ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן א
האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מקודשת לשני וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני בת ישראל לכהן תאכל בתרומה מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת ואינה מקודשת בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה תנא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאו' והלך וקדשי נמי הלך ברמאות ולא שיכול לילך ולעשות. וכתב מרא"ש וא"ת מאי קמ"ל ברישא דמתניתין דקתני דמקודשת לשני וכי בשביל שנהג בחבירו מנהג רמאות לא תהא מקודשת לו ועוד מדקאמר וכן האומר לאשה משמע דומיא דסיפא, וא"ת לאשמעונין דמקודש לשני ולא לראשון מלת' דפשיטא היא היאך תתקדש לראשון. וי"ל דאיירי כשאמר לה תחלה פלוני שלחני לקדשך ותתקדש לראשון קמ"ל דמקודשת לשני ומיירי שהאשה שמעה והבינה יפה קודם הקבלת קידושין שאמר הרי את מקודשת לי דאל"כ אדעת' דמה שאמר לה תחלה לקדשה לפלוני קבלה הקידושין. אבל אם טעה השליח ואמר מקודשת לי אין כאן בית מיחוש דהקדש בטעות לא הוי הקדש ע"כ וכן הוא בתוס' אלא שלא דקדקו שום דבר מלשון וכן דמתניתין. וכן נראה עיקר דפשטא דמתניתין דקאמר וכן אמלתא דרמאות כמו הלך דרישא שהוא רמאי הכי נמי אי שקדשה עד זמן פלוני ובא השני לקדשה דהוי נמי מקודשת לו והוי רמאי ודווקא קדשה אבל חזר וטרח כדי לקדשה ובא אחר וקדמו וקדשה רשע מקרי ולא רמאי ואינו דומה לעני המהפך בחררה וכו' שיכול לומר לו קנה לך במקום אחר משא"כ בנשיאת אשה שיכול לומ' לו לא ניחא לי באחרת. ואפי' לרש"י שפי' חררה של הפקר אפ"ה נוכל לחלק דבקדשה שרי משום פריה ורביה כמו שחילק רש"י בפרק בתרא דע"ז על מתניתין דהמקדש בערלה והרא"ש הביאו. ומ"מ היכא שקידשה כבר ועשה מעשה פשיטא נקרא רשע ורמאי. תו מסקינן רבין חסידא אתא לקדושיה אתתה לבריה קידשה לנפשה. והתניא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות לא יהבי' ניהלי' לברי' איבעי לאודועי סבר אדהכא והכא אתא אחריני ואקד' לה רבה בר בר חנה יהיב זוזי לרב א"ל זיל זבנה ניהליה להאי ארעתא אזל וזבנה לנפשיה והתניא מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות באגמי דאלימי הי' פי' בקעה של בעלי זרוע ולא יניחו לכל אדם לקנות הקרקע אצלם ולרב נהגו בו כבוד לרבה בר בר חנה לא נהגי בי' כבוד איבעי לי' להודיעו סבר אדהכי והכי אתא אינש אחריני ומזבין לה: