ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן טו
דין דנאמן האב על בנו לומר שבכור הוא לתת לו פי שנים אפי' בנכסי' שנפלו לו כשהוא גוסס וגם נאמן לומר על בן בין הבנים שהוא בכור אף שנעשה הגדול מתו' כך ממזר וגם נאמן לומר זה בני מבן גרושה וחלוצה או מאיסו' ערוה הוא והיכא שיש לאותו בן שרוצה לפסול בנים אינו נאמן להפסילו וגם אינו נאמן זה לומר על מי שהוחזק לבנו שאינו בנו אלא ממזר הוא:
מתניתין האומר בני זה ממזר הוא אינו נאמן דקרוב הוא אצלו ואינו כשר להעיד עליו תו תנן ואפי' שניהם האב והאם מודים על עובר שבמעיה שממזר הוא אינו נאמנים ומפרש בגמרא טעמא דר' יהודא כדתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר ר' יהודא נאמן אדם לומ' בני זה בכור הוא וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן פי' אפסולי קיימי אבל לענין בכור לא פליגי ובפ' יש נוחלין פסק הלכת' כר' יהודא כתוב בה"ג הלכה כר' יהודא ודוקא היכא דאיכא בכור וכשעושה קטן בכו' א"כ פוסל לי' לגדול ומיגו דהימני רחמנ' לאב לענין ירושה כדכתב יכיר יכירנו לאחרים הימנוה נמי לעשות הגדול ממזר אבל האומר בני זה ממזר שלא לענין בכורה לא מהימן לשווי' ממזר ואפי' אשתו פרוצה ביותר דרוב בעילת אחר הבעל. ע"כ. וכתב הרא"ש ולאו משום דהלכה כר' יהודא דלאו בכל מילי פליג דהא מוכח ממתניתן דהכא דבכל ענין איירי שהוא נאמן ואף בה"ג משמע דר' יהוד' אית לי' בכל ענין מהימן אלא דלא קי"ל הלכת' כר' יהוד' אלא ע"י הכרת בכורה ונראה דדייקינן מדשלח ר' אבא האומר על תינוק בין הבנים כו' נאמן משמע דר' יהוד' אית לי' דבכל ענין מהימן אלא דלא קי"ל הלכתא כר' יהודא אלא ע"י הכרת בכורה ונראה דדייקינן מדשלח ר' אבא האומר על תינוק בין הבנים כו' נאמן משמע דבע"א אינו נאמן ולא מסתבר טעמייהו אלא בכל ענין נאמן ע"כ והוא מדעת התוס' ודעת הרמב"ם כדעת ה"ג דאינו נאמן אלא ע"י בכורה. ומ"ה ס"ל דאפי' לומר בן גרושה ובן חלוצה הוא שאינו מהימן אבל הרא"ש כתב וי"א דבן גרושה ובן חלוצה הוא דאפשר דמהימן אפי' לדעת ה"ג משום דהוה נמי ע"י הכרת בכורה דכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר ואמרינן מאי שנואה שנואה בנישואי' ועיקר ראיות התוס' והרא"ש אחריה' דהלכה כר' יהודא מדמסקינן בפ' החולץ ומעשה באדם אחד שבא לפני ר' יהודא א"ל נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך ופריך ואבני' לא מהימן והתנן יכיר יכירנו לאחרים כו'. א"ל רב נחמן בר יצחק ה"ק לי' לדבריך גוי אתה ואין עדות לגוי ופסק התם הלכת' כרב נחמן בר יצחק משמע הא אם יש עדות לגוי נאמן לפוסלן ואעפ"י שאין הכרת בכורה ואף שיש לדחות דיש שם הכרת בכורה דאם נתגייר בינו לבין עצמו אין דין בכורה לגוי פי' וכל הבנים שוים בנחלה ונ"ל דוחק וכן פסק נמי בשאלתות דרב אחאי בפרשת וארא דנאמן דאעפ"י דאין שם הכר' בכורה וכן פסק בא"ז. ואני אומר דבודאי צדקו דברי השאלתות והתו' דמהימן אפי' בלא הכרת בכורה. אבל מ"מ דברי ה"ג אמיתים הכל דאין אדם נאמן לומר על מי שהוחזק לבנו ולומר אין זה בני אלא ממזר הוא דלא מצינו בתורה שמהימן אלא על בנו לומר שהוא בכור וה"ה שמהימן לומר בן גרושה הוא שנולד מגרושה וה"ה אם אומר שבנו הוא אבל נולד מפסו' ערוה שאשתו אסורה עליו בערוה וכדמשמע לישנא דמתניתין בני זה ממזר הוא ולא קאמר האומר על בנו שהוא ממזר דהוי משמע פירושו שהוא מוחזק לבנו ואומר שהוא ממזר ואינו בנו אבל מתני' שהוא אומר בני זה הוא ממזר פי' כמו שפי' רש"י שנולדו לו מחייבי כריתות ומה שכתב בה"ג שאינו נאמן לשווי' ממזר היינו לומר שאינו בנו כמו שכת' ואפי' אשתו פרוצה ביותר כו' כלומר ואינו בנו דכה"ג הוא דלא מהימן כי התור' לא הימנהו כ"א על בנו ונרא' בעיני דאף ר' יהודא מודה בזה ומ"ה מיושב מה שמשמע בה"ג דאף ר' יהודא ס"ל דמהימן אפי' בלא הכרת בכורה כי כן האמת רק דס"ל שאינו נאמן לומר שאינו בנו ואין לסור מדבריהם כי דבריהם דברי קבלה ומה שאמרנו שנאמן האב על בנו דאי פסלת לבנו נמצא שיפסלו הבנים והוא אינו נאמן כדתניא ר' יהודא אומר נאמן הוא על בנו קטן ואינו נאמן על בנו גדול ואמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא קטן ויש לו בנים זהו גדול גדול ואין לו בנים זהו קטן וכן הלכת':