ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ו · סימן י
דין המתפלל בתוך הסעודה אין צריך לחזור ליטול ידיו ולבצוע:
פסק כתבו התו' והרא"ש אחריהם הא דאמרינן משתי וברוכי בהדי הדדי לא אפשר היה הר"ר י"ט אומר מטעם זה שמעינן דפעמים שאדם זוכר באמצע סעודה שלא התפלל ועומד להתפלל כשחוזר צריך ליטול ידיו ולבצוע המוציא משום דמיכל וצלויי בהדי הדדי לא אפשר כדאמרי' הכא ולא דמי כלל דהיינו דוקא לענין ב"המ דקחשיב הפסק והיסח הדעת על מה שאכל ושתה וכן כיסוי הדם גמר מעשה השחיטה אטו אם יברך באמצע הסעודה על הזיקים ועל הרעמים הוי הפסק ובהדיא אמרינן בע"פ אם עקרו רגליה' לילך לב"ה כשהן חוזרין אין טעינין ברכה לא למפרע ולא לכתחילה אם הניחו שם מקצת רבירים אע"פ שהתפללו בנתיים ע"כ וכת' ב"י וז"ל יראה שאע"פ שהרי"ף בפ' ע"פ הוא חלוק בדבר שכ' דאמרי רבוותא הואיל וכל חד מצוה באנפי' נפשיה הוא צריך לברך בפ"ה לכל כסא כסא ומסייע להאי סבר' מהא דתנן וכו' שמעינן השת' דכי היכי דלענין ב"המ כיון דלא אפשר למשתי וברוכי בהדי הדדי הוי הפסק ה"נ כיון דלא אפשר למשתי ולמקרי בהדי הדדי צרי' לחזור ולברך בתר דגמור הגדה ובתר דגמיר הלילא בפ"ה וסברא מעליא היא ע"כ והרי ההגד' אינה סילוק ברכה והיסח הדעת על מה שאכל ושתה ואפ"ה כ' שצריך לברך בפ"ה על כוס הגדה וא"כ ה"ה במתפלל מ"מ כיון שאין אנו מברכי' על כוס הגדה מילתא במתפלל בתוך סעודתו לא נקי' כוותיה אלא לדברי הרא"ש ז"ל ע"כ ולפי דבריו אנו דק"ל כדברי הרי"ף ומבר' על כל כסא וכסא וכן המנהג בכל מדינת אשכנז א"כ לא יתכן נמי דברי הרא"ש שכ' הכא דתפילה לא הוי הפסק אלא צריך לחזור ולברך וליתא דמה שנהוגים לברך על כל כסא וכסא לאו משום הפסק והיסח הדעת הוא דא"כ ה"ל נמי לברך ברכה אחרונה אחר כוס הראשון וכן אחר ב"המז דהא מפסק אגדתא והלל ואנו נוהגין שלא לברך ברכה אחרונה אלא אחר כוס האחרונה לבד אלא דס"ל מאחר שחכמי' תקנו ד' כוסות וכל חד וחד למילתא אתקין כל חדא מצוה בפני עצמו הוא ומ"ה מברכין אכולהו וכ"כ המרדכי להדיא בע"פ ועוד נ"ל שאף הרי"ף מודה הכא בשלמא התם א"א לו בע"א אלא להפסיק באגדתא ובהלל ומ"ה חשיב ליה הפסק אבל הכא אפשר לו שיפסוק ויברך ב"המ ואח"כ יתפלל וא"כ הוי כדבר הרשות וסברא זו מצאתי כתוב בשם ספר אהל מועד דכל דבר הרשות לא הוי הפסק בתוך הסעוד' ואף שיש מפרשים תפילת המנחה מאחר שהוא חובה הוי הפסק לא מסתבר הכי מאחר שאין חובה להתפלל בתוך הסעודה כדפרי':