ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק יא · סימן ה
דין ראשית הגז האידנא אינו נוהג בח"ל אבל מתנות נוהג אף האידנא וירא שמים יפרישנו כששוחט בהמה לעצמו אכן לוקח בשר טבחים א"צ להרי':
אמר ר"נ בר יצחק האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי כר"א בראשית הגז דתניא ר' אלעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ כר"י ב"ב בדברי תורה דתניא רי"א אין ד"ת מקבלין טומאה כר' יאשיה בכלאי הכרם דתניא ר' יאשיה אמר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפילת יד וכ' הרא"ש מדברי התו' וז"ל ופירש"י כיון דנהוג עלמא כר"א בראשית הגז ה"ה נמי במתנות דחד טעמא נינהו משום דיליף נתינה נתינה מתרומה ואע"ג דלעיל בפרק הזרוע סברי כולהו אמוראי דמתנו' נוהגין בח"ל גם בראשית הגז היו נוהגין בו באותן הדורות ושוב בדורות האחרונים חזרו לנהוג כר' אלעאי בשניהם ולהכי קאמרי האידנא נהוג עלמא אע"פ שעד עתה לא נהגים וכן לענין כלאים ברוב מקומות בתלמוד סוברים האמוראים דלא כר' יאשיה בשבת בפר' חולין שלחו לה בני בשך ללוי כשות' בכרמא מהו שלח להו כשותא בכרמא עירובא ולישלח להו כר"ט דאמר כשות' בכרמא אינו כלאים ולא פריך לישלח להו כר' יאשיה וכן קאמר התם בפ' תולין מכריז רב עמרם האי מאן דזרע כשותא בכרמא ליזרע כרבי טרפון אבל כר' יאשיה לא קאמר וכן בפ' מי שמתו רוב תנאים ואמוראים סברי דלא כר"י ב"ב ואפ"ה פסק הכ' הלכתא כר' יאשיה וכר"י ב"ב ור"נ בר יצחק חיבר אילו שלשה יחד לפי שנשתנה בהו המנהג ואיהו גופא קאמר לעיל (בפ' הזרוע סי' י') דקניס אטמא כי כן היו נוהגין בתחילת ימיו וע"ז סמכו ונהגו כן בדורות האחרונים והרמב"ם ז"ל כתב דנוהגין בזמן הזה וכ"כ ר"מ מרוטנ"בורג והעולם לא נהגו כן ע"כ והקאר"ו כתב וט"ס יש בדבריו וצריך להגיהן לכתוב הרמב"ן במקום הרמב"ם שהרי הרמב"ם כתב שאינו נוהג אלא בארץ והוא טעה דדברי הרא"ש אמתנו' קאמר ולא אראשית הגז ואמתנות כתב הרמב"ם שנוהג אף בח"ל וכדברי הר"מ מרוטנ"בורג בורג רק שחילק ביניהן ועל עיקר הדין יש לי לתמוה למה לא נהגו כן הלא מהר"ם הוכיח בראייה ברורה דלא נהוג כוותיה אלא בראשית הגז ולא במתנות מדאמרינן פרק שלוח הקן כל היכא דתניא בין בא"י בין בח"ל שלא לצורך לבד מבראשית הגז לאפוקי מדר' אלעאי דאמר אין ראשית הגז נוהג אלא בארץ ואדרבא טפו הל"ל ממתנות דפרק הזרוע והלחיים נשנית קודם ראשית הגז וכיון דפרק הזרוע תני בארץ ובח"ל לאפוקי מדר' אלעאי א"כ הדר קתני בארץ ובח"ל דראשית הגז שלא לצורך דמפרק הזרוע שמעינן לאפוקי מדר' אילעאי כיון דאידי ואידי חד טעמא הוא ומאן דפליג עלי' בהאי פליג נמי בהאי וכתב עוד ואע"ג דהתם מפרש דר' אלעאי דיליף נתינ' נתינה מתרומה ואיהו סבר בין במתנו' בין בראשי' הגז מ"ה איצריכנא להאי טעמא מיהו אנן לא ק"ל כותיה אלא בראשית הגז ולא במתנות כמו שאפרש הטעם ע"כ ולא אוכל למצוא הטעם בדבריו אכן בדברי הר"ן מ"כ כמה טעמים שאינן עולין על הדעת והדבר המחוור בעיני מ"ש וז"ל ואפשר לי לומר שראו דבריו של ר' אלעאי בראשית הגז ולא ראו אותה במתנו' משום דראשית הגז מעורב עם חלקו של ישראל דומה לתרומה וראוי ללמוד הימנו בנתינה נתינה מש"כ במתנות שהן מובדלות ועומדות דמ"ה נמי פרכינן עליה דר' אלעאי בגמרא אי מה תרומה טובלת אף ראשית הגז טובלת ומפרקינן עליך אמר קרא וראשית גז צאנך תתן לו אין לך אלא מראשית ואילך לא פרכינן הכי במתנות דפשיטא לן דמתנות לא דמו לתרומה אע"ג דר' אלעאי מתנות נמי יליף מתרומה בנתינה נתינה ומ"ה נמי אנן כיון דראשית הגז דמו לתרומה טפי ממתנות מסתברא לן טעמא דר' אלעאי בראשית הגז דונתן אמר רחמנא בתרומה לאגמורי אראשית הגז דדמי ליה כתביה ולא מסתברא לן במתנות דלא דמו לתרומה וכ"ד הרמב"ם ז"ל שהמתנו' נוהגת בכ"מ אע"פ שראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ ע"כ ואני אומר דבודאי לא ק"ל ג"ש דנתינה נתינה ולא גמרי להו מרבותא אכן תרומה וראשית הגז דכתיבי בחד קרא וחד נתינה אתרווייהו ילפינן מהדדי דכתיב ראשית דגנך ותרושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו אלמא דכייל תרווייהו בחד נתינה וילפי' מהדדי אבל מ"מ קשה בין לטעם של הר"ן ובין טעמא דידי א"כ כל שאר הדינין דילפינן ראשית הגז מתרומ' כגון שלא להפריש מחדש על הישן וממין זה על מין אחר וכל הני דלעיל בסימן שלפני זה לר' אליעאי ואנו ק"ל דלא כר' אלעאי כמ"ש לעיל אלא דוקא בהאי דינא לחוד שאינו נוהג אלא בארץ ואמת שדעת הר"ן מאחר דפסקינן בראשית הגז כר"א לענין שאינו נוהג אלא בארץ כתרומה ה"ה לכל שאר דינין דינו כתרומה ולא כדברי הרמב"ם שפסק בכולן כרבנן ומ"מ נ"ל דל"ק אפי' לפי מ"ש לעיל דק"ל כרבנן דר"א כדברי הרמב"ם ותורמין מן החדש על הישן וממין זה על מין אח' והיינו טעמא דלא מקשינן אי מה תרומה אלא היכא דאיכא ג"ש כמו שאומר יליף נתינה נתינה מתרומ' ואין ג"ש מחצה אבל לפי מה דס"ל דלא גמרינן ג"ש דנתינה נתינה אלא דוקא ראשית הגז דכייל בתרומה בחד נתינה מוקמינן בדבר המסתבר למידרש במקומות שניתן תרומ' ינתן ראשית הגז ולא לכל שאר מילי ותדע דלפי האמת תרומ' חייבת בשותפות הגוי וראשית הגז לכ"ע מיפט' בשותפות הגוי א"כ היכא דהוא מסתבר מדמינן להדדי ולא לכל מילי ומהשתא צריכא לטעמא אמאי נהגו העם להקל במתנות ובפרט מאחר שכתוב נמי בתשובת רב האי גאון כל מי שאינו נותן חייב נידוי כדאמר ר"ח בפ' הזרוע האי טבחא דלא יהיב מתנתא להוי בשמתא דה' אלהי ישראל נראה בעיני מאחר שאינה טובלות הבשר והמזיק מתנות כהונה פטור אלא שמצוה ליתן לכהן והאידנא אין לנו כהן מבורר לסמוך עליו שהוא כהן ודאי ע"כ נהגו להקל כמ"ש לעיל בריש פרק כ"ה (בסי"ד) גבי חלה בזמן הזה ומ"מ נראה דכל ירא שמים השוחט לעצמו יתן המתנות לכהן ויכול אח"כ לפייסנו שיחזור לו אם אין כאן כהן עני דלא עדיף מפדיון בכור אבל הקונה בהמה מן הטבח שהחיובא על הטבח א"ל להחמיר בשלו שאם יתן יפסיד שהרי לא ינכה לו הטבח מדמיו ואף שמתחילה ג"כ היה דינא הכי שאינו מנכה לו מן הדמים היכא דלא מכר לו במשקל ואפ"ה היה מחוייב הלוקח ליתן היינו משום שא"ל המוכר לא מכרתי לך המתנות שאינו שלי שהרי הן של כהן וא"כ בודאי הלוקח קנה הבשר חוץ מן המתנות משא"כ האידנא שאין רגילין ליתן המתנות והמוכר מוכר הכל אין להפסיד מעותיו מאחר שהמצוה על הטבח: