין מן דין שמלאך הזה מוליך ומעלה למלאך שלמעלה הימנו כמבואר במאמר הזוה"ק שהעתקתי בשער הב' עי"ש וגם הוא מתקן התפלה מכוונה פנימית לכוונה יותר פנימית ובדרך זה מעלין את התפלה ממדרגה למדרגה ומעילה לעילא עד שתעלה ותבא ותראה ותרצה לכתר ועטרה לממ"ה הקב"ה וב"ש והרי זה דומה למי שצריך בקשה מאת פני המלך ואינו יכול לדבר בלשון צחה ונקי והולך ואומר בקשתו לפני סופרי המלך והם מעתיקים ומיפים מלשונו הגס ללשון צח וזך מאוד הראוי להראות ולקרות לפני המלך ומוליך ומביא מליצה זו אל המלך והמלך מקבל בסבר פנים יפות וממלא משאלותו כן כתבו ספרי המקובלים והוא אמתי. וקודם שאבא אל ביאור תפלת י"ח בעז"ה אעתיק כמה אזהרת מזה"ק השייכים בתפלת י"ח. א יזהר האדם בתפלת י"ח שלא יכסו שערותיו של הפאות את אזניו כמבואר בז"ח דכ"ז ע"ב וז"ל שערא איהו דינא כו' בצלותא צריך לבערה לון מן בתר אודנין דלא יהון מכסין תרעין דשמיעה לאעלא בהון צלותא ואי לאו מתקיים ביה קרא אז יקראונני ולא אענה ובזמנא דשמיעה איהי פנויה מאילן דינין אתקיים ביה אז תקרא וה' יענה עד כאן לשונו בקיצור. ובתקונים תקון ע' ד' קכ"ב ע"ב ז"ל בגין דא צריך לבערא שערה מעל אודנין דלא יהון חתימין תרעין דשמיעה דצלותא דבהון שמע צלותין ההוא דאתמר ביה שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו עכ"ל. וז"ל ג"כ קכ"ד ע"ב ושערין אחרנין דב"נ צריך לבערא לי' תחות אודנין בגין דלא יתקרבו ביה מארי דדינין לגבי תרעין דשמעין בהו צלותין עכ"ל בקיצור. וראוי להזהר בזה גם בכל התפילה כולה. ב' שלא ישמע אחר קולו בתפילת י"ח וז"ל זה"ק פ' ויקהל דר"ב ע"א האי צלותא סלקא וצייתן לה כל אנון דאקרון מארי דאודנן ואי ההיא צלותא אשתמע לאודנין דב"נ לית מאן דציית לה לעילא ולא צייתין לה אחרנין בר מאן דשמע בקדמיתא בגין כן בעי לאסתמרא דלא ישמען להאי צלותא בני נשא ותו כו' עכ"ל בקיצור. ג' שלא יפתח עיניו ח"ו בשעת תפלת י"ח וז"ל זה"ק פ' ואתחנן ד' ר"ס ע"א בשעתא דצלותא סיימי כל אנון מלין דאפיק ב"נ מפומו' בההוא צלותא כלהו סלקין לעילא ובקעין רקיעין עד דמטו לההוא אתר דמטו ומתעטרי ברישא דמלכא ועביד מנייהו עטרה כו' ובספרא דרב המנונא סבא אמר מאן דפקח עיניו בשעתא דצלותא או דלא מאיך עיניו בארעא אקדים עליה מלאך המות וכד תיפוק נפשי' לא יסתכל בנהיר' דשכינת' ולא ימות בנשיקה מאן דמזלזל בשכינת' מתזלז' הוא בההיא שעתא דאצטרך ביה הה"ד כי מכבדי אכבד כו' האי מאן דאסתכל בשכינתא בשעתה דאיהו מצלי והאיך יכיל לאסתכל' בשכינתא אלא לנדע דודאי שכינתה קיימי קמי' עכ"ל הזה"ק והנה איך לא יהיה האדם נזהר בזה בראותו את המורא הגדול הזה מדוע לא יבער לבבו בקרבו להשמר בזה לעצום עיניו מראות ומכ"ש אם מתפלל האדם מתוך הסידור איך צריך להזהר שלא יסתכל חוצה להודיע בזה כדי הערה למשכיל:

פרק ג

קודם שיאמר אדני שפתי תפתח ימשמש בתפילין של ראש והוא ע"פ סוד גדול האריז"ל ועיקר לכוין הכוונה של התפילין בעת המשמוש בזה"ל בקצור זה האות שאתה יחיד ומיוחד ושהוצאתנו ממצרים. ויזהר מאוד לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק רק במשמוש התפילין כנ"ל:

ז"ל האבודרה"ם אדני שפתי תפתח וגו' פסוק הוא והוא ע"ד לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון והוא מבקש מאת הש"י לשום מענה בפיו בתפלתו עכ"ל. אח"כ יכרע בברכיו לבד ויאמר ברוך ואח"כ ישתחוה בראשו עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה ויאמר אתה האריז"ל וכן מבואר בזה"ק פ' עקב דף רע"א ע"ב וז"ל ברוך דצלותא בר נש כורע ביה בברכו' וגחין רישי' באתה בגין כו' עכ"ל ויזהר האדם מאוד לכוין הכוונה שנדפסה בסדורים בכריעות וזקיפת דתפילת י"ח וכוונה זו מבואר בתקונים תיקון י"ח דף ל"ז ע"א וז"ל ובזמנא דאלין אעלין להיכלא שכינתא אוליפת זכו עליהו ומאת רבון עלמא הא אלין מארי דקומה דקא סגדין בצלותא ארבע זמנין בתלת קדמאין תרי ובתלת בתראין תרי לקבל ארבע אתווין דלך (ר"ל הוי"ה ב"ה) וזקפין ארבע זקיפות בהן לארבע אתוון דילי דאינון אדנ"י לסלקא ארבע דאינון אדנ"י בארבע דאינון הוי"ה עכ"ל. וכוונה זו הלא היא ברבת בני עמינו סדורים הנדפסים ועי"ש קודם תפלת י"ח ויזהר האדם בזה מאד. ואח"כ ויזקוף בשם. גופו תחלה ואח"כ ראשו והוא על פי סוד גדול כתבי האריז"ל. ושמעתי פי' אמתי בצחות לשון הגמרא הקדושה. שרמזו ברמז לשונם הצח כמ"ש האריז"ל דצריך ב' כריעות וב' זקיפות דז"ל הגמרא כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם. ולכאורה תיבת הכורע והזוקף שפת יתר הוא דמהראוי אומרו דרך קצרה בברוך כורע ובשם יזקוף אלא ודאי שם רמז והן מספר ב' כריעות בכל כריעה וב' זקיפות בכל זקיפה כנ"ל בשם האריז"ל. וזהו כל הכורע כורע פי' ב' כריעות בברוך דהיינו בברוך כריעה א' ובאתה כריעה ב' וכל הזוקף זוקף פירש ב' זקיפות בשם זקיפות הגוף וזקיפת הראש כנ"ל. ואחר שיזקוף בשם יקבל על עצמו מסירת נפש על קדושת השם האריז"ל ויזהר האדם מאוד בזה לקבל עליו מסירת נפש תיכף אחר אמירת השם בכאן כי עושה בזה תקונים גדולים בעולמות העליונים ויזהר האדם מאוד לומר השם ב"ה וב"ש באימה וברתת גם השם אלהינו. ובשם זה ישמח במחשבתו שמחה עצומה באלוהותו ית"ש ויתעלה זכרו עלינו עם קדוש:

ואלהי אבותינו. אלהי אברהם. אחי ורעי אהובי נפשי מה טוב ומה נעים אם יחשוב האדם פי' בלע"ז על כל תיבה או על שתי תיבות כא' או לפעמים על ג' תיבות כאחת בהאריך הענין בהמשך אחד אך על ארבעה לא יוסיפנו כאחת אף שנראה בעיניך שאלו הארבעה תיבות לפי המשך הענין נקראין בהמשכם כאחת מ"מ תעמיד ברחוק תעלם פירושם בלע"ז על ג' תיבות ולא יותר. וכמה מעלות טובות ותועלת עצום עושה דברו הא' שלא יבא לו מחשבת חוץ בעוד שהוא עוסק תמיד במחשבת קדש פי' המלות. הב' שבודאי יאמר הדבורים לפני הבורא ית"ש ויתעלה כאלו עומד ממש כנגדו ולפניו ית"ש מדבר התיבות. ובודאי מי שרגיל בזה א"צ לזה אריכות גדול כי המחשבה נמשך ממילא על הרגל לשונו ונעשה ההרגל טבע מוטבע בלבו אם אדם מרגיל עצמו בכך. האל הגדול. יזהר האדם ליתן ריוח ופירוד בין תיבת האל ובין תיבת הגדול לבל יראה מפאת מהירות המבט' כאלו אומר הא לגדול ונמצא שאינו אומר ואין דברים בלי נשמע קולו בבואו אל הקודש בתקון עולמות העליונים הקדושים אלו השני תיבות האל הגדול ואיך יעשה שני תיבות אלו תיקוני' גדולים ונוראים בעולמות העליונים הקדושים כפי המבואר בכתבי האריז"ל והרי לא אמר אלו שני תיבות ככתבן וע"כ צריך לזהר בזה מאוד. ונמצא כתוב בספר וז"ל חסיד אחד העיד שנראה אליו אליהו ז"ל במערה ושאלו מדוע אחרו פעמיו לבוא והשיב לו בשביל שלא ידעו להזהר בתפלתם בקריאת האותיות והנקודות עכ"ל. אחיי ובניי אהובי השם וידיד נפשי אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בשח שיחה זו תפלה העומדות ברומו של עולם הבנוי' על יסוד תקוני עולמות העליונים הקדושים הנעלמים ומראש כזאת הודעת שכל תיבה קולטת תקון גדול בעולמות העליונים והאדם לא ידע להזהר להפריד בין הדבקים ונמצא תקנתו קלקלתו וע"כ לזכות את הרבים ותועלתם לא ימיש מעשות פרי קדש הלולים לה' כראוי היום באתי בכתב רשום יושר דברי אמת בפסוק בין תיבה לתיבה כדי שיהא רשומו ניכר בין שתי פרידות תיבות שיש להפריד ביניהם עכ"פ בתפלת י"ח כפי דקדוק המלות שבארתי לעיל בשער הג' בכדי שיהיה לזכרון תמיד בעיני האדם להזהר בזה. ואחלי יכונו דרכי מגואלי ומלכי במעגלי צדק ידרוכי ובעזרו אתחיל מתפלת י"ח חין ערכי ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול. הגבור יחשוב במחשבתו בזה"ל מי ימלל גבורותיך וישמח שמחה עצומה על גודל אלהותו ית"ש. והנורא יחשוב שאתה ית"ש יראוי מאוד על כל הנבראים. אל עליון יחשוב בשמחה עצומה שאתה נעלם בשמי מרומים. גומל חסדים טובים יחשוב בזה"ל שאתה גומל חסד עם כל בריותיך. וקונה הכל יחשוב בזה"ל אני מאמין באמונה שלימה ואמתית שאתה היוצר והבורא של כל העולמות. וזוכר חסדי ידגיש הסמך שלא יהא נראה אומרו חזדי בזיין. ומביא גואל לבני בניהם. לְמַעַן ולא לְמַן שמו. בְּאַהֲבָה ולא בְּאַבָה. ז"ל הטור סי' קי"ג וזוכר חסדי אבות לבניהם לגאלם ואם תמה זכות אבות מביא גואל לבני בניהם למען שמו שהוא קיים לעולם עכ"ל. מלך עוזר ומושיע ומגן. ע"ד הסוד מורה כל תיבה ותיבה על תקון עולמות העליונים הקדושים ומי שיעיין בכתבי האריז"ל יראה כונות גדולים ונוראים על כל תיבה ותיבה וברכה זו של אבות וכמעט בכל הברכות לכן יזהר האדם מאוד ומאוד שיצאו התיבות מפיו בדחילו ורחימו כי מפורש בזה"ק ובתקונים גודל העונש מי שאינו מוציא התיבות מפיו בדחילו ורחימו וז"ל התקונים וצלותין דאתחשיבו כקרבנין אם לא סליק ב"נ בדחילו ורחימו מה כתיב ביה כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא. וכבר בא למעלה מאמרים מזה"ק ויש בהם כדי נטילת הערה ע"ש. ואם מרגיש האדם בעצמו שיצא איזה תיבה מפיו בתפלה בלא דחילו ורחימו אף בלא מחשבה חוץ אך שלא יצאה מעומקא דלבא יחזור על התיבה לאומרה שוב שנית כתקונ'. ברוך אתה ה'. ברוך כריעת הגוף אתה כריעת הראש. ה' זקיפת הגוף תחילה ואח"כ זקיפת הראש. מגן אברהם ויחשוב כמה פעמים גבורות ה' גבורת ה' מענין הנסים שעשה לאברהם בהצלתו מאור כשדים ושארי ניסים. וביחוד במלחמה שהיה לו עם כדרלעומר וחבריו כידוע מהגמרא. ולשון מגן אברהם לפי שאמר הקב"ה לאברהם ל' זה אנכי מגן לך ונקראת ברכה זו ברכת אבות לפי שנזכרו בה האבות. ואיך צריך האדם להכריח עצמו אל גודל הכוונה בברכה זו שאם לא כיון בה אע"פ שכיון בכל ברכות התפלה צריך לחזור לראש כמבואר בש"ע סי' ק"א ע"פ גמרא דברכות דף ל"ד ודי בהערה זו. אמן כונתה בברכה זו צריך האדם לכוין אמת שיש להודות להבורא ית"ש שהוא מגן ומושיע לכל העולם ושהיה מגן לאברהם. וגדול העונה אמן יותר מהמברך ועיקר היא הכונה שבמחשבתו ולא עניית התיבה לבד כפי שאבאר לקמן בעזה"ש:

ברכה שניה גבורות. וז"ל האבודרה"ם ואמר בתחלת ברכה זו ל' גבורה שכל אלה שמזכיר בברכה זו הם בגבורה כו' עכ"ל. אתה גבור לעולם. אדני מחיה מתים אתה, יחשוב גבורות ה' גבורות ה' בזה וישמח שמ"ע על גודל אלקותו ית"ש, רב להושיע. (בחורף משיב הרוח ומוריד הגשם) יחשוב כמה פעמים גבורות ה' בזה כי ירידת הגשמים הם מהגבורות הבורא ית' כדאיתא בגמרא. ולפי מנהג הספרדים שאומרים בקיץ במקום ומוריד הגשם מוריד הטל כנזכר בש"ע סי' קי"ד ס"ג ומבואר ג"כ בזה"ק בכ"מ, ראוי לכוין ג"כ בזה גבורות ה' בירידת הטל שאינו נפסק לעולם. מחיה מתים ברחמים רבים. יכוין ג"כ במחשבתו גבורות ה' ע"ז כנ"ל. סומך נופלים. לבד פי' הפשוט יכוין אדם במחשבתו בזה"ל ואצפה בכל עת שתסמך להשכינה הקדושה שנופלת עתה בגלות בשביל עונות ישראל וישמח שמחה עצומה במחשבתו ע"ז שבודחי יסמוך אותה מנפילתה, וכונה זו היא בזה"ק ובכהאריז"ל אך שם הכונה היא יותר פנימית מאד אך די לאנוש כערכי לכוין בלשון הזה שכתבתי וראוי ג"כ לקבל ע"ע מסירת נפש ולכוין בזה לקרב סמיכתה ודי בזה. ורופא חולים. בודאי ראוי וישר שאם היה לאדם חולי בתוך ביתו ונתרפא שיתן בתיבות אלו הודאה ושבח בכונה עצומה במחשבתו להבורא ית' ע"ז ששלח רפואה לאותי החולי. ומתיר אסורים ומקיים. אמונתו לישני עפר, ז"ל אבודרה"ם ומקיים אמונתו לישיני עפר על שם ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, כלומר כשם שמקיים אמונתו עם החיים ומרפא אותם כך עתיד לקיים עם המתים עכ"ל. מי כמוך בעל גבורות יחשוב בזה"ל בשמחה עצומה מי ימלל גבורתיך. מלך יכוין במחשבתו בזה"ל בשמחה עצומה אתה מלך גדול ונורא כ"א לא יכוין זאת אלא יחטוף מיד לומר אחריה תיבות אחרות בודאי לא יאמר כלל מלך לשם שבח והודאה ודי בזה. ממית, ומחיה. יכוין ג"כ במחשבתו גבורות ה' כנ"ל. ומצמיח ישועה, יכוין שכל הישועות באים מאתו ית"ש. ונאמן אתה להחיות מתים, יכוין במחשבתו בזה"ל בש"ע אני מאמין באמונה שלימה ואמתית בזה שאתה עתיד להחיות מתים. ברוך א"י מחיה המתים יכוין האדם במחשבתו בש"ע עד מאד כמה פעמים גבורות ה' גבורות ה' בזה שיחיה כל המתים שמתו מימות אדה"ר ועד אותו הזמן והגופים כבר נרקבו מכמה אלף שנים וכמה אלפים ורבבות גופים עד אין מספר שנתערבו עצמותיהם אלו עם אלו והבורא ית"ש ויתעלה בחכמתו הנפלאה יכיר ויחבר עצם אל עצמו של כל גוף וגוף ויתן בהם נשמתם נשמה ונשמה השייך לגוף שלו מי ימלל גבורת ה' בזה. וז"ל בזה"ק פ' וארא דכ"ח ע"א תפח רוחם דאנון דאמרין דלא זמין קב"ה לאתיא מחייא והיך יתעבד מניי' ברי' חדתא ייתון ויחמון אנון תפשין חייביא רחיקין מאורייתא רחיקין מניה בידי' דאהרן הוה חוטרא אעא יבישא וקב"ה לפום שעתא אהדר ליה ברי' משני' ברוחא וגופא כו' עכ"ל. לכן אל יחטוף אדם חתימת ברכה זו רק יכוין במחשבתו גבורת ה' כנ"ל. וישמח שמחה עצומה מאד על גודל אלקותו ית"ש ויתעלה כי עיקר ההודאה והשבח היא השמחה והחדוה שבלבו ובמחשבתו. אמן של ברכה זו יכוין בענייתה אמת שיחיה המתים לעתיד וראוי וישר להודות לית"ש. ע"ז וישמח באלקותו ית"ש שמחה עצומה:

ברכה ג' אתה קדוש ושמך קדוש. בברכה זו ישמח האדם ש"ע מאד על גודל קדושתו של יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה. וקדושים אלו ישראל שנקראים קדושים כ"פ אבודרה"ם. וראוי לכוין ג"כ על מלאכים העליונים. בא"י האל הקדוש. ישמח שמחה עצומה כנ"ל. וסכום וחשבון התיבות של ג' ברכות אלו מבואר בז"ח דף ל"ה ע"א ומזה יתבונן האדם גודל מעלתם. אמן של ברכה זו יכוין אמת שהוא קדוש ואין להשיג קדושתו וישמח שמחה עצומה כנ"ל:

פרק ד

ברכה ד' אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, בתיבות אלו יחשוב האדם בשמחה עצומה מאוד כמה פעמים גבורות ה' גבורות ה' על גבורותיו ית"ש ויתעלה וחכמתו הנפלאה בזה הניצוץ קטן אור השכלי שניתן לאדם מעולם העליון כאשר בא בארוכה בשער הראשון ע"ש. חננו מאתך דעה בינה והשכל. בתיבות אלו יתפלל במחשבתו בכונה עצומה עד מאד בזה"ל תן לי דעה ובינה בתורתך הקדושה ובעבודתיך שאוכל לעבוד אותך בשכל גדול. וחיוב כונה זו על האדם בברכה זו מבואר בזה"ק פ' פקודי דף רע"א ע"ב וז"ל אתה קדוש ושמך קדוש כיון דאמר אתה ק' כו' אמאי ושמך קדוש היינו שם היינו אתה אלא הא תנינן כו' והיינו בא"י האל הקדוש כו' עד הכא דבקותא וברכאן וקדושא כחדא באבהן מכאן ולהלא' קיימין שאילתין ובעותין שירותא דבעי ב"נ למשאל עסקוי למנדע במילין דמאריה בגין למחזי דתאובתי' לגבי ולא אתפרש מני' (פי' שכונת ברכה זו היא שיתפלל האדם שיתן לו הבורא ית"ש דעה בינה והשכל בתורתו ובעבודתו וזהו מה שאמר למנדע במילין דמארי' ובכונת תפלת ברכה זו מראה האדם גודל תשוקתו ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה וזש"ה בגין למחזי דתאובתיה לגביה ולא אתפרש מני') בגין דבעי ב"נ לאשתתפא בקדושה כו' ובג"כ בעי לאתקשרא בקדושה דמארי' ולא אתפרש ב"נ מני' וכד שאיל שירותא דשאלתין דתאובתי' לגביה מכאן ולהלאה יתפרש זעיר זעיר וישאל שאילתוי מה דאצטריך לשאלא וכל שאלתו יהון לבתר דיסדר סדורא דא דקאמרן כגוונא דא כל שאלתוי יהון בתחנונים ובעותין לקמי' מארי' ולא יצדיק גרמי' מני' זכאה חולקי' מאן דידע לסדרא סידורא דא למהך בארח מישר כדקא חזי כו' זכאה חולקי' בהאי עלמא ובעלמא דאתי עכ"ל. ויזהר האדם בזה מאוד. בא"י חונן הדעת. יכוון כנ"ל בתחלת הברכה. ואם בא לאדם איזה בינה ודעת בעבודת הבורא ית"ש או בתורתו הקדושה יתן ע"ז שבח והודאה בברכה זו להבורא ית"ש ולא יהיה ח"ו כופר בטובה ודי בזה. אמן בענייתו על ברכה זו יכוין אמת שראוי להודות לו ית' ע"ז והלואי שיתן לנו בינה ודעת לעבודתו באמת וכן היא הכונה של אמן בכל הי"ג ברכות אמצעיות וברכת העבודה שיתן הודאה על שבחו ית' שנזכר בחתימת הברכה ויתפלל שיקוים הבקשה של הברכה לפי שהם בקשות ותפלות אך ברכות של הודאה ושבת לבד כגון ג' ברכות ראשונות וברכת ההודאה של מודים וכיוצא אין שייך רק כונה אחת אמת שהוא כן וראוי להודות לית"ש ע"ז. ושים לבך בהאי כללא בהדי שלא אצטרך להגיד את הרשום כאן בשארי הברכות:

ברכה ה השיבנו אבינו. כשיאמר אבינו יכניס שמחה עצומה בלבו ע"ז שנקרא אבינו ואנחנו נקראים בניו ויחשוב במחשבתו בזה"ל רחמנו כרחם אב על בנים והשיבנו לתורתיך שתתן לנו השגה גדולה בתורתיך הקדושה. והחזירנו בתשובה שלימה לפניך. בתחילה יתפלל במחשבתו בשברון לב מאד בעד כלליות עם קדוש שיחזיר אותנו בתשובה שלימה לפניו ואח"כ יתפלל תפלה פרטית ע"ע איש אשר יודע את נגעי לבבו שיודע בעצמו שאינו נזהר בהם כראוי ויתפלל בלב נשבר מאד שיתן בלבו לחזור מהן ומה טוב כי פלגי מים תרד עיניו ע"ז. בא"י הרוצה בתשובה. ויחשוב הודאה עצומה במחשבתו בזה"ל מודה אני לך ית"ש על חסדך הגדול שאתה רוצה בתשובת הרשעים ויכוין ג"כ גבורת ה' בזה כי זה הוא א' מגבורותיו ית"ש להאריך אפו עם הרשעים אולי ישובו משא"כ מדת בשר ודם:

ברכה ו' סלח לנו אבינו. יכניס ג"כ בלבו שמחה עצומה כנ"ל ויחשוב בזה"ל כאב את בן ירצה וסלח לנו על חטאתינו ופשעינו ויחשוב ג"כ כל נגעי לבבו מחטאים ופשעים שיודע בעצמו ויקבל ע"ע במחשבתו עזיבת פשעיו והחרטה הגמורה לבל ישוב לכסלה עוד עד עולם כי כמה חציף האי גברא המבקש סליחה ומתודה עונותיו ולא גמר בלבו העזיבה והחרטה כאשר נעריך בזה מאמר מזה"ק בפרקים שיבאו לפנינו בעז"ה וע"כ יזהר האדם בזה מאד. כי מוחל וסולח אתה. בא"י חנון המרבה לסלוח יתן ג"כ הודאה עצומה במחשבתו על חסדו הגדול שמרבה לסלוח לא כמדת ב"ו וגם זה אחד מגבורותיו ית"ש כנ"ל:

ברכה ז' ראה נא בענינו. יזהר מאד שלא ידלג תיבת נא כי ע"פ כתבי האריז"ל תיבת נא עיקר. וגאלינו מהרה למען שמך. ראוי לאדם לידע כלל א' בכל התפלות שנזכר תיבת שמך מרמז על השכינה הקדושה שהיא עתה בגלות בשביל עונינו ויחשוב במחשבתו בכונה עצומה בזה"ל גאל אותנו בצרתינו מהרה בשביל צער השכינה הקדושה כביכול שנקראת שמך. כי גואל חזק אתה. בא"י גואל ישראל:

ברכה ה' רפאנו ה' ונרפא כו' והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו יכוין במחשבתו על רפואת הנפש יותר מרפואת הגוף. ובברכה זו יתפלל על החולה ר"ל הן אם יהיה איזה חולה בבני ביתו ר"ל או על חולאים אחרים הנודעים לו שיש בעיר ר"ל ואף שלא בקשו ממנו שיבקש רחמים עליו ויקיים בזה מ"ע מן התורה ואהבת לרעך כמוך ויתפלל תחלה על חולים אחרים ואח"כ על החולי של ב"ב כדאי' בגמרא הקדושה כל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר כו'. כי אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה. ב' א"י רופי חולי עמו ישראל. ואם נתרפא החולי של ב"ב או של אחרים יתן שבח והודאה בחתימת הברכה ויכוין בזה ג"כ אל מ"ע כנ"ל:

ברכה ט ברך עלינו ה' אלהינו. ברכה זו יתפלל אדם ג"כ בשברון לב ומקירות לבו הומה שיהא השנה הזאת תבואתה לטובה בכדי שיהא ריוח לעניים והאביונים האומללים ויהיה ג"כ כונתו עליו ועל ב"ב גם אם הוא עושר גדול צריך ג"כ לכוין בזה כידוע ממעשה דמרתא בת בייתוס שהיה לה גנזי אוצרות והיתה נפוחה רעב ומתה באותה מיתה. ועי"כ ישים האדם הדברים האלה לנגד עיניו ויבקש רחמים ע"ז. (ובחורף ותן טל ומטר) וישים האדם במחשבתו מקירות לבו פי' הלע"ז של תיבות ותן טל ומטר. כי ידוע מדינא דגמרא באם שכח ולא שאל מטר בברכת השנים בחורף מחזירין אותו. הנה אחיי ורעי אם שאל אדם מטר רק בשפתיו ולא כיון את לבו כלל לשאלה ובקשה זו בודאי אינו נחשב כלל לשאלה ולתפלה לפני בוחן כליות ולב ואוי לאותה בושה ודי בזה. בא"י מברך השנים. יתן האדם על דעתו גבורותיו ונפלאותיו ית"ש ויתעלה בצמיחת הזרעים מהארץ והחכמה הנפלאה בזה כמ"ש בשער הראשון לכן ראוי לכוין בחתימת ברכה זו גבורות ה' ג' ה' כמה פעמים במחשבתו בשמחה עצומה על גודל גבורותיו וחכמתו הנפלאה ית"ש ויתעלה:

ברכה י' תקע בשופר, גדול, לחירותנו יתפלל האדם בשברון לב מאוד ולהכניס צער גדול בלבו מתי יהיה קץ הפלאות לקבץ נדחי ישראל והשכינה הקדושה תצא כביכול עמנו מהגלות ול' תקע בשופר גדול כי קיבוץ גליות יהיה ע"י תקיעת שופר כמש"ה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים גו'. ולשון ושא נס לקבץ גליותנו כמש"ה כנשוא נס הרים תראו וגו'. וכאן נדפסו בסידורים תפלה על עון קרי והוא מכהאריז"ל. וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ. בא"י מקבץ נדחי עמו ישראל. יכוין בזה"ל אני נותן לך ית"ש שבח והודאה ע"ז שבודאי נדחי ישראל תקבץ אך מבקש אני רחמיך וחסדיך שתקבצנו מהרה:

ברכה יא השיבה שופטינו כבראשונה כו' ומלוך עלינו אתה כו' מה טוב לאדם כי יוריד דמעות על לחיו בתבות ומלוך עלינו אתה ה' לבדך ויחשוב עד מתי נהיה אנחנו עם קדוש נבזים ושפלים בין האומות עובדי פסילים ובזה נתחלל שמך הגדול ועכ"פ יתפלל ברכה זו בלב נשבר ויזעק מר על חילול שמו הגדול וצדקנו במשפט יכוין בזה"ל צדקינו במשפט כדי שנהיה ראוי שתמלוך אתה עלינו לבדך. בא"י מלך אוהב צדקה ומשפט:

ברכה י"ב ולמלשינים בכתבי האר"י ז"ל שקאי על הקליפות וכן ראוי לכוין וכל המינים כרגע יאבדו. כן הוא הנוסחא האמתית כי ברכה זו נקראת ברכת המינים שתקנוה ביבנה ולפי שכתב הטור שבברכה זו יש כ"ט תיבות ע"כ אציג הנוסחא הנכונה ומינה לא תזוע ולמלשינים, אל תהי תקוה וכל המינים כרגע יאבדו, וכל, אויבי עמך מהרה יכרתו, ומלכות, הָרְשָעָה מהרה תעקר ותשבר ותמגר ותכניעם במהרה בימינו ברוך, אתה, ה' שובר, אויבים ומכניע זדים ויתפלל אדם ברכה זו בשברון לב מאוד כי בשבירתם יהיה לנו תקומה וביחוד לשכינה הקדושה כביכול:

ברכה י"ג על הצדיקים ז"ל הגמרא והובא ג"כ בטור ותקנוה אחר קללות המינים שכיון שכלו המינים מתרוממ' קרנות הצדיקים דכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק וכולל גרים עם הצדיקים כו' ונמצא כללית ברכה זו בה אנו מתפללים שיתרומם קרן הצדיקים והחסידים שהם בגלות שפלים ונבזים בזוזי דבזוזי ובודאי ראוי להתפלל ברכה זו בשברון לב מאד וכן הוא הנוסחא על הצדיקים ועל החסידים כו' יהמו נא רחמיך ה' אלקינו כו' ולעולם לא נבוש כו'. בא"י משען (ולא משן) ומבטח (ולא ומפתח) לצדיקים, ויכוין בזה"ל במחשבתו ואני ג"כ משענתי ומבטחי רק עליך ית"ש:

ברכה י"ד ולירושלים עירך ברחמים תשוב, יתפלל בשברון לב מאד עד מתי יהיה ירושלים מדבר נאות תנין והר האלקים חורבה ומה טוב אם יכול להוריד דמעות ע"ז. וכסא דוד עבדך מהרה כו' ויזהר לומר תיבת עבדך כתבי האריז"ל, לתוכה מפיק ה'. בא"י בונה ירושלים. יכוין בשברון לב בזה"ל כי בודאי אתה ית"ש תבנה ולא אחר יבנה אותה במהרה למען שמך הגדול שלא יתחלל עוד בין הגוים:

ברכה ט"ו את צמח דוד עבדך כו' כי לישועתך קוינו כל היום כתוב בכהאריז"ל בתיבות אלו יכוין לצפות לישועה כדי שיוכל להשיב ליום הדין כששואלין אותו צפית לישועה ע"כ, וז"ל הזה"ק בהקדמות בראשית דף ד' ע"א תתאין דמיכין סתימין בחוריהון איתערו מאן מנכון די חשכוא מהפכין לנהורא וטעמן מרירו למתקא עד לא ייתון הכא מאן מנכון דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא דמלכא פקיד לאילתא (פי' לשכינה הקדושה) ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא מאי דלא מצפה דא בכל יומא בההוא עלמא לית לי' חולקא הכא עכ"ל, לכן יכוין מקירות לבו עד מאד בזה"ל אני מחכה ומצפה בכל יום לישועת השכינה הקדושה שתצא ותגאל אותנו ג"כ בביאת משיחך ותצמיח קרן דוד ובודאי הבוחן לבו' וכליות הוא רואה החכוי והקוי של כל אדם באיזה תשוקה היא בלבו לכן חכה לו בתשוקה גדולה ועצומה עד מאד בכדי שלא יבוש ולא יכלם ליום הדין כשישאלו אותו צפית לישועה, ודי בהערה זו. בא"י מצמיח קרן ישועה, יכוין בזה"ל שבודאי אתה הוא ית"ש שתצמיח הישועה האמתית ולא אחר ועשה זה במהרה למען שמך הגדול:

ברכה ט"ז שמע קולינו ה' אלקינו חוס ורחם עלינו כו' כי אל שומע, כי ברכה זו היא סוף ברכות אמצעית ובודאי ראוי ונכון לאומרה בכונה גדולה ועצומה עד מאד, ומגודל מעלתה עיין בש"ע א"ח סי' ס"ו וס"ג בהגה"ה, וכתב בכהאריז"ל שבברכה זו חיוב על האדם להתודות על עונותיו וישאל ג"כ מזונותיו מהשם יתעלה וז"ל זה"ק פ' בשלח דף ס"ב ע"א כל אינון בני מהימנותא בעאן בכל יומא ויומא לשאלה מזונייהו מקב"ה ולצלאה צלותהון עליה מ"ט בגין דכל מאן דמצלי' צלותי' לגבי' קב"ה על מזוני' גרים דיתברך כל יומא ע"י ההוא אילנא דמזון דכלא בי'. וטעמא דמלה ברוך ה' יום יום ואע"ג דאשתכח עמי' בעי למשאל קמי קב"ה ולצלאה צלותא על מזונא כל יומא בגין דישתכחון עמיה ברכאן כל יומא ויומא לעילא כו' וכדין אשתכח קב"ה מלא ברכאן בכל יומא וכדין כתיב פותח את ידך וגו' כו' ומאן דשאיל מזונא בכל יומא ויומא ההוא אקרא ברא מהימנא ברא דבגיניה משתכחין ברכאן לעילא כו' עכ"ל, וכבר נדפסה נוסח הוידוי והתפלה על מזונותיו בסידורים אך הוידוי צריך להיות נשבר לבו בקרבו ובחרטה גמורה ויתודה בברכה זו ויפרוט בפיו כל נגעי לבבו שיודע בנפשו בקיצור. ואחר תפלת י"ח יתודה באריכות על סדר נוסח א"ב כל נגעי לבבו, כי אתה שומע כו'. ב' א' ה' שומע תפלה ויכוין בזה"ל לכן תשמע תפלותינו כי רחמן אתה, ובתענית אומר בברכה זו ענינו. ובודאי ראוי לאומרה בשברון לב מאד כי תפלה זו היא מדינא דגמרא להתפלל בשומע תפלה מי שקבל עליו תענית ונקראת תפלת תענית בגמ' דתענית דף י"ג ע"ב:

פרק ה

ברכה י"ז רצה ה' אלהינו הוא ברכה א' של ג' ברכות אחרונות וברכת עבודה היא נקראת, כי בברכה זו אנו מבקשים את פני המלך ה' צבאות שיוחזר העטרה ליושנה שיוחזר עבודת הקרבנות לבהמ"ק, ובודאי ראוי לאומרה בשברון לב מאד:

ותחזנה עינינו בשובך (ידקדק שלא יאמר בשופך) לציון ברחמים, יחשוב בתשוקה עצומה עד מאד בזה"ל אני מחכה ומצפה מתי נזכה זה שתשוב לציון, ומה טוב אם יכול האדם להוריד דמעות על תשוקה זו. בא"י המחזיר שכינתו לציון, יתן האדם הודאה גדולה ועצומה במחשבתו בזה"ל אני נותן לך ית"ש הודאה גדולה כי ידעתי שבודאי תחזיר שכינתך הקדושה לציון עיר הקדש אך אני מתפלל לפניך שתקרב החזרה ברחמיך הרבים במהרה בימינו:

ברכה י"ח מודים אנחנו לך שהיא התחלת ברכה ב' של ג' ברכות האחרונות. וז"ל אבודרה"ם מודים אנחנו לך מלשון אך צדיקים יודו לשמך שהיא לשון הודאה, והירחי פי' מודים פי' משתחוים כדמתרגמינן ואשתחוה אל המלך ומודינא למלכא עכ"ל. ובכריעת מודים ראשו וגופו ביחד, ויזהר האדם שיקבל ע"ע במחשבתו בכריעה זו אדנותו ומלכותו של הבורא י"ש כעבד הכורע לאדונו. ובזה"ק פרשת משפטים דף ק' ע"א ז"ל קב"ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא בר אנון דנפקי מגו מהימנותא דילי' ולא הוה בהו טב לעלמין ובר מאנון דלא כרעי במודים הני קב"ה עביד מניי' בריין אחרנין בגין דלא יתבני ההוא גופא דיוקנא דב"נ ולא יקום לעלמין עכ"ל. ובודאי ע"ז יודה כל בר שכל מי שכורע בלא לב ולב קרוב הות לזה שלא כרע כלל ואוי לאותה בושה, ודי הערה בזה. והזקיפה יהיה כאן ג"כ בשם בשעה שאומר ה' אלקינו דהיינו בעודו זוקף א"יי יאמר השני תיבות שאתה הוא וכשיזקוף לגמרי יאמר תיבת ה' אלקינו ובודאי אדם שתשוקתו עצומה באהבת יוצרינו ובוראינו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ראוי לקבל ע"ע מסירת נפש באיזה ציור מיתה בעת אמירת תיבות שאתה הוא ה' אלקינו ואלקי אבותינו לעולם ועד מגודל החדוה והשמחה שבלבו על אלקותו ית"ש ויתעלה לעולם ולעולמי עולמים עלינו עם קדוש, ודי בזה:

צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. כן הוא המשך המלות לפי פי' האבודרה"ם:

נודה לך ונספר תהלתיך כו' שבכל עת ערב ובקר כו'. הטוב אל יחטוף תיבה זו אלא יכוין לנוכח השם יתעלה אתה הוא הטוב כי לא כלו רחמיך ואתה הוא המרחם כי לא תמו חסדיך. ועל כולם יתברך כו' פי' על כל הטובות והנפלאות שאתה עושה עמנו בתמידות אנחנו מתפללים שיתברך ויתרומם שמך כו'. וכל החיים יודוך סלה פי' כל העובדי גלולים יכירו גם הם אלקותך ויודוך סלה ויהללו כו' ויכניס בלבו תשוקה עצומה ע"ז מגודל אהבתו ית"ש:

האל ישועתינו ועזרתינו סלה. בא"י הטוב שמך ולך נאה להודות, בכאן יכניס אדם שמחה גדולה ועצומה בלבו על גודל אלהותו ית"ש ויתעלה שאין נאה להודות אלא לו לבדו ית"ש ויתעלה זכרו לעד:

ברכה י"ט שים שלום הוא ברכה ג' מג' ברכות האחרונות שבהם מקבל פרס מרבו שמשבחו והולך לו ובודאי ראוי לאומרה בכוונה עצומה. ועל כל ישראל עמך כו' נתת לנו ה' אלקינו כו'. ואהבת חסד (ולא וְאַבַת). וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל בכל עת ובכל שעה בשלומיך. ז"ל אבודרה"ם כלומר ויהי טוב בעיניך לברך את עמך בכל עת. בא"י המברך את עמו ישראל בשלום. ואיך ראוי לכוין בברכה זו וביחוד בהודאה של החתימה שלא מצא הבורא ית"ש ויתעלה לברך את עמו ישראל רק בברכת שלום כמרז"ל בגמרא הקדושה לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנא' ה' עוז לעמו יתן וגו'. ובודאי ראוי לאדם לידע שיש בעולמות העליונים הקדושים עולם אחד קדוש מאד שנקרא שלום שמעולם זה באים כל ההשפעות לעולמות התחתונים וכ"מ שנזכר בתורה הקדושה שלום מרמז לעולם העליון הקדוש הזה ולזה רמזו רז"ל ששמו של הקב"ה שלום מפסוק ויקרא לו ה' שלום. וראוי לאדם להתבונן גודל מעלת ברכה של שלום שברכת כהנים אינה חותמת אלא בשלום, ולא בישר הקב"ה את אברהם אבינו אלא בשלום כמ"ש ואתה תבא אל אבותיך בשלום גו', ולא בקש יעקב אבינו מהקב"ה אלא השלום שנא' ושבתי בשלום אל בית אבי וגו' ולא שבח הקב"ה את אהרן אלא בשלום שנא' בריתי היתה אתו החיים והשלום ולא כרת ברית עם פנחס אלא בשלום כמ"ש הנני נותן לו את בריתי שלום ולא נתחנך בהמ"ק אלא בשלום כמ"ש יהי שלום בחילך גו' ולא נתבשרו ישראל עם קדוש אלא בשלום כמ"ש למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך ולא נתבשרו הצדיקים בחלקם הטוב לע"ה אלא בשלום כמ"ש וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום, כי כל הנ"ל מרמז על עולם העליון הנקרא שלום לכן אין בכל המצות אשר יחויב אדם לרדוף אחריה כמו השלום שנא' בקש שלום ורדפהו, הנה לא פרט פה שום מצוה מהמצות רק בדרך כללי סור מרע ועש"ט גם לא נא' חיוב הרדיפה, אך לגודל מעלת השלום פרטו בפ"ע ויחויב בו הרדיפה ג"כ כי כשאדם רודף אחר שלום בעה"ז התחתון מעורר בזה עולם העליון הקדוש הנקרא שלים להשפיע בכל העולמות לכן בשביל שגורם לכ"ז אפי' עו"ע גלולים ר"ל מוחלין לו כמרז"ל בגמרא הק' גדול השלו' שאפי' כל ישראל עובדי גלולים מוחלין להם שנ' חבור עצבים אפרים הנח לו, מכ"ז יתבונן האדם גודל מעלת ברכה זו, וז"ל הזה"ק פ' פקודי דף רס"ב ע"א בענין ברכה של שים שלום היכלא כו' הכא איהו שלום שלום לעילא שלום לתתא שלום לכל סטרין שלום בפמליא דלעילא שלום בפמליא דלתתא כו' לאשתלמא שם מלא שם דא דאיהו שלום בכל אנון היכלין בכל אנון נהורין עלאין למהוי כלהו חדשים. שלום טובה וברכה כו' עכ"ל. גם בכתבי האריז"ל מפליא לעשות בכונות עצומות ונוראות בחתימת ברכה זו ולכן יזהר האדם מאד ליתן הודאה עצומה בכונה עצומה בחתימת ברכה זו. כתב בש"ע שי"ל פסוק יהי לרצון אמרי פי גו' קודם אלקי נצור וראוי לכוין בפסוק זה מאד כי הוא ג"כ מעיקר תפלת י"ח שתקנו וסדרו אנשי כה"ג, ובתיבות ה' צורי וגואלי ישמח ש"ע מאד על אלקותו ית"ש ויתעלה. איתא בטור וז"ל והכי אתמר בהגדה אמר שמואל הזריז לומר ד' דברים הללו זוכה ומקבל פני השכינה עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתיך עשה למען קדושתיך כו' עכ"ל הטור בקיצו. וכן איתא בכתבי האריז"ל לומר נוסח עשה למען שמך כו' ועל פסוק למען יחלצון ידידיך כתב כונות נוראות ומוסיף ג"כ לומר קודם יהי לרצון פסוק יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה והוא בתהלים סי' ל"ה וכתב ג"כ כונות על פסוק זה וכבר מצוי הוא בסדורים כל הנוסח אך אחי ורעי בודאי גודל מעלתם של כל הנ"ל היא הכוונה שבהם ולא אמירתם בפיו ובשפתיו לבד דהיינו בעשה למען שמך יכוין אדם בלב נשבר מאוד על חילול שמו הקדוש המחולל עתה בין הגוים. עובדי פסילים ובעשה למען ימינך יכוין ג"כ שעתה בגלות שהשיב אחור ימינו בעוה"ר ובעשה למען תורתיך יכוין על שנמסרו רזי' התורה וסודותיה לחצונים. ויכניס צער גדול בלבו מאוד ע"ז. ובעשה למען קדושתיך יכוין ג"כ כנ"ל שקדושתו מחולל עתה בין הגוים. אח"כ יאמר פסוק יהיו לרצון פעם שנית ויזהר לומר פסוק זה בכוונה עצומה מאוד כנ"ל כי בכתבי האריז"ל מביא כוונות נוראות בפסוק זה. וגם בסדורים אחר התפלה הובא גודל מעלת פסוק זה ועיי"ש. ודי הערה בזה:

ואחר אמירת יהיו לרצון יפסיע ג' פסיעות לאחוריו והוא דינא דגמרא והובא ג"כ בטור וז"ל הגמרא דיומא ד' נ"ג ארישב"ל המתפלל צריך שיפסיע ג' פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום ואם לא עשה כן כאלו לא התפלל ופי' רש"י ראוי לו שלא התפלל כלומר נח היה לו אם לא התפלל כלל. עכ"ל רש"י. וטעם לג' פסיעות אלו ע"ד הפשט שהוא כעבר הנפטר מרבו לבד הסוד הגדול והנורא שלתקון ג' פסיעות אלו בעולמות העליונים הקדושים להבאים בסוד ה' להמעיין בכתבי האריז"ל. עתה אחיי ורעיי אהובי נפשי ע"ז יודה כל בעל שכל יתנו עידיהם ויצדקו ויאמרו אמת כי מי שפוסע ג' פסיעות אלו כמצות אנשים מלומדה בלא כונה כלל אפי' ע"ד הפשט שהוא כעבד הנפטר מאדונו רק רגליהם לו ילכו ילפתו אורחות דרכם על צד ההרגל שזה לא יחשב לו לעבודה כלל לצאת ידי חובתו שמחויב מדינא דגמרא והרי הוא כאלו לא התפלל כנזכר בגמ' הנ"ל מבואר ואם לא עשה כן הרי הוא כאלו לא התפלל ואוי לאותו בושה ואוי לאותו כלימה שבטל תפלות של כמה שנים שלא היו נחשבין לתפלות כלל אף אם התפלל התפלות בכוונה כראוי ואוי ואבוי ענו לה על אותו כלימה שהרי הוא כאלו לא התפלל כמה שנים כלל וכלל ואכל ושתה על הדם ועבר ג"כ אל"ת דלא תאכלו על הדם כדאיתא בפ"ק דברכות ד"י א"ר יוסי בר חנינא משום ראב"י מאי דכתיב לא תאכלו על הדם לא תאכלו עד שתתפללו על דמכם עכ"ל. וזולת בטול התפלה שמצווה מפסוק ולעבדו בכל לבבכם כדרז"ל לא די בזה שהוא כלא התפלל אלא נח היה לו אם לא התפלל כלל כפרש"י הנ"ל נמצא עתה שהמתפלל בלא פסיעות לאחוריו אחר תפלתו ענשו כפול יותר משלא היה מתפלל כלל ואוי לאותו הבושה לכן יזהר האדם לצייר במחשבתו שהוא פוסע לאחוריו מכנגד השכינה הקדושה ממש כי מלא כל הארץ כבודו גם מבואר בזה"ק במאמר שהעתקתילעיל שבודאי השכינה כנגדו בשעה שהוא מתפלל ועיי"ש. ויעשה הג' פסיעות בבושה והכנעה גדולה ממש כעבד הנפטר מאדונו וז"ל זה"ק פ' פקודי ד' רס"ב ע"א שים שלום טובה וברכה האי ב"נ כד אשתאיל (פי' כשנפטר) מהיכלא דא לנפקא לבר (פי' בג' פסיעות) ישוי גרמי' כמאן דנפיק מחברותא דמלכא ומגו היכלי' וימאך גרמי' קמי' אבל יחדי גרמי' דהא קדמאה איהו לנטלא עטרה דמשיכו דברכאן דנגדין מיחודא דמארי' דא איהו בר דאיהו מהיכלא דמלכא דהא בהאי שעת' דקא נפיק מקמי מלכא כו' קב"ה קארי לפמלי' דלעילא ואמר לון כתיבו להאי ב"נ פלני' מאינון דאקרון חושבי שמו כו' כדין אכתיבו לי' ואתרשים ואתמודע לעילא ואתרשים ואשתלים איהו לעילא ותתא ומאן דלא אשלים ולא קשיר קשרא דמארי' כדקאמרן כד קריב קמי' מארי' וצלא צלותי' ולא חייש על יקרא דמארי' טב לי' דלא אברי וקב"ה אמר כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו ודא איהו גוזל אביו ואמו הכא אשתלים כלא כו' עכ"ל. ודי בהערה זו. ויזהר שיעשה כל הג' פסיעות בכריעה א' כמבואר בטור ובש"ע סי' קכ"ג ודין זה מבואר בגמר' והובא בב"י א"ר חייא ברי' דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דפסעי להו ג' פסיעות בכריעה א' עכ"ל הגמר'. לכן יזהר מאוד בזה. ואחר שפסע ג' פסיעות בעודו בכריעתו יאמר עושה שלום במרומיו וישתחוה לשמאלו ויחשוב במחשבתו שמשתחוה ממש כנגד השכינה הקדושה ונותן לה בזה כבוד ואח"כ יזקוף מעט וישתחוה לימינו ויכוין ג"כ כוונה זו ויאמר והוא יעשה שלום עלינו וכן הוא מבואר בזה"ק פ' פנחס ד' רכ"ט ע"א בר"מ שצריך כריעה וזקיפה לשמאל ולימין דז"ל בר"מ בעושה שלום במרומיו ד'. כריעה וזקיפא לשמאלא וכריעה וזקיפא לימיני'. והאי איהו נותן שלום לשמאלו וימינו לשמאל רבו ולימין רבו כנ"ל. ואח"כ יזקוף וישתחוה לפניו השתחואה גדולה ויכוין ג"כ כוונה הנ"ל בבושה ובהכנעה גדולה ויאמר ועל כל ישראל ואמרו אמן. ודי בזה. ואח"כ יה"ר כו' כמו שהובא בש"ע ג"כ. ויזהר שלא יחזור למקומו תיכף אלא יעמוד במקומו שיעור הנזכר בש"ע והוא מדינא דגמרא והובא בטור וז"ל אתמר משמי' דרב מרדכי כיון שפסע ג' פסיעות לאחוריו התם מבעי לי' למיקם משל לתלמיד שנפטר מרבו שאם חוזר מיד דומה לכלב ששב על קיאו שסופו הוכיח על תחלתו שלא פסע לאחוריו כדי לפטור מרבו כיון שחוזר אליו מיד. עכ"ל ודי בזה:

פרק ו

אחר התפלה בלחש יכוין האדם עצמו לשמוע התפלה בהחזרת הש"ץ ויזהר מאוד לשמור מחשבתו מהרהורים בטלים ר"ל רק לשמוע תיבות הש"ץ ויכוין בהם כוונת התפלה ממש כאלו מתפלל בעצמו ויחשב לו כאלו התפלל עוד שוב שני' ובענית אמן על ברכת הש"ץ יחשב לו ג"כ לתפלה וכ"כ האבו"דרהם שהמתפלל עם הצבור נוטל שכר על שלש תפלות שכר תפלה בלחש ושכר שמיעתן מש"ץ ושכר ענית אמן כי גדול העונה אמן יותר מן המברך עכ"ל. ויזהר האדם מאוד ומאוד בעניית אמן כי לפום גמלא גמילות גודל שכרו על ענייתו אמן כן גודל ענשה ר"ל למי שאינו נזהר בענייתה או שעונה בלא מתכוין כוונה הראוי לה כפי הברכה רק הוציא תיבת אמן כמצות אנשים מלומדה כי לפי שינוי הברכות כך שינוי כוונת אמן כי ארבעה הם חלוקי ברכות ברכות התפלות וברכות המצות. וברכות הנהנין. וברכות השבח וההודאה וכלל זה יהיה בידו של אדם בכוונת עניית אמן שצריך לכוין בה ממש ככונת המברך הברכה באיזה ברכה שיהיה כפי שבארתי בעז"ה כוונות המברך של ברכת השחר וברכות של תפלת י"ח וכפי שיבוא באורו לפנינו בעז"ה כוונת שאר ברכות ויזהר האדם העונה אמן לכוין ממש ככונוות המברך אחיי ורעי אהובי השם ואהובי נפשי תדעו נאמנה כי כמו שמברך איזה ברכה צריך לברך בכונה עצומה מאד כאשר בא זכרונו לטובה לפנינו כמה פעמים בפרקים הקודמים שהכל הולך אחר הנוף המחשבי כי שדי גופו של ברכה אחר הנוף המחשבי והעיקר בברכה הוא המחשבה כמו כן בעניית אמן העיקר הוא המחשבה עם ענייתן וע"כ צריך לכוין בעניית אמן יותר ויותר כי לפי מעלות ושכר העונה אמן יותר מהמברך כן צריך ג"כ כוונתה יותר עצומה מן המברך. וז"ל האבודר"הם כי המברך דומה לשטר שלא נתקיים בב"ד ויכול אדם להכחישו ואחר שהוא מאושר ומקויים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כך אמן הוא קיום אותם הברכות עכ"ל. וז"ל הטור סי' קכ"ד אר"זל מ"ד שומר אמונים נוצר ה' אלו שאומרים אמן באמונה אומר ש"ץ מחיה מתים והם עונים אמן ועדיין לא ראו תחיית המתים ומאמינים בהקב"ה שמחיה מתים. אומר ש"ץ ברוך גאל ישראל והם עונים אמן ועדיין לא נגאלו מאמינ' שעתיד הקב"ה לגאלם. אומר ש"ץ בונה ירושלים ועדיין היא בחורבנה ומאמינים בהקב"ה שעתיד לבנותה ועונין אמן הוי אומר נוצר ה'. אר"ש כל העונה אמן בכל כחו פי' בכל כונתו פותחין לו שערי ג"ע שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים א"ת אמונים אלא אמנים אלו שאומרים אמן. עכ"ל הטור. הרי מבואר מל' חז"ל שמביא הטור שעיקר עניית אמן היא היא הכוונה שבה שמחשב במחשבתו ולא עניית התיבה בלבד. וכ"כ הטור בסי' הנ"ל וז"ל ויענו אמן אחר כל ברכה וברכה כו' ובכוונה שיכוין בלבו אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה כי אמן הוא ל' האמנת דברים עכ"ל. ובזה"ק פ' וילך ד' רפ"ה ע"א ז"ל א"ר יהודה ובוזי יקלו מאן דלא ידע לאוקיר למארי' ולא אתכוין באמן דתנינן גדול העונה אמן יותר מן המברך כו' וכד ישראל לתתא משמרין לאתבא אמן ולכוונא לבייהו כמה דאצטרך כמה פתחין דברכאן רברבין פתיחן ליה לעילא כמה טבאין משתכחין בכלהו עלמין כמה חדו בכלא. מאי אגר להו לישראל דגרמין האי. אגר להו בעלמא דין ובעלמא דאתי בעלמא דין בשעתא דאעקין להו לישראל ומצלין צלותא קמי מאריהון קלא מכרזי בכלהו עלמין פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים א"ת אמונים אלא אמנים. פתחו שערים כמה דישראל פתחין להו תרעין רברבן כך השתא פתחו שערים ותתקבל צלותהון מאנון דאעקן להו. האי בעלמא דין. בעלמא דאתי מאי אגרייהו. דכד יפוק ב"נ מהאי עלמא דהוה שומר לאתבא אמן מאי שומר כלו' נטיר ההוא ברכה דאמר ההוא דמברך ומחכה לאתבא אמן כמה דאצטרך. נשמתי' סלקא ומכרזי קמי' פתחו שערים קמי' כמה דאיהו הוה פתח תרעין כל יומא כד הוה שומר אמונים כו'. תאנא כל מאן דשמע ברכה מההוא דמברך ולא אתכוין באמן עלי' נאמר ובוזי יקלו כד"א לכם הכהנים בוזי שמי. מאי עונשי' כמה דלא פתח ברכאן לעילא כך לא פתחין ליה ולא עוד אלא כד נפיק מהאי עלמא מכרזי קמי' ואמרי טרוקו גלי קמי' דפלני' ולא ליעול ולא תקבלון ליה ווי לנשמתי'. תאנא חייבין דגיהנם כלהו סלקי במדורין ידיען כו' אית מדור' בתראה חתאה דכולהו. וההוא מדורא הוי מדורא על מדורא כו' וההוא אקרי שאול תחתית שאול הוא מדורא חד תחתית הוא מדורא תתאה ובג"כ אקרי ארץ עיפתה תחתית ואקרין אבדון. וע"ד כתיב שאול ואבדון וכלהו מדורין לא אכפלי וכלהו לא עייפין בר מהאי. ותאנא מאן דנחית לאבדון דאקרי' תחתי' לא סליק לעלמין וההוא אקרי גבר דאשתצי ואתאביד מכלהו עלמין. ותאנה לההוא אתר נחתין להנהו גברין דמבזי לאתבא אמן. ועל אמן סגיאין דאתאבידו מניה דלא חשיב להו דיינין ליה בגיהנם ונחתין ליה בההוא מדורא תתאה דלית בה פתחא ואתעביד ולא סליק מינה לעלמין. וע"ד כתיב כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה ולא והא כתיב כו' עכ"ל. אחי ורעי תן דעתך ולבך שם במאמר הנ"ל והאיך ומה יתאונן אדם חי כמה שנים שנגוזו וכן עברו ופלגי מים תרד עיניו על לא שמרו עניית אמן כראוי יומם לא ישכב ולילה לא ינוח מפחד לבבו אשר יפחד וממראה עיניו אשר יראה יירה בשאול תחתית ולנצח לא יראה אור כנ"ל בזה"ק ועיקר כוונת הזה"ק בעניית אמן היא כוונתה ולא אמירת התיבה בלבד כמבואר בלשונו הקדוש ובוזי יקלו מאן דלא ידע לאוקיר למארי' ולא אתכוין באמן גם מלשונו וכד ישראל לתתא משמרין לאתבא אמן ולכוונה לבייהו כמה דאצטריך כו'. ובפרשת תרומה ד' קע"ח ע"א ז"ל מאי ובוזי יקלו דא הוא מאן דלא ידע לאחדא שמא קדישא ולקשרא קשרא דמהימנותא ולאמשכא לאתר דיצטריך ולאוקיר שמא דמארי' טב ליה דלא אתברי וכ"ש מאן דלא אתכוין באמן עכ"ל הרי מבואר שעיקר עניית אמן הוא הכוונה שבה ולא עניית התיבה לבד. ועיקר הכוונה של עניית אמן היא השמחה והחדוה במחשבתו על גודל אלהותו ית"ש ששמע שבח והודאה אמיתית שאינה כוזב' בשום אופן יצא מפי המברך ליוצרנו ובוראנו ית"ש ועונה אמן ומכוין במחשבתו אמת ההודאה שיצא מפי המברך ליוצרו ית"ש גם ממאמר הנ"ל יתלהב לב האדם להשתדל ולהתאמץ לשמוע הברכה מפי המברך כדי לענות אחריה אמן לתת בזה נחת רוח ליוצרו ב"ה וב"ש כמבואר במאמר הנ"ל מאי שומר כלו' נטיר ההיא ברכה דאמר ההיא דמברך ומחכה לי' לאתבא אמן כמה דאצטרך כו' ויזהר מאוד באמן חטופה ובאמן יתומה כנזכר בטור ובש"ע סי' קכ"ד וע"ש ודי בהערה זו. והובא בזה"ק ובתקונים בכמה מקומות שיזהר האדם ליתן בכל יום צדקה לנשמתו היינו נוטריקן של תיבת צדקה וז"ל התיקונים תקונא תשסרי ד' מ"א ע"א אין צדקה אלא תפלה צ' אמנים ד' קדושות ק' ברכות ה' חמשה חומשי תורה וזהו צדקה תרומם גוי ועליו נאמר לאברהם ויחשבה לו צדקה כו' עכ"ל בקיצור. גם יזהר לענות ב"ה וב"ש על הברכות בכוונה עצומה ובשמחת הלב באלהותו ית"ש ויתעלה ומובא בטור סי' קכ"ד ועיי"ש אך יש מקומות הידועים בתפלה שאין לענות בהם ב"ה וב"ש ועיין במ"א. ובהגיע הש"ץ לקדושה יכין ויזמין א"ע לענות קדושה עם הצבור בהתלהבות גדול ובשמחה עצומה מאוד וגודל מעלתה הובא בזה"ק בכמה מקומות ובז"ח ד' ע' ע"ב ז"ל בקצור ותמן אית חד היכלא מרקמה בכמה גוונין כמה ציורן ובי' קיימין כל אנון דמקדשי שמא דמאריהון באמירה בכל יומא לבתר דמברכין ליה ואמרין ברוך ה' המבורך לעולם ועד ומקדשין ליה לבתר בקדושה משולשת וההוא היכלא אקרי משולש כד"א היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה וההוא היכלא איהו משולש. עכ"ל וכתב האריז"ל שיכוין במחשבתו לקדש בקדושה זו להשם יתעלה ויכוין לקיים מ"ע של ונקדשתי בתוך בנ"י ויכוין רגליו כאחד וכשיאמר נקדש את שמך בעולם יקבל עליו מסירת נפש ע"כ וכוונה הפשוטה של קדושה היא כוונה שהובא בשל"ה בקדוש ראשון יכוון אתה קדוש בעולמות העליונים. ובקדוש ב' יכוין אתה קדוש בעולמות התחתונים ובקדוש ג' יכוין אתה קדוש לעולם ולעולמי עולמים וכוונה זו היא פי' התרגום שהתרגום של קדוש ראשון הוא קדיש בשמי מרומא עלאה בית שכינתי'. ושל קדוש הב' קדיש על ארעה עובד גבורתיה. ושל קדוש הג' קדיש לעלם ולעלמי עלמיה. ובתיבות מלא כל הארץ כבודו ימשיך עליו קדושה מלמעלה ויכוין במחשבתו הריני ממשיך קדושה עלי לעבודת בוראי ית"ש וכוונה זו היא בזה"ק פ' אמור דף צ"ג. ויאמר תיבות של נקדש את שמך בעולם וג' קדוש קדוש קדוש בקול רם האריז"ל. וישא עיניו למעלה למרום בעת אמירת הקדושה וז"ל הטור בסי' קכ"ה בסדר הקדושה ובני אשכנז וצרפת נותנין עיניהם למעלה ונושאין גופם כלפי מעלה וסמך למנהגם מספר היכלות ברוכים אתם לה' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישין ואומרים ק' ק' ק' ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואין למרום לבית תפלתם ונושאין עצמן למעלה כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם עכ"ל הטור. ובברוך כבוד ה' ממקומו יכוין האדם כוונה פשוטה ממקומו פי' ממקום שהוא שאפי' המלאכים אינם משיגים מקום כבודו ית"ש לכן שואלים זל"ז איה מקום כבודו ובימלוך יכניס האדם שמחה עצומה בלבו עוד יותר ויותר על שיש לו אלוה שאלהותו לדור דורים ולעולמי עולמים ולא יכזב לנצח וביחוד השמחה והחדוה על שאינו מכנה אלהותו ית"ש ויתעלה רק עלינו עם קדוש ונקרא אלהי ישראל אלהיך ציון. ומה מאוד ראוי להתלהב אז לב איש הישראלי מעם קדוש ולהכניס בלבו שמחה עצומה עד מאוד ע"ז ודי בהערה זו. ובהגיע ש"ץ למודים יאמר מודים דרבנן מפורש בגמרא. ברוך אל ההודאות. ובטור מביא בשם אביו הראש ז"ל שהיה נוהג לחתום בשם ברוך אתה ה' אל ההודאות והוא מהירושלמי וכן הביא האבודרה"ם. ברכת כהנים יזהר הש"ץ מאוד מאוד לאומרה בכוונה עצומה וז"ל הז"ח ד' מ' ע"ג ת"ח כיון דש"ץ עביד צלותי' ואתא לברכא ברכתא דכהנא אצטרך ודאי לכונה ברעותא דלבא לברכא ליה לעמא קדישא דבעובדא ובמלולא קשיר קשורא דיחודא וישתכח דעל ידי' מתברכין עלאין ותתאין וכדין בעי ליה ש"ץ למימר יברכך ה' כו' ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא רחיקא ולא בריעותא שלימתא כד"א ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ודא הוא שליחא דצבורא כו' ואתפגים ההוא ב"נ לעילא ותתה ווי לההוא ב"נ דפגים צלותא פולחנא דמארי' עליה כתיב כי תבאו לראות כו' עכ"ל הנה מגודל אזהרת הזה"ק שיאמר הש"ץ פסוקים אלו בכוונה עצומה כמ"ש בלשונו הקדוש כיון דש"ץ עביד צלותיה ואתא לברכא ברכת כהנים אצטרך ודאי לכוונא ברעותא דלבא לברכא ליה לעמא קדישא כו' ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה' בלבא רחיקא כו' בזה ראוי לעורר לבותם של שלוחי דצבורא שיזהרו בזה מאוד ומאוד כשיגעו לברכת כהני' יכינו לבם מתחלה לומר אלו ג' פסוקי' לשם ברכה לברך עם ישראל כמ"ש בזה"ק הנ"ל לברכה לי' לעמא קדישא ולא יקראו פסוקים אלו כקורא בתורה וביחוד בשעת אמירת הפסוקים יכינו לבם לברך עם ישראל בלב שלם מאוד ומאוד כמ"ש בזה"ק הנ"ל לכוונא ברעותא דלבא לברכא לי' לעמא קדישא. גם יזהר מאוד בדקדוק התיבות היטיב כמ"ש לעיל בשער ב'. ואיידי דזוטרן מלייהו הנני שם לפניך כל ג' ברכות של ברכת כהנים ואעשה פסיק בין כל תיבה שצריכה פירוד בין הדבקים בכדי לזכות את הרבים שירגילו לשונם לדבר משרים כאשר תחזינה עיניכם ולמראה עיניך תשפוט כאשר אציגם לפניך בדבר והפוכו כי נעים כי תשמרם פן תכשל ותאשם ח"ו יברכך ה' וְיִשְמְרֶךָ יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ואשר לא שם לבו לדבר התיבות בפירוד בין הדבקים מפאת מהירת המבטא יקרא יִבָרֶכְךָ אֲדֹנָי ואשמרך יָאֵ רַדֹנָי פָּנָ וְלֶיךְ ויחונך: אִשָׂא אֲדֹנָי פָּנָ וְלֶיךָ וישם לך שלום:

אחיי ורעיי דעו נא וראו אם הש"ץ אומר ברכת כהנים בלי פירוד בין הדבקים ומעוות התיבות כאשר עיניך לנוכח יביטו תיבות שאינם כתובים כלל בתורה הקדושה איך יעלה לרצון לפני הבורא ית"ש ויתעלה ועל כיוצא בזה נאמר מי בקש זאת מידכם וגו' ע"כ צריך ליזהר בזה מאוד וישא ברכה מאת ה' ויקוים בו זאת נחלת עבדי ה' וגו' ודי בהערה זו:

פרק ז

מצות עשה מן התורה להתודות כל גבר על חטאיו שנאמ' והתודה אשר חטא וגו' והוידוי אחר תפלת י"ח כל אדם חייב עליה בשעורו שיעור ידידות מכתבי האריז"ל ממה שמבואר בזה"ק גודל התועלת והחיוב של הוידוי אחר תפלת י"ח של שחרית ומנחה והחי יתן אל לבו שאף אם יתפלל במנין שאין אומרים וידוי אחר תפלת י"ח יאמר הוידוי ביחידות כי הוידוי הוא תועלת גדול לאדם בתמידות אך חיוב הוידוי תיכף אחר תפלת י"ח מבואר בזה"ק וז"ל ז"ח דף ל"ה ע"א לבתר דמסיים צלותא ואודי על חובי' נפילת אפים כו' מ"ט בגין דכיון דצלי צלותי' ואודי על חובו מכאן ולהלאה אחזי גרמיה דמסר נפשי' למארי ברחימו כו' עכ"ל בקיצור. נמצא מגולה מזה"ק הנ"ל שאחר תפילת י"ח יתודה. וגודל התועלת של הוידוי לאדם מבואר פ' פנחס דף רל"א ע"א וז"ל אצטרך לב"נ לפרשא חובוי כל חד וחד כמה דאיהו בגין דמאן דמפרש חטאוי לא אתמסר דיניה אלא בידא דמלכא קב"ה בלחודוי ומאן דדאין לי' איהו לטב כו' וכל בי דינא בדילין מיניה וע"ד אצטרך לון לפרשה חובין דכל שייפא ושייפא וכל מה דעביד בפרט הה"ד חטאתי אודיעך וגו' לבתר ואתה נשאת עון חטאתי סלה עכ"ל וגודל התקון של הוידוי בעולם העליון מבואר בפרשת ויקרא דף כ' ע"א וז"ל כל בר נש דמכסי חטאוי ולא מפרש לון קמי מלכא קדישא ויתבע עליהו רחמי לא יהבין לי' למפתח פתחא דתשובה בגין דאיהו אכסיף מני' ואי איהו פריש לון קמי קב"ה קב"ה חייס עליה ויתגברון רחמי על דינא וכ"ש אי איהו בכי דהא כל פתחין סתימין איהו פתח ואתקבל צלותי' וע"ד פרישו דחטאוי יקרא הוא דמלכא לאגברא רחמי על דינא וע"ד כתיב זובח תודה יכבדנני מהו יכבדנני תרין כבודין אינון חד לעילא וחד לתתא חד בעלמא דין וחד בעלמא דאתי עכ"ל. הרי מבואר גודל התקון בעולמות העליונים שעושה האדם בוידוי חטאיו שגורם התגברות הרחמים על הדין ובזה עושה כבוד גדול להבורא ית"ש ויתעלה כמבואר בזה"ק הנ"ל לבד תועלתו שעושה לעצמו בזה הוידוי. ודי בהערה זו אך דעו נא אחיי ורעיי כי עיקר הוידוי הוא מה שיודע בעצמו מנגעי לבבו כמבואר בזהר פנחס הנ"ל לפרשא חובין דכל שייפא ושייפא וכל מה דעביד וכל נגעי לבבו במראה אליו יתוודע בנוסח אשמנו על סדר א"ב למשל אם יודע בעצמו שלא היה נזהר באכילה של אתמול בלילה ממאכלות אסורות דהיינו שלא נזהר לבדוק היטיב המאכל מנמלים שקורין מילבי"ן וכיוצא או ידע אינש בנפשי' שאכל אכילה מרובה וגסה ומחמת זה היה ישן יותר מכשיעורו ובא בשביל זה לידי בטול תורה הקדושה לפעמים לידי בטול תפלה עם הצבור יתוודה ע"ז באות א' מנוסח א"ב של אשמנו וכך יהיה אומרו אשמנו אכלתי מאכלות אסורות אכילה מרובה וגסה ובעבור זה אתא ביטול תורה ותפלה לידי. ובאות ב' יאמר בגדנו. ברכתי ברכות הנהנין שלא בכוונה או ברכת השחר וביחוד ברכת המזון אם יודע בעצמו שפשע בזה שהיא מצות עשה דאוריתא ושאר נגעי לבבו שמתחילין באות ב' וכן על כל דבר פשע וחטאה קלה וחמורה ברעה אשר ימצא אתו עמו יתודה כנ"ל היינו בכל אות מאשמנו כנ"ל. וזאת למודעי שעיקר הוידוי הוא החרטה ועזיבת החטא שיתחרט האדם בלבו חרטה גמורה וחלוטה על העבר ויקבל בלבו על להבא לעשות גדרים וסייגים שבודאי לא ישוב לכסלה עוד לבא לידי עון זה. וזה מבואר בגמרא הקדושה במסכת תענית דף י"ו א"ר אדא בר אהבה אדם שיש בו עבירה ומתוודה ואינו חוזר בו למה הוא דומה לאדם שתופס שרץ בידו שאע"פ שטובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מידו כיון שטבל בארבעים סאה עלתה לו טבילה שנא' ומודה ועוזב ירוחם עכ"ל הגמרא. וז"ל הזה"ק פרשת בא דף מ"א ע"א חובא איהו על בר נש לאשתעי תדיר קמי קב"ה ולפרסמי ניסא בכל אנון ניסין דעבד כו' בגין דאינון מלין סלקין וכל פמליא דלעילא מתכנסין וחמאן לון אודאן כולהו לקב"ה ואסתלק יקרא עלייהו עילא ותתא כגוונא דא מאן דאשתעי ומפרש חטאיו על כל מה דעבד אי תימא למאי אצטרך אלא מקטרגא קאים תדיר קמי' קב"ה בגין לאשתעי חובי בני נשא ולמתבע עליהון דינא כיון דאקדים ב"נ ומפרש חטאוי כל חד וחד לא אשאיר פטרא דפומא לההוא מקטרגא ולא יכיל למתב' עליהון דינא דהא תדיר תבע דינא בקדמיתא ולבתר משתעי ומקטרג פלוני עבד כך וע"ד אצטרך לי' לבר נש לאקדמא ולפרש חטאוי כיון דמקטרגא חמי דא לית ליה פטרא דפומא עליה וכדין אתפרש מניה מכל וכל אי תב בתיובתא יאות ואי לאו הא מקטרגא אשתכח עליה ואמר פלוני דאתא לקמך בתוקפא דאפין (פי' בעזות פנים ר"ל בזה שיפרש עונותיו) בעיט במארי' חובוי כך וכך כו'. עכ"ל. הרי לפניך מבואר שעיקר גודל מעלת הוידוי לפרש חטאיו כל חד וחד ויצורף עמה החרטה ועזיבת החטא וביחוד עשיית תשובה כמבואר בזה"ק הנ"ל אי תב בתיובתא יאות כו' ואלמלא לא נכתבו ראוים הם להכתב שכל מי שיש לו מוח בקדקדו יודה על זה שוידוי ומחילה אפילו לפני בשר ודם שחטא כנגדו בלא תשובה הוא חוצפא ועזות גדול וק"ו ב"ב שק"ו היא חוצפא כלפי שמיה לפני הבורא ית"ש ויתעלה. וראוי לומר סדר הוידוי בדמעות שליש כמבואר בזה"ק פ' ויקרא הנ"ל דכתב שם אי איהו בכי כו' וצער עצמו צער גדול לאין ערך על שהגדיל לעשות להרשיע ולמרוד במלך מ"ה הקב"ה ובאיזה פנים יבא לפניו ית"ש אחר פטירתו מעה"ז אוי לו ואוי לנפשו ויבכה הרבה בכה ע"ז מאוד ואף אם הוא קשה בטבעו להוריד דמעות עכ"פ יתמרמר לבו בקרבו בשברון ואנחה המשברת הגוף בשעת אמירת הוידוי לאמר בלבו אוי. איך אשא פנים ואיך ימתק אל חכי אכול ושתות כי השתות יהרסון ע"י עוונותי הרבים ויצער בלבו צער גדול ולא יהא הוידוי אצלו כמזמר באיזה זמר. ודי בהערה זו. ויזהר לומר תמיד אחר הוידוי פ' ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו בהכנעה גדולה ובכוונה עצומה. ומ"כ וז"ל אמרו בפסיקתא א"ל הקב"ה למה"ש בואו ואודיעה אתכם צדקתם של בניי שאני טענתים בעה"ז כמה פעמים צרות ויסורים הבאים עליהם בכל דור ודור ובכל שעה ושעה ולא בעטו בהם שקוראים עצמם רשעים וקוראים אותי צדיק והם אומרים בלשון הזה אבל חטאנו עוינו כו' כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. עכ"ל הפסיקתא. ואחר הוידוי יאמר בצבור הי"ג מדות בכוונה עצומה כי גם זה הוא תקון גדול מסדר תקוני התפלה ע"פ כתבי האר"י ז"ל. וגודל מעלות הזכרתם הוא ידוע מהגמרא הקדושה. גם בזה"ק ז"ל בפ' שלח דף קפ"א ע"ב ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר לאמר למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם ולעלמי עלמין לאמר למימר לדא בשעתא דעקתא למימר לדא בשעתא דרווחא ומאי הוא ה' ארך אפים וגו'. עכ"ל בקצור. ויאמר כל מדה ומדה במתון גדול ויעשה הפסק בין כל מדה ומדה וביחוד שיזהר בם בדקדוק המלות היטיב כמ"ש לעיל ויעשה הבדל במבטא בין ארך לאפים שלא יאמר אֶרֶךְ כַפַּיִם גם ידקדק במלת וְרַב שלא יאמר וְרַף גם יהא נזהר ליתן הפסק בין ב' הויות של התחלת י"ג מדות ה' ה' כי כן מנעימי טעם הנגינה שמו פסיק בין אלו ב' שמות בתורה. אך ביחידות אין לומר י"ג מדות. ויזהר ג"כ לומר פסוק ויעבור ה' על פניו ויקרא ולא כ"ש מי שנוהגין להתחיל ה' ה'. נפילת אפים תיכף אחר הוידוי וי"ג מדות ודווקא מיושב. ועיקר נפילת אפים ע"פ זה"ק וכתבי האר"י ז"ל הוא דוקא באמירת מזמור כ"ה לדוד אליך ה' נפשי אשא עד סוף המזמור ועיקר התקון ע"פ זה"ק וכתבי האר"י ז"ל בנפילת אפים זה למסור עצמו במחשבה על ק"ה בזה המזמור בפסוק אליך ה' נפשי אשא וז"ל בז"ח דף ל"ה ע"א דכיון דצלי צלותא ואודי על חובוי מכאן ולהלאה אחזי גרמיה דמסר נפשי' למאריה ברחימו לדוד אליך ה' נפשי אשא כו' ברעותא דלבא ישוי גרמי להקב"ה דמסר ליה נפשי ברחימו וקב"ה חשיב עלוי' כאלו נטיל נשמתי' מיני' וע"ד צריך למנפל בארעא כמת בשעתא דיימר נפילת אנפין בגין דאית חובין דעביד ב"נ דלא מתכפרין אלא במותא כדכתיב אם יכופר העון הזה וגו' והשתא דאתחשיב לי' דנטיל קב"ה נשמתי' ואיהו יהיב לה ברעותי' וההיא שעתא קיימו לכפרא על חובי ואשלים לכל סטרין כו'. עכ"ל בקצור. אך כלפי גודל התקון והשכר של האדם המכוין בפסוק זה מסירת נפש כראוי כן הוא גודל העונש רחמנא לצלן למי שאינו מכוין כראוי וז"ל הזה"ק פי' במדבר דף ק"כ ע"ב ת"ח כיון דבר נש עביד צלותא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דיחודא אשתכח דעל ידי' מתברכין עילאין ותתאין כדין בעי לי' לב"נ לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא גו' דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו השתא בעי לאתכנשא כו' ולמנפל ולימא לגבי' אליך ה' נפשי אשא כו' ויחזי ב"נ גרמיה כאלו פטור מן עלמא כו' ותקונא דא בעי בכוונה דלבא וכדין קב"ה מרחם עליו ומכפר לי' לחובוי זכאה הוא ב"נ דידע למפתי לי' ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונה דלבא ווי לי' למאן דאתי למפתי למארי' בלבא רחיקא ולא ברעותא כד"א ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו הוא אומר אליך ה' נפשי אשא ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא הא גרים לי' לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי כו' וע"ד בעי ב"נ לאדבקא נפשי' ורעותא במארי' כו'. עכ"ל בקיצור לכן בשביל חומר העונש ר"ל של מניעת כוונת הלב בפסוק זה כל המזמור נהגו העם לומר מזמור אחר בנפילת אפים והוא מזמור ו' אל באפך תוכיחנו. אך ראוי וישר לאדם אף שיאמר מזמור ו' בשעת נפילת אפים כנהוג עכ"פ בעת שיאמר רחום וחנון חטאתי לפניך אחר נטיית הראש על היד בין הברכים יקבל עליו מסירת נפש בציור איזה מיתה בכוונה עצומה ואחר כן יאמר הנוסח כנהוג ה' מלא רחמים רחם עלי לפי שעיקר נפילת אפים היא המסירת נפש שבה ואף ביום ב' וה' שאומרים תיכף. אחר הוידוי תפלה של והוא רחום עכ"ז יקבל עליו מסירת נפש תיכף אחר הוידוי וי"ג מדות אף מעומד ורחמנא לבא בעי. ואחר המסירת נפש יאמר התפלה של והוא רחום עם הצבור אך בכתבי האר"י ז"ל מזהיר מאוד שנפילת אפי' יהיה תמיד תיכף אחר י"ג מדות אף ביום ב' וה' ותפלה של והוא רחום יאמר אחר נפילת אפים ובודאי במי שלא יתראה עליו בזה יוהרא בפני הבריות מוטל עליו להתנהג כן:

פרק ח

והוא רחום שאומרים בב' וה' יזהר האדם לאומרה בכוונה ובשברון לב מאוד ומה טוב אם יכול להוריד דמעות בשעת אמירת והוא רחום. ומבואר בב"י ובש"ע סי' קל"ד שאומרים אותו בקול רם ומעומד דווקא וכל התפלה זו נתקנה על צער השכינה ועל חרבן הבית ולחנן ולבקש על עונותיו ג"כ, וכבר הודעתיך בתפלת י"ח האי כללא בכ"משנזכר לשון שמך עשה למען שמך והושיענו למען שמך וכיוצא רומז על השכינה הקדושה. לכן הוא להב שבכללות בכ"מ אשר יזכור תיבת שמך בתפלה זו יחשוב אדם במחשבתו בזה"ל עשה למען שכינתך הקדושה שהיא בצער בשביל עונינו ובוודאי אחיי ורעי אהובי נפשי ראוי לאדם לבכות ולהתאונן יותר ויותר על צער השכינה אך כשיבכה ויתאונן על צער השכינה הקדושה ועל חלול שמו הגדול יכניס בלבו מוסר גדול ותוכחה מגולה עלי עונותיו וידין בעצמו דינא דגרמי אני גרם בניזקין בשביל טומאות עונותי הרבים שמו מחולל ודין גרמא דצער דשכינתא כביכול אוי לי ואוי לנפשי ובאותו שעה יפשפש במעשיו. ובתיבות אנא ה' הושיעה נא יתפלל אדם במחשבתו להשם יתעלה שיושיע ויצליח אותו בדרכי התשובה כי לפעמים אף אם אדם מקבל על עצמו לעשות תשובה גם אם התחיל בדרכי התשובה לא יספיקו לו מן השמים לגמור כמרז"ל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה כי בוודאי אפי' רשע גמור בשעה שחוטא אמר בלבו שאשוב אח"כ וסופו שימות ברשעו כי לא הספיקו בידו מן השמים לכן ראוי להתפלל במחשבתו בתיבות אלו שיספקו בידו לעשות תשובה וזהו הושיעה נא ידי בזה ובפסוק שמע ישראל שבסוף תפלה זו ראוי לאדם שיקבל עליו ג"כ מסירת נפש כמו בפסוק דק"ש אל ארך אפים כתב אבודרה"ם ז"ל שיש לומר ב' הנוסחאות וגודל מעלות של יום ב' וה' שמרבים בהם בתפלת ותחנונים הובא כמה טעמים בספרים גם בש"ע סי' תק"פ מבואר שהם תענית צדיקים. ואבודרה"ם כתב ז"ל ואומר במדרש דרשו ה' בהמצאו ב' ה' מצאו כלומר בשני ובחמישי מוציאין אותו להיות קרוב עליכם אם תדרשוהו עכ"ל. בריך שמיה יהא האדם נזהר מאוד לאומרו בשעת הוצאת ס"ת בכוונה עצומה כי נוסח תפלה זו הובא בז"הק וגם תועלת אמירתה בכוונה היא תקון גדול על קרי ר"ל כמובא בספרים לכן אף אם אדם עומד באמצע תפלת והוא רחום ראוי להפסיק לומר בריך שמיה עם הצבור. קריאת התורה אף בב' וה' הוא חיוב גדול והוא מתקוני משה רבינו ע"ה כנזכר בגמרא וז"ל בזה"ק פ' ויקהל ד' ר"ו ע"א סדורא לסדרא עמא קדישא ביומא דא (ר"ל ביום השבת) ובשאר יומין דס"ת (ר"ל בכל הימים שקורין בס"ת) בעי לסדרא ולתקנא תקונא בחד כרסייא דאקריתיבה כו' לשואה עלי' ס"ת ולאחזא' לי' לכלא כד סליק ס"ת לתמן כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו באימת' בדחילו ברתת בזיע כלא לתתא ולכוונה לבייהו כמה דהשת' קיימין על טורא דסיני לקבלא אוריתא ויהון צייתין וירכון אודנייהו ולית רשו לעמא ולא לאחרא למפתח פומי' באוריתא וכ"ש במלה אחרא אלא כלהו באימתא כמאן דלית לי' פומא והא אוקמו' דכתיב ובפתחו עמדו כל העם ואזני כל העם אל ספר התורה אר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא למקרי בי' מתפתחי תרעי שמיא דרחמין ומעוררין את האהבה לעיל' ואבעי לי' לב"נ למימר הכי בריך שמיא דמארי עלמא כו' לטב ולחיין ולשלם ואסור למקרי בספרא דאוריתא בר חד בלחודוי וכלא צייתין ושתקין בגין דישמעון מלין מפומי' כאלו קבילו לה ההיא שעתא מטורא דסיני ומאן דאקרי אוריתא להוי חד קאים עלי' ושתיק דלא ישתמע אלא דבור חד בלחודוי לא תרין דבורין לשון קדוש חד ואד הוא ולא תרין. ואי תרין משתכחין בס"ת גריעותא דרזא דמהימנותא אשתכח בס"ת ובעי חד קלא. מתרגם חד כו' וההוא דקארי באוריתא ישוי לבי' ורעותי' לאנון מלין וכי איהו שלוחא דמאריה בסדורא דהני מלין למשמע לכל עמא דהא איהו קאים כדוגמא עלאה. בגין כך מאן דסליק למקרי באורייתא יסדר אנון מלין בקדמיתא בביתי' ואי לאו לא יקרא באוריתא מנ"ל כו' עכ"ל. הרי לפניך ממאמר הנ"ל שחיוב גדול לשמוע הפרשה מפי הקורא אף בב' וה' שהרי שנה ופירש בלשונו הקדוש ביומא דא ובשאר יומין דספר תורה כו' בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו באימתא בדחילו ברתת ובזיע כלהו לתתא ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אוריתא כו' והדבור הן בהם אזהרה בלשונו הקדוש ולית רשו כו' למפתח פומא באוריתא וכ"ש במלא אחרא גם בגמרא הקדושה בפ' ואלו נאמרין אמרו כיון שנפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה שנאמר ובפתחו עמדו כל העם עכ"ל. ומי האיש אשר נטה אזן לשמוע בלימודים ומה גם לדברים בטלים ודעתו אצל קול אדם המספר ספורה דברי הבאי ולא שת לבו לזאת התורה אשר שם משה מפי הקור' אוי לאזנים שכך שומעות ואוי לעינים שכך רואות כאשר הוא למראה עינינו רבים שתו פיהם ולשונם לדבר זה עם זה בשע' קריאת התורה אוי להם ואוי לנפשם כי גמלו להם רעה גדולה ומי יתן ראשם מים ועינם מקור דמעה לבכות יומם ולילה על העדר גודל השכר שנאבד מהם וז"ל הזה"ק פ' פנחס ד' רכ"ט ע"א ואינון דחשות לס"ת בזמנא דדבור נפיק מפי הקורא איהו חשוב לגבייהו כאלו מקבלים אוריתא בטורא דסיני כו' ואלין אנון דחשות לס"ת אינון בדיוקנייהו דחיון ומני לון קב"ה לאעלא לון בחדר דמראה אש בית לה עכ"ל. ואם לעושי רצונו כך גדול כחה של השכר ודון מינה ומינה גודל עוצם העונש לפי גודל השכר ודבר זה אלמלא לא נכתבה ראוי' להכתב אם עדת ישראל ישגו לדבר זה עם זה בעת הקריאה לפני מי הוא יקרא הקורא הפרשה האם לפני כותלי בה"כ ובהמ"ד אוי לאותו בושה אוי לאותו כלימה כי גם זולת העדר השכר הטוב הספון מאתם גם תפלתם תועבה וז"ל התקונים תקון כ"א דס"ג ע"ב אדם כי יקריב מכם וגו' האי איהו דמקרב קרבן לה' ודא אוריתא ובגין דא תקינו בצלותא למשמע ספר תורה למהוי בי' קרבנא שלים באדם דאתמר ביה זאת התורה אדם ובגין דא מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה עכ"ל. ואתה בן אדם דום האנח בשברון מתנים איך סר המסו' בושה מעל פניך מלפני אדון כל הארץ שמלא כל הארץ כבודו עין רואה בדברך עם חבירך עניניך ומסיר אזן משמוע תורה שיצאת מפיו ית"ש ויתעלה זכרו לעד אוי לאותה בושה ודי בהערה זו. כהן ולוי וישראל כוונת עלייתם לתורה הלא זה אור מצהיל בקריאת התורה דשבת עיניך תחזינה משרים בעזה"י ויזהר האדם מאוד לענות אחר המברך כשאומר ברכו את ה' וכו' יענה ויאמר ברוך ה' המבורך לעולם ועד בכוונה עצומה ובעמידה דוקא עיין במ"א ובט"ז. ויזהר האדם לענות ב"ה וב"ש וביחוד אמן אחר ברכת התורה של העולים לתורה ובעו"ה רבים עתה נדברו איש אל רעהו והשבתם בקול דבר שפתים מלענות אחר ברכת המברך ושתים רעות עשו שסרו מאחרי ה' ויטו אחרי הבצע אמרתו וכדי בזיון וקצף ומה אם מברכין ברכה למלך בשר ודם והוא אינו עונה אחריהם אמן והתקצף במלכו באלהיו ית"ש ויתעלה זכרו לכ"ש לכן יזהר האדם בזה מאוד כל קורא את דברי התורה הזאת יהא נזהר לקרות במתון בהעמדת הנגינות ולבטא בשפתים כל תיבה ותיבה לבל תדמה לתיבה אחרת. ולא יקרא במהירות ובהעלטה וז"ל התקונים תקון ג' ד' קמ"ב ע"א וברי בודאי אנון שלוחיא דצבורא צריכין כד קראן ס"ת דיחתכון מלין ולא יימרון להון בהלעטה כגוונא דערב רב דאתמר בהון הבשר עודנו בין שיניהם והוו אכלין בהלעטה וכגוונא דעשו דאתמר בי' הלעיטני נא ואי לא הוו טחנין ליה אתמר בהון ואף ה' חרה בעם. הדרא כו' עכ"ל. וע"כ צריך לזהר בזה מאוד. עניית איש"ר אחר קריאת התורה דוקא מעומד האריז"ל. וזאת התורה וגו'. כתוב בכתבי האריז"ל וכל אדם ישתדל לקרב עצמו לתיבה כדי שיוכל בעת הגבהת ס"ת לקרות מה שכתוב משם (ר"ל כמה תיבות) ויזכה בזה להארה גדולה בהסתכלו בו ויאמר פסוק וזאת התורה עכ"ל:

תוכן העניינים

יסוד ושורש העבודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה