אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק יב › סימן ד

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק יב · סימן ד

סימן ג

דין עוף טמא פטור מלשלח קורא זכור הרובץ על ביצים פטור מלשלחו וכ"ש זכר דעלמא ועוף טמא הרובץ על ביצים עוף טהור או טהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשולח:

מתניתין עוף טמא פטור מלשלח עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח קורא זכר הוא עוף טהור ודרכו שהוא רובץ על ביצי אחירים ר"א מיחייב וחכמים פוטרין מנה"מ אר"י דאמר קרא כי יקרא קן צפור לפניך עוף משמע לן בין טמ' בין טהור צפור טהור אשכחן דאקרי צפור טמא לא אשכחן דאיקרי צפור ת"ש כל צפור טהור מכלל דאיכא טמא לא מכלל דאיכא אסורה מאי היא אי טריפה בהדיא כת' ואי בשחוטה דמצורע מסיפא דקרא נפקא וזה אשר לא תאכלו מהם לרבו' שחוטה מצורע לעולם בשחוטה דמצורע ולעבור עליו בעשה ובל"ת ת"ש שני צפרים חיות טהורות מכלל דאיכא טמאות לא מכלל דאיכא טרפות טרפות מחיות נפקא אלא אר"נ ב"י למעוטי צפרי עיר הנדח' למאי אי לשלוח לא אמרה תורה שלח לתקלה שיכשלו ב"א אלא לשחיט' רבא אמר למעוטי שלא לזווג לה אחרת קודם שלוחה פי' שאם בא לידו מצורע אחר לאחר שיטהר לה לא יאמר הכהן הבא אחר וזווגה לחיה של מצורע הראשון דהכי משמע טהורו' מכלל דאיכא אסורות ומאי ניהו הנשארת חיה במצור' ולמאי אי לשחיטה הא בעי שלוח ממצורע קמא אלא לשילוח דלא תיפוק ליה לשילוח דתרווייהו רפ"א לצפרים שהחליפן בע"ז פי' לקחן מן הגוי בדמי ע"ז שמכר לו דכתיב והית' חרם כמהו כל מה שאתה מקיי' אחריו כמהו למאי אי לשילוח לא אמר' תורה שלח לתקלה אלא לשחיטה רבינא אמר הכא במ"ע בעוף שהרג את הנפש היכי דמי אי דגמר דיניה בר קטלא הוא אלא קודם גמר דיניה ולמאי אי לשלוח בעי לאתויי לבי דינא לקייומי ביה ובער' הרע מקרבך אלא לשחיטה וכל האי שמעת' סלקא אליבא דהלכתא וכולהו ממעטינהו מטהורות ולא אסורות והרמב"ם הזכיר כולן חוץ מהא דר' שלא לזווג לה כו' לא הזכיר ואפשר דס"ל דאין הלכה כרבא אלא כר"פ ורבינא דבתראי הוו ותו דרשי קראי טהורו' ולא אסורות ר"ל כל אותן שהן אסורות באכילה ממש כגון החליפן בע"ז או שהרגו הנפש ובכלל דבריהם נמי הא דר"נ ב"י למעוטי צפרי עיר הנדחת אבל שלא לזווג לה שאינה אסורה ממש שהרי צפור המשתלחת מותרת לאחר שלוחיה כדאית' בפ"ב דקדושין שלא אמרה תורה שלח לתקלה והרמב"ם כתב שיכול לטהר בה מצורע אפי' אחר ששלחה וא"כ מאחר שאינ' אסורה מנ"ל למעוטי שלא לזווג עמה אחרת ואף על פי כ' הרמב"ם שאין מטהרים שתי מצורעים כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות היינו לטהרם כאחת אבל הכא שכבר נגמרה עיקר טהרתו אלא דבעי שילוח למצוה מה בכך שישלחנו בעבור שניהם שהרי מזווג לה אחרת א"כ אין זו חבילות וכשיבא אליה יאיר עינינו בהלכה אי שרי לזווגה או לא:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה