ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן כ
פסקא כתב הרא"ש והרשב"א בפ' הזורק מסתברא כגון שראה הוא את העדים אבל אם ראו אותו שנים מן החלון והם רואים ואינם נראים לו אינ' צריכה ממנו גט לפי שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמו שלא בפני עדים אעפ"י ששניהם מודים אינ' מקודשת הלכך כשבעל זה לא לשם קידושין בעל אלא לזנות בעלמא. וכ"כ בשמו הר"ן בפ' מי שאחזו והרב המגיד בפ"ג מהל' אישות ובפ' י' מהל' גירושין וכ"כ הריב"ש בסימ' רס"ו על עדים שהעידו שהכמין אותם המקדש בחדר אפל ומשם ראו מעשה הקידושין כיון שהאשה לא ראתה שם עדים בשעת הקידושין אין לחוש להם דכל שאינו רואה שיש שם עדים אינ' ראייה שהיא מקבלת אותה לשם קידושין ואף אם שמעו מפיה שהיא מקבלת אותם לשם קידושין אינה ראייה שנתרצית בקידושין אלא שאומרת כן מפני שסבורה שאין שם עדים ויודעת שהמקדש בלא עדים אין חוששי' לקידושין וכ"כ הרשב"א בפ' האיש מקדש גבי ההיא דאמרי' דלא בעי' אתם עדי בעידי קידושין וז"ל ודוקא כשקדשה בפני שנים שהיא אצלם אבל בבאין לה עדים מאחורי הגדר והיא אינ' מרגשת בהא לא דדלמא אי ארגשיה היא בהו לא מקבלה קידושין אלא השתא דסברה דליכא סהדי מקבלתן משום דמידע ידעי דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושיו ורצתה לשחק בו וכן הסכימו האחרונים ז"ל ובסימ' ו' כתב על דברי הרשב"א הללו שהודו לו כל המפרשים הבאים אחריו. וכתב הרשב"א בתשובה בסי' תש"פ בשנים שהיו עומדים מאחורי הגדר בבית א' ושמעו שאמר ראובן ללאה התקדשי לי באתרוג אבל לא ראו נתינה ממש ואפי' ראו האתרוג יוצא מתחת ידו אין כאן חשש כלום ואפי' היא מודה שלקחתו לשם קידושין דעדות ראייה ממש בעינן. ובסימ' אל"ף קע"ט כת' על אשה שהעידו שהכניסה ידה בחור שבכותל החוצץ בינה לבין מקום שהמקדש והעדים עומדי' שם ונתן המקדש מעות בידה וקדשה בהן והאריך בדבר. אבל אם קידש בפני עדים אפילו לא אמר אתם עדי שפיר דמי וכן כתב הרמב"ם בפרק ג' מהלכות אישות והכי איתא בפרק האיש מקדש: