ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק יב · סימן א
דין שלוח הקן נוהג בארץ ובחוצה לארץ בחולין אבל לא במוקדשין שאם הקדיש עוף לבדק הבית ופרח מידו ומכירו ומצאו רובץ על אפרוחים או על בצים לוקח הכל ומביאם לגזבר ומיירי באומר תרנגולתא זו אבל אם אמר הרי עלי וברחה פקעה קדושתה אווזין ותרנגולין של חולין שמרדו בבעליהן וברחו להם הרי הם הפקר והמחזיק בהם זכה ועוף טהור שהרג את הנפש פטור משלוח קן אפילו לא נגמר דינו:
שלוח הקן נוהיג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין ופריך בגמרא מוקדשין אמאי לא דאמר קרא שלח תשלח את האם במי שאתה מצוה לשלחו יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לידי גזבר אמר רבינא הלכך עוף טהור שהרג את הנפש פטור משלוח מ"ט דאמר קרא שלח תשלח את האם במי שאתה מצווה לשלחו יצא זה שאי אתה מצווה אלא להביאו לב"ד לא מבעיא היכא דגמר דיניה בר קטלא הוא אלא אפי' היכא דלא גמר דיניה משום דבעי לאתויי לבי דיני לקיומי ביה ובערת הרע וכן הלכה ופריך הני מוקדשין ה"ד אילימא דה"ל קן בתוך ביתו ואקדשיה מי מחייב כי יקרא קן צפור פרט למזומן אלא דחזא קן בעלמא ואקדשיה ומי קדוש איש כי יקדיש את ביתו קודש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו אלא דאגבינהו לאפרו' ואקדשיהו והדר אהדרינהו האי אפי' בחולין נמי לא מיחייב דתניא נטל את הבנים והחזירן לקן ואח"כ חזרה האם עליהן פטור מלשלח אלא דאגבהה לאם ואקדשיה והדרא מעיקרא איחייב ליה בשלוח מקמיה דאקדשיה דתניא ר"י בן יוסף אומר הקדיש חיה ואח"כ שחטה פטור מלכסות שחטה ואח"כ הקדישה חייב לכסות שכבר נתחייב בכיסוי קודם שיבא לידי הקדש רב אמר במקדיש פירות שובכו פירש גוזלות שראוין להקרבה דהא בני יונה כתיב ושמואל אמר במקדיש תרנגולתו לבדק הבית ומרדה ומסיק דבהכי פליגי דרב סבר דוקא פירות שובכו דקדשי מזבח נינהו וכיון דקדשי קדושות הגוף לא פקע' קדושתייהו אכל בקדיש תרנגולתו לבדק הבית דלאו קדשי מזבח דקדושת דמי בעלמא הוא כיון דמרד' פקעה נה קדושתייהו ושמואל אמר כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנ' איתא דכתיב לה' הארץ ומלוא' וכן אר"י במקדיש תרנגולתו לבדק הבית ומרדה א"ל ר"ש ב"ל וכיון שמרדה פקעה ליה קדושתא א"ל בבי גזא דרחמנא איתא דכתיב לה' הארץ ומלואה והלכה כר"י לגבי רב כדאיתא בפ' מי שהוציאו וכן כתב הרמב"ם בפ' י"ג דה"ס המקדיש עוף לבדק הבית ופרח מידו והרי הוא מכירו ומצאו רובץ על האפרוחים או על הביצים לוקח הכל ומביאה לידי גיזבר שאין שלוח האם נוהג במוקדשין שנ' ואת הבנים תקח לך ואלו אין שלך ע"כ ותלמודא דלעיל לא דריש מהאי קרא משום דאיירי בקדשי מזבח לכ"ע ובקדשי מזבח אמרינן בסוף תמורה דחלב המוקד' ובצי' תורין לא נהנין מדרבנן אבל אין מועלין בהן בד"א בקדשי מזבח אבל הקדיש תרנגולת מועלין בביצה כן פי' התו' בשם הקו' דמ"ה דריש תלמודא בע"א תו מסיק בסוגייא דפליגי ר"י ור"ל באומר מנה זו לבדק הבית ונגנב או נאבד רי"א חייב באחריותו עד שיבאו לידי גיזבר ור"ל אמר כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא איתא דכ' לה' הארץ ומלואה ומפרש ר"ל אדר"ל ל"ק דהכא איירי בתר דשמעינן מר"י רביה דאמר כל היכא דאיתא כו' ור"י נמי לא קשה הא דאמר הרי זו א"כ כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא איתא הא דאמר הרי עלי א"כ היה ברשותו עד דאתא לידי גיזבר וא"כ ממילא תרנגולת דאקדש לבדק הבית ומרדה איירי באומר הרי זו אבל באומר הרי עלי כיון שמרדה פקעה קדושתה מאחר דלא קדיש קדושת הגוף כתבו התוס' דשמעינן מהכא דאווזים ותרנגולי' של חולין שמרדו בבעליהם והלכו להן הוי הפקר והמחזיק בהן זכה דהא הכא היינו טעמא כיון דמרדו הוי הפקר ע"כ והר"ן הביא נמי דברי התו' והוסיף וז"ל ואע"ג דלא ק"ל כרב היינו דוקא לגבי הקדש משום דכל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא איתא אבל מרשות בעלים מיהו משמע דנפיק דהוה לה כשיירא שעמד עליה גייס וטרפה דכל היכא דאין הבעלים יכולים להציל יכול לומר מהפקיר קא זכה ה"נ כיון שמרדה וא"א לבעלי' להחזיר' יצאה מרשו' וכל הקוד' זכה: