ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק י · סימן ו
דין דיכול ליתן מתנות גם לכהנת אפילו אם היא אשת ישראל וגם הבעל של כהנת יכול לקבל המתנות בלי רשותה והנותן מקיים שפיר מצות נתינה ובארנו עוד דלויה שילדה מישראל בנה פטור מה' סלעים וכן אי איעברוה מגוי פטור וכהנת שנתעברה מישראל בנה פטור אבל אי איעבריה מגוי בנה חייב בה' סלעים:
כי אתא עולא אמר הבו לכהנתה אלמא קסבר עולא כהן ואפילו כהנת ופסק נמי מרימר דהלכתא כעולא ומסיק ר"כ אכל בשביל אשתו וכן ר"פ וכן כמה אמוראים וכ' הר"ן וז"ל משמע דהכא קאמר שכל אחד מאילו היה נוטל מתנות בשביל אשתו שמי שהיה נותן להם היה מקיים מצות נתינה שאע"פ שאין כהן רשאי לזכות מתנות לישראל אלא למאן דלא אפשר ליה כדאיתא לקמן אשתו שאני דכגופיה היא ואינו צריך הרשאה דלת"ה מאי קמ"ל וכי מתנות כהונות אסורות לזרים או שמא אתא לאשמועינן דאפילו נשואה אוכלת ואינו מחוור דמאי קמ"ל והרמב"ם ז"ל כ' בפ"ט מהל' בכורי' הכהנת אוכלת המתנות אע"פ שהיא נשואה לישראל מפני שאין בהן קדושה ולא עוד אלא הבעל אוכל מתנות בגלל אשתו ונרא' בעיני היכא שאיכא כהן גמור יכול ליתן לכהנת ואם יש כהן עם הארץ והיא אשת חבר טוב ליתן לאשת חבר כחבר ואם יש כהן חבר שקולים הם והוא הדין כהן עם הארץ כה"ג ואף שיש לדקדק קצת איפכא שהרי כ' הטור וז"ל ונותנים אותה לכהנת אפילו נשואה לישראל ולא עוד שאפילו בעלה ישראל פטור בשבילה וקשה מאי אפילו דקאמר הלא קל וחומר הוא אם נותנין לה ק"ו שבעלה פטור ונותנן לאשתו ושוב הוא שלו אלא ה"ק לא זו שנותנין לה במקום שאין כהן ויוצאים בה ידי נתינה אלא אפילו בעלה ישראל פטור ליתן מתנות אפילו יש שם כהן גמור וכך הייתי מפרש בימי חורפי אכן שוב נראה בעיני לפרש בע"א ולפי פשוטו דה"ק לא זו שנותנין לכהנת אלא אפילו בעלה ישראל פטור רצה לומר שעומד במקום אשתו ויכול לאכול אותם ולעשות עמהן מה שירצה אפילו בלי רשות אשתו וכמ"ש שאחר יכול ליתן לבעל כהנת אפי' הוא ישראל ואין אשהו עמו כדברי הרמב"ם תו מסיק והלכתא כוותיה דר"א ב"א דאמר לויה שילדה מישראל בנה פטור מחמש' סלעים לאפוקי מדר"פ דאמר דווקא דאיעבר מגוי אבל איעבר מישראל חייב ה' סלעים אלא כמר בריה דרב יוסף דאמר לא שנא איעבר מישראל ולא שנא איעבר מגוי בנה פטור מה' סלעים דברחם תלה רחמנה ודווקא לויה אבל כהנת איעבר מישראל בנה פטור אבל איעבר מגוי נתחללה בביאת הגוי והוה ליה כישראל' שילדה מן הגוי דבנה חייב בה' סלעים וכן דעת כל המחברים: