ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ט · סימן א
דין עור שיש בו בשר פחות מכביצה מצטרף לשיעור טומאת אוכלין מפני שהוא שומר וכל השומרים מצטרפים וכן הרוטב מצטרף והקיפה והן התבלין ג"כ מצטרפין אבל הדק דק שצולל הקדרה מטמאה אף בפני עצמו:
העור והרוטב והקיפה והאלל והעצמות והגידין והקרנים והטלפים מצטרפין לטמא טומאת אוכלין אבל לא לטומאת נבילות כיוצא בו השוחט בהמה טמאה לנכרי ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז את ראשה ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריב' לטמא טומאת נבילות רי"א האלל המכונס אם יש בו כזית במקום אחד חייב עליו והנה מ"ש העור מצטרף ה"פ שאם היה שם בשר פחות מכביצה ועורה מחובר עמו מצטרף לשיעור מפני שהוא שומר לבש' וכל השומרים מצטרפין כדיליף מקראי והרוטב מפרש בגמרא שהוא חלב דקרוש ר"ל ליחה היוצאה מן הבשר שקוריו גלרייא ואע"פ שאין אוכל ממש לקבל טומאה בפני עצמה מ"מ מצטרפת לשיעור אבל שומן אפי' הוא קרו' מ"מ מטמא' אף בפני עצמה דמאכל ממש הוא והקיפה הן תבלין שבאפי נפשה לאו אוכלין נינהו נינהו מ"מ מצטרפת לאפוקי קיפ' שבשא' דוכתין שהן דק דק שבבשר שצולל ליסוד הקדרה אפי' בפני עצמה מיט' והאלל מפרש בגמרא דלכ"ע דהוא מה שפלטתו סכין פי' כשמפשיטין את הבהמה פעמים שהסכין פולט מן הבשר אצל העור ולא חשיב ועל זה פליג ר"י ואמר שאם הוא מכונס כזית במקום אחד דחייב עליו משום דהדר ואחשביה כדמפרש בגמרא אר"ה והוא שכנסו ומ"מ אין כך הלכה דהא אליבא דר"י קאמר והלכה כת"ק והרמב"ם כתב כשכנסו שטמא וכתב עליו הראב"ד בהשג"ה שטעה כדפי' ועיין נמי לקמן בסי' ו' ואיכא אלל דמפרש בגמר' מרטק' פי' רש"י גיד השדר' והצוואר והוא רחב וק' ולבן וקורין אותו ייבו"ל והתו' כתבו וז"ל מרטק' פי' ר"ת בשר מת וכן נר' לר"ת ולא כפי' הקו' שפי' גידי הצואר מדאמרי' פרק כל הפסולים וכו' ומסיק בסוגי' דבהא מרטק' פליגי ר"י סבר דהאי מרטקא נמי אלל איקרו דכתיב ואולם אתם טופלי שקר רופאי אלל כולכם ור"ל אמר דוקא שפלטתו סכין אבל מרטקא כעץ בעלמא הוא ואפילו אינו מצטרף והלכה כר"י לגבי ר"ל והקרני' מפרש בגמרא כל שחותכו ויוצ' מהן דם אצל עיקרן מלמטה שהן רכין וה"ה לחרטום וצפרניים כה"ג כדאיתא במתני' דטהרות ופירש"י מיהו באפי נפשייהו לאו אוכלא נינהו וביש פירושי' כתב שהן משום שומר וכ"ד התו' לקמן בסוגיא איכא דמתני לה אמתני' כו' ומסיק לקמן אמר ר"ל ל"ש אלא עצם דהוי שומר אבל נימא לא הוי שומר ור"י אמר אפי' נימא נמי הוי שומר א"ל ר"ל לר"י ואי איכא שומר ע"ג שומר א"ל חלחולי מחלחל פי' מנקב נימא לעור ויורד על הבשר ולא הוי ע"ג שומר והא שכל אלו מצטרפין לטומא' אוכלין ולא לטומאת נבלה הוא דת"ר בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר ועור משלימו לכזית יכול שאני מוציא עור שיש עליו כזית בשר הנוגע כנגד בשר מאחוריו יכול לא יהא טמא ואפי' מעשה יד נמי לא עביד פי' להכניס לה טומאה ממקום אחר בנגיעתה וכן להוציא טומאה ממנה למקום אחר אם היא כבר טמאה ת"ל יטמא ומסיק תנן התם כל שהוא יד ולא שומ' פי' עצם שאין בו מוח ובראשו האחד בשר טמא להכניס ומטמא להוציא ואינו מצטרף שומר פי' עו' שכנגדו כזית בשר ואע"פ שאינו יד אלא שומר טמא ומטמ' ומצטר' לא יד ולא שומר פיר' רש"י כגון שער וחתיכה בשר בראשו או עצם דק וקטן שמחובר בו אוכל ואינו ראוי להיות יד מחמת קטנו לא טמא ומטמא כו' ותמיה גדולה למה מפר' רש"י ענינ' אחרינ' כי לשם במסכת עוקצין מפרש להדי' איזה שלא מיטמאין כו' ולא הזכיר לשם שום אחד ממה שפי' רש"י פה גם לקמן מסקי' דשע' הוי שומר כדפי' לעיל וכל אילו דור' בסוגיא מקראי: