ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן כא
פסק כתב הרמב"ם וכן הבת שתבעה איש בדין ואמרה לו אנסת או פתית אותי והוא אומר להד"מ הרי זה נשבע שבועות היסת שאלו הודה הי' משלם בושת ופגם וצער ע"פ עצמו שהוא ממון ואיירי בנערה שמת אביה שהקנס לעצמה דאי לאו הכי אין כאן תובע מאחר שהתשלומין אינו שלה וכן כתב הראב"ד אמרה לו אנסת אותי והוא אומר לא כי אלא פתיתיך הרי זה נשבע שבועת התורה על דמי הצער ומשלם בושת ופגם שהרי הודה במקצת הטענה ולפי מה שנפסק לומר ריש פרק נערה שאם מת אביה אף גם מפותה הכל לעצמה שפיר משכחת אבל לדברי הראב"ד שפי' לקמן דמפותה אין לה כלום אפילו מת אביה אי אפשר לפרש דבריו אלא בקטנה דפיתוי קטנה אונס הוא לענין זה שלא מחלה ונראה ה"ה אם האב תובע היכא שלא בגרה שהכל שלו ג"כ הדין כה"ג לפי מה שכתבתי לעיל שהצער הוא של אביה: