פתיחה
הלא כתבתי לך שלישים במועצות, ודעת לדעת חכמה ומוסר, להבין אמרי בינה, ראשית חכמה יראת ה', שכל טוב לכל עושיהם, תהילתו עומדת לעד.
שאלוני מתי בינה להורות / אליהם אורחות מוסר וחכמה,
וחוקים ימצאו בהם תחייה / לגופותם בעודם על אדמה,
ויום יקראו לעלות מרומים / יהיו להם לחיי הנשמה.
ותמהתי מאד על שאילתם / והנה היא בעיניי נפלאתה,
למען נסגרה גם נעלמה, / ומעין כל יצורים נחבאתה,
ולא ידע אנוש ערכה ודרכה, / לבד ליראי אלהים נמצאתה.
וסבותי אני לדרוש ולתור / בתורת אל ואכין רעיוניי,
ובחנתי בכור מצרף תבונות / בני שכל אשר היו לפניי,
וראיתי אשר הכל כאיין / והבל בלעדי יראת יי.
ועתה מה אני יושב ודומם, / הלא טוב לי להקיץ את שנתי,
ואבנה בית זבול נישא ונכון / בראש הרים, ושמה תחנותי,
יסוד יראה איסד מוסדותיו ואעמיד על שעריו את דלתי.
שמעוני והטו אזניכם לי, / ושימו לב ועיניכם פקחו,
ואל תמרו לדברי פי וקולי / אשר אקרא, ומוסרי לקחו,
ואוכיחה ואערכה משלים / ישרים עד מאד זכו וצחו.
קחו מוסר, ואל תקשו לבבכם, / ולמה תהיה לכם למוקש,
ונסו ודעו כי כל אמריי / בצדק הם, ואין נפתל ועקש,
והנה נוזלים על הלבבות, / לרוותם כמו יורה ולקש.