ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן ז
מתניתין ע"מ שיש לי בית כור עפר ה"ז מקודשת ויש לו ע"ת שיש לי במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ע"ת שאראך בית כור עפר ה"ז מקודשת ויראנה ואם הראה לה בבקעה אינ' מקודשת (ע"מ שיש לי במקום פלוני כו') פשיטא מ"ד מצי אמר לה מאי נפקא לך מינה אנא טרחנא ואייתנא קמ"ל. וכתב הרא"ש בהא מסתברא שאם אין לו באותו מקום אפי' קידושי ספק אין כאן דאי אפשר שאם היה לו בית כור עפר באותו מקום שלא היה ידוע וכתב הרמב"ם ז"ל דה"ה במאתיים זוז אם אמר שיש לי במקום פלוני והיה לו במקום אחר דאינ' מקודשת ונחלקו עליו משום דזוזי בקל להוליכם ממקום למקום ומצאתי בתוספ' כדבריו ע"כ וכתב הרשב"א ז"ל דמדקאמרו אנא טרחנא ואייתיני משמע דדוקא בשאין לה קרוב באותו מקום אלא רחוק ממנה ולפיכך היא מקפדת לפעמים שהיא רוצה ליהנות בו וטורחת בהלוכה אבל יש לה מקום אחר בקרוב מקום כמוהו מקודשת ואעפ"י שהתנה עמה בפי' ע"מ שיש לי במקום פלוני כיון דליכא קפידא מקודשת שאין לומר קפידא במה שאין בו הפסד כלל ומ"ה איצטרך תלמודא לומר גבי הלך וקדשה במקום אחר דהיינו טעמא משום דההיא דוכתי רחמי לי ובגיטין משום דההיא דוכתא רחמי ליה כדאית' לעיל בפרק האיש מקדש בגמרא משמע דכל היכא דליכא טענה כלל בכדי לא קפידא אינשי ובפרק המדיר נמי אמרו מידי דקפדי אינשי הוי קפידא מידי דלא קפדי אינשי לא הוי קפידא ובפר' התקבל נמי אמרינן האומ' צא וערוב לי בתמרים והלך וערב לו בגרוגרת תניא חדא ערובו ערוב ותניא אידך אין ערובו ערוב אמור רבה הא רבנן והא ר' אליעזר הא רבנן דאמרי קפידא הא ר' אליעזר דאמר מראה מקום הוא לו. רב יוסף אמר הא והא רבנן ולא קשיא כאן בשלו כאן בשל חבירו כלומ' בשלו הוי קפידא אבל בשל חבירו לא הוי קפידא דמאי איכפת לי' ובירושלמי נמי הוצרכו לתת טעם בכל השינויין במשנתינו ע"מ שאני כהן ונמצא לוי כו'. אלמא כל שאין קפידא בדבר אין משגיחין בקיום התנאי אלו דבריו ז"ל ואינן מחוורין דהא תנן ע"מ שביתי רחוק מן המרחץ ונמצא קרוב אינ' מקודשת ויהבינן עלה טעמא בירושלמי דיכלה למימר בעיא הווינא מיטרפסא אזלא מטרפסא ואתיא ואף כאן אפי' יש לו במקום אחר קרוב ממנה היא יכולה לומר שרצונה היה לילך באותו מקום. ועוד דמדקאמר בפר' האיש מקדש אמר ר' שמעון אם הטעה לשבח ה"ז מקודשת מכלל דלת"ק דקי"ל כוותיה אפי' לשבח כל שלא נתקיים התנאי' אינה מקודשת ע"כ ואיני מבין דברי הר"ן שהשיג על הרשב"א מהא דביתי רחו' מן המרחץ כו'. דס"ס הירושלמי נותן טעם לדבר שרצונו שיהא רחו' כדי שיכולה לילך לחוץ ולטייל בתוך העיר ולראות שווקים ורחובות אבל בלא טעם לא. גם נראה בעיני לפרש הא דמטרפסא אזלא כו'. הוא מלשון כעין שקליה ר' למטרפסיה וה"פ כלומ' הייתי נוטל שכר ממה שהייתי מוליכ' נשים ובתולות למרחץ ובזה הייתי מרוויח משא"כ לענין שדה שלו. ומה שהשיג מהא דר' שמעון אם הטעה לשבח כו'. הלא לשם נמי כתבתי בסי' י"ד דבשבח גמור אפי' הת"ק מודה בו דמקודשת ונמצא דברי רשב"א ישרים אף שדברי הר"ן הן דברי הרמ"ה. ומסי' ואם הראה בבקעה אינ' מקודשת פשיטא לא צריכא נקיט לי' בדיסתורא פי' באריסות וכתב כלומר אפי' בא לו מאריסות כמו מבית כור עפר. ומ"מ אינו שלו ואי מפסיד נמי יכול בעל הקרקע לסילוקיה וכדאית' בב"מ אבל כתבו דמי שיש לו קרקע שמעלת מס כיון שהוא שלו לגמרי מקודשת ובלבד שיהיה לו בכדי שיהי' בית כור עפר אף שאינו מעלה מס שע"מ שיש לו בית כור עפר שלו גמור משמע: