ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק י · סימן כ
דין מקום שנהגו למלוג בעגלים לא יפשיט את הזרוע מקום שנהגו להפשיט הראש לא יפשיט את הלחי:
תניא מקום שנהגו למלוג בעגלים לא ימלוג את הזרוע להפשיט את הראש לא יפשוט את הלחי זו היא גירס' הרי"ף ז"ל אבל ברוב הנוסחאות והספרים כתיב לא יפשיט את הזרוע וכ"כ הרא"ש וכת' הר"ן וז"ל וה"פ מקום שנהגו למלוג בעגלים להעבר' במים רותחים ולאוכלן עם עורן לא יפשיט את הזרוע דאהני מנהגא לכהן להרבות במתנות כפי המנהג דמן התורה אין העור ניתן עם הזרוע אלא כיון שנהגו שלא להפשיט נותנו לכהן עם עירו והדר תני מקו' שנהגו להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחי דלא אהני מנהג' להמעיט ממתניתין מפני שהוא של תורה כדאמרינן בסמוך הלחיים להביא צמר שבראש כבשים ושער שבזקן תיישים בזרוע שאין בדין תורה לא מתנות עיר ולא מתנות צמר אבל לפי גירסת הרי"ף ז"ל שהוא גורס לא ימלוג את הזרוע יש לפרש כך דלעיר ל"צ ריבוייא משום דזרוע ולחי בעירן משמע כמו שהוא בשעה שזובחים אותו כדכ' מאת זובחי הזבח ולא צרי' קרא דהא בראש נמי לא מרבינן בלא צמר ומ"ה קא תני דמקום שנהגו למלוג בעגלים לא ימלוג את הזרוע לפי שהעור נפסד במלגתו ואע"פ שהיא חשיב להם כך כמנהגם בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל כהן והדר קתני להפשי' את הראש לא יפשיט את הלחי ואע"פ שבא ליתן לו לחי ועורו מופש' דשמ' במליג' הוא רוצה לפי שדרך הראש למלגו כדאמרי' בביצה מולגין את הראש ואת הרגלים ועור הראש של עגל הרך נאכל הוא כבשרו אבל בזרוע במקום שנהגו להפשיט אם רצה מפשיט הוא ונותן הוא ועורו לכהן אבל בראש לא מן הטעם שכתבנו ואיפשר ג"כ כיון דרבי רחמנ' לחיים ומה שעליהם ורבי נמי קיבה וכל מה שעליה אע"ג דהזרוע אצטריך לן של ימין וכדאיתא בסמוך אפ"ה זרוע נמי היא וכל מה שעליה במשמע ע"כ ומ"מ גירסת הספרי' שלנו היא עיקר תו מסקינן ההוא שקא דדינרי דאתא לבי מדרשא קדים ר' אמי וזיכה בהן והיכי עביד הכי והא כתיב ונתן ולא שיטול מעצמו רבי אמי נמי לעניים זיכה בהן ואב"א אדם חשוב שאני פי' כגון ממונה ראש ישיבה יכול לקדם ולזכות שהרי על כל אדם לגדלו ולהעשירו אפי' משלו וכ"ש מאי דאתי ליה מעלמא כדתניא והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול מאחיו בניו בחכמה ובעושר אחרים אומרים מנין שאם אין לו שאחיו הכהני' מגדלים אותו ת"ל והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו וכבר כתבתי בענין ת"ח מה שראוי ליהנות מבריות בפרק מציאות האשה ובפרק אלו טריפות לעיל: