ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ה · סימן ו
דין השוחט ונמצא טריפה או כל שחיטה שאינה ראוייה חייבים משום או"ב השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור משום או"ב שני' שלקחו פרה ובנה זה שלקח ראשון ישחוט ראשונה ומי ששחט אחרון בו ביד אסור לאכול בו ביום ודין בהמה שנשחטה אמו היום ונתערב באחרו' וצריך לשחוט מהם בו ביום מכה אותן וטורדן וכל הפרוש מרובא קפריש:
מתניתין השוחט ונמצא טריפה השוחט לע"ז השוחט פרת חטאת שור הנסקל ועגלה ערופה ר"ש פוטר משום או"ב משום דשחיטה שאינ' ראויה לאו שמה שחיטת וחכמי' מחייבי' וכן הלכה דק"ל שחיטה שאינה ראוייה שמה שחיט' השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור משום אותו ו"ב שני' שלקחו פרה ובנה זה שלקח ראשון ישחוט ראשון והביא הרי"ף והרא"ש אחריו והתוס' שכ' הלוקח טבע"הב הוא קודם לבעל הבית שמתחילה לא לקחו אלא ע"מ כן הלכך כשמכר ב"ה לשני מכר לו כל זכות שהיה לו לב"ה אבל לקח משנים האחרון יכול לשחוט תחילה ע"כ אמר רב יוסף לעניין דינא תכן ולא לעניין איסור תנא אם קדם השני הרי הוא זריז ונשכר זריז דהא לא עביד איסורא ונשכר דקאכיל בישרא כתב הרא"ש וז"ל כתב בעל ה"ג השוחט או"ב לא יאכל האחרון בו ביום ורבותינו ז"ל אומרים שדקדק מכאן דאמרינן קדם השני כו' דמשמע הא אם לא קדם עבד איסורא ולא אכיל בישרא ואם לא שחט אחר ששחט הראשון לא עביד איסור' ואם שחט ועביד איסור' קאכל בישרא והיכא תמצא שניהם ביחד א"ו אם קדם הראשון ושחט השני אח"כ איכא תרתי דעביד איסורא ולא אכיל בישרא אותו היו' והרמב"ם פסק להיתירא ומ"מ יראה שיש לחוש לדברי ה"ג שרוב דבריהם קבלה והר"ן כת' בריש פירקין שדעת ה"ג דקמא שרי למיכליה לאלתר ובתרא אסור באכילה ליומי' משום קנסא ולמד זו ממעשה שבת האסור מדרבנן עוד כ' הרא"ש בשם ה"ג בהמה שנשחטה אמו היום ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהם בו ביום כיצד יעשה מכה אותן וטורדן וכל הפורש מן הרוב הוא פורש ושנים הנותנין אסור לשוחטן עד למחר עכ"ל הרא"ש וכן פסק הטור אלא שצ"ע בכאן הלא סברת הרא"ש לקמן בפרק גיד הנשה כר"י דלא אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש היכי דלא ידעי לקבוע האיסור כגון ט' חניות כו' משום דחיישינן שמא יקח מן הקבוע וצריך לחלק ולומר דדווקא בבכור האסור החמירו אבל הכא דשרינן כולהו בלאו הכי למחר לא חיישינן שיעבור ויקח מן הקבוע ובודאי כך הוא דעת הטור שאל"כ יקשה עליו מדברי עצמו שכתב בסימן ק"י דלא אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש היכא דלא קביעי דוכתיה משום דחיישינן שמא יקח מן הקבוע אלא בודאי כדפרישית וכן כתב נמי הטור גבי ספק דרוסה בסימן נ"ט ומ"ש דליכבשינהו כו' כבר בארתי זה בפרק א"ט סימן כ"א: