אור ברסלב
ים של שלמה על קידושין פרק ד › סימן א

ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן א

פרק ד

דין דלוי' וישראלים וחללי גירי וחרורי מותרין לבא זה בזה אבל כהנים אסור לבא אלא בלוי וישראלי וחללי גירי וחרורי וממזרי' ונתיני מותרי' לבא זה בזה ועבדי' שאינן משוחררין ג"כ בממזרים ונתיני' וגירים אבל הן אסורין בחללין וטרוקי והוא שמכיר את אמו ואינו משיר את אביו ואסופי והוא שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא אביו ולא אמו אסורין מדרבנן לבא זה בזה כמו שמבואר ספ"י טרוקי בטרוקין אסופי באסופות אסור. וכל המתחתן בא' מז' עממים עובר משום לא תקח וגו' ומשום כי יסיר ובגירותן עובר משום לא תתחתן ובשארי אומות בגירותן מותרים ובגיותן אסורים משום נשג"ז ואיסורן של ז' אומות איסור עולם אף אחר כמה דורות לגירותן ונתיני אסור להתחתן בהם שהם ז' אומות וגם משום שדוד גזר עליהם עבדות וגם יבואר בו אב גבוה מכל הארצות. והנודר בא"י לעלות מן הארץ לשארי ארצות נדרו בטל ולוקה משום לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא וכן הנודר בירושלים לעלות מן העיר נדרו בטל והנודר בבבל לעלות מן הארץ אין צריך לעלות לא"י אלא לשאר ארצות שגבוהים ממנה:

עשרה יוחסין עלו מבבל כהנים לוים וישראלים חללי גירי חרורי ממזרי נתיני שתוקי ואסופי כאשר נפרש לקמן כהני לוים וישראלים מותרים לבא זה בזה לוי ישראלי חללי גירי וחרורי מותרין לבא זה בזה חללי גירי חרירי מותרין לבא זה בזה גירי חרורי ממזרי נתיני שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה ע"כ וכת' הר"ן וז"ל. נתיני גבעונים שמלו בימי יהושע ואמרינן ביבמות שדוד גזר עליהם ולפ"ז איסור נתינים אינו אלא מדבריהם וזו שאמרו בהרב' מקומות בתלמוד ממזרת ונתיני לאו דוקא הוא דאיסור נתינה דרבנן בעלמא הוא אלא דאגב גררא דממזרת שנו נתינה כשם שסמכו חלוצה לגרושה אעפ"י שאיסור חלוצה אינו אלא מדברי סופרים ולפ"ז לא קי"ל כדרבא דאמר התם בפר' הערל דלאו דחתנות דכתיב בז' עממים בגירות' נמי הוא אלא על מי שנתגייר מהן מותר לבא בקהל חוץ מן הנתיני' לפי שדוד גזר עליהם וזהו דעת הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' איסורי ביאה אבל אחרי' סוברין דז' עממין בגרות נמי אסירי וכדרבא מיהו דווקא אותן המתגיירין בעצמן. אבל בניהם מותרין שהרי לא מנה הכתוב דורות ובא דוד וגזר על הנתיני' לעולם. ונתינה דכולי תלמודא היא אחת מז' עממין שנתגיירו שאסור' מן התורה בלאו דלא תתחתן בם ואף רש"י ז"ל עצמו כתב בפ"ד מיתות כותי הוא בלא תתחתן בם וכן הנתין דהוא מן הגבעונים וכ"כ בפר' אלו הן הלוקין ע"כ. אבל זה הוא עיקר שלאו דלא תתחתן הכתוב בשבעה אומות הוא דווקא בגירותן דשייך בהו חתנות אבל בגיות אסורה משום לאו דלא תקח וגומר ומשום כי יסיר ודוקא ז' אומות. אבל שארי אומות בגירותן מותרין ובגיותן אסורין משום נשג"ז כאשר כתבתי בפר' שני דיבמות סי' ט'. גם מה שכתב דדוקא דוד גזר על הנתינים ושאר ז' עממים. אבל כשנתגיירו הן בעצמ' הוא דאסירי בו לא מצינו חילוק ומן הסתם איסורן איסור עולם ומצרי ואדומי הוא שחלק הכתוב בדורות ונתן הכתוב טעם למצרי כי גר היית בארצו. אדומי לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ואפ"ה לא התיר אלא דור שלישי ע"כ נראה עיקר החילוק כמו שחילקו התוספו' שדוד לא גזר עליה' אלא עבדות וכאשר כתב הסמ"ג מדבריהם אבל איסור חתנות באיסור דאוריית' קיימי וכאשר כתבתי המסקנא בפ' הערל סי' י"ח ואין הלכה בזה דשתוקי ואסופי מותרין בממזרים או בנתינה או אפי' זה בזה משום דקי"ל לקמן כר' אליעזר דאמר במתניתין דס"ל כל הספיקות אסורין לבא זה בזה ושתוקי ואסופי ספיקא הן ואפי' שתוקי בשתוקי ואסופי באסופי נמי אסורין זה בזה ומדרבנן. ומ"ה אסורי' נמי בנתינה שהם מז' עממין ולקמן במתניתן דכל האיסורים כו' נאריך בזה אי"ה. וכתב עוד הר"ן הא דקתני דחררי וממזרי מותרין לפי דקי"ל כר' טרפון דאף עבדים מותרין בממזרים א"כ לאו דוקא נקט חררי לענין זה אלא משום רישא נקט להכי דקתני חללי גירי חרורי מותרין לבא זה בזה ואי אפשר לומר עבדים משום חללי שהוא ישראל ואסור בעבדי' וכת' עוד והא דקתני דגירי וחרורי וממזרי מותרין בנתינ' הא נתינה אסורה אפי' בגירותן משום לא תתחתן בהם וא"כ כל הני היכי שרי בהו. ותירץ משום דלא חששה התורה ליחוס ולאיסור בז' עממין אלא במיוחסי' שבהם. תו דייקינן מיני' בסוגי' מדקתני עלו מבבל ולא קתני הלכו לא"י לאשמועינן אגב דא"י גבוה מכל שארי ארצות ואומר אני דאיכא נפקות' בהלכה היכ' שנדר בא"י לעלות מן הארץ לשארי ארצות שנדרו בטל ולוקה משום לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא. וממילא אם נדר בירושלים לעלות מן המקום שנדרו בטל. אבל אם נדר בבבל לעלות מן הארץ אין צריך לעלות לא"י כ"א לשארי הארצות הגבוהים כי בבל עמוקה היא:

תוכן העניינים

ים של שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה