אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ב › סימן יט

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן יט

סימן יח

דין השוחט בהמה ועוף ולא יצא מהן דם כשרה ואף אם לא שחט הוורידין א"צ לנתח אבר אבר ונאכלין בידי' מסואבות בחולין שעשו על טהרת הקודש וקדשים עצמן א"צ הכשר ודם קדשים אינו מכשי' ודין מסוכנת שמעמידי' אות' ואינה יכולה לעמוד אפילו אכלה בקעיות וקורו' אינה נתרת בשחיטה אא"כ פרכס' ביד או ברגל אם היא בהמה דקה צריך שתפשוט ידה ותחזירנה אצלה וכן אם היתה פשוטה כבר והחזירתה אצלה כשרה פשוטה לא כפפה לא מהני וה"מ ביד אבל ברגל בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה כשרה ובבהמה גסה אין חילוק בין יד ורגל איזה מהם שתכוף או תפשוט כשר וכשכש' בזנבה נמי כשר' בין בדקה בין בגסה וכ"ש כשכשי באזנה וחיה גסה דינה כבהמה דקה ועוף אפי' לא רפרף אלא בגפו או כשכש בזנבו כשר וכן אם הטילה ריעי ומתרזת כשר ושותתת פסולה וכן אם צועקת וקולה חזק כשרה ואם קולה חלוש ונמוך פסולה וכל אלו הסימני' למסוכנת אבל לבהמה בריאה א"ע שום א' מן הסימנים הנזכרים לעיל וכל אלו הסימנים צריכים להיות דוקא בסוף שחיטה אבל באמצע או בתחילת שחיטה לא מהני ובארנו דחסיד המחמיר שלא לאכול מסוכנ' הרי זה משובח:

מתניתין השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם, כשרה וכ' רשב"א דכשלא יצא מהן דם אע"פ שלא שחט את הוורידין א"צ שינתח' א"א דכי בעינן שחיטת ורידין או ניתוח א"א ה"מ ביצא מהם דם שהרי פורש ואינו מוצא מקום לצאת והו' ליה פירש ממקו' למקו' ואסור אבל כשלא יצא מהם דם מוכיח הדב' שלא פירש דמו ממקו' למקום עכ"ל ונאכלין בידים מסואבו' לפי שלא הוכשרו בדם ר"ש אומ' הוכשרו בשחיט' ואין הלכה כר"ש ואיירי בחולין שנעשו על טהרת הקודש שאז השני עושה שלישי וסתם ידים שניות הן אבל בקדשי' עצמן א"צ הכשר שחיב' הקודש מכשרתן וג"כ דם קדשים אינו מכשיר דכתיב על הארץ תשפכנו כמים דם שנשפך כמים מכשיר כו' תו מסקינן א"ר אסי אר"י א"ר ינאי האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נעשה גופו שני לקדש ובסוף הסוגיא מסיק דר"נ אמר האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקודש טהור לאכול בקודש שאין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא דבר מקודש אבל מוד' בחולין שנעשו על טהר' תרומה אפי' השלישי נפסל גופו מלאכול בתרומה ונעשה שני לקודש וטעמא שטהר' תרומ' טמאה היא אצל הקדש וכל שלישי שבתרומ' נגד הקודש חשבינן כשני והרמב"ם פסק כרב נחמן והראב"ד השיגו וכת' עליו זה המחבר תפס הדרך המסוכסכת בסירים והניח הדרך הסלולה כי רוב המסכת של מס' חולין והסוגי' של מסכת נדה וסתם משנה של מס' חגיגה כולן ס"ל חולין שנעשו על טהר' הקדש כקדש דמי והוא תפס דברי היחיד והוא ר"נ דס"ל כחולין דמי ע"כ ואני אומר מאחר דמסיק בסוגיא תנאי היא דתניא חולין שנעשו על טהרת הקודש הרי הן כחולין ר"א ב"צ אומ' ה"ה כתרומה וא"כ מסתמ' הלכה כת"ק לגבי ר"א ולולי זאת לא עלה על דעת ר"נ לחלוק על ר"י ור' ינאי שהם הקדמוני' גם המשנה דחגיגה פ' א"ד דבגדי אוכלי תרומ' מדרס לקדש כו' דדייק מיניה דחולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמי כ' הרמב"ם שכך היה למשנה ראשונה אבל למשנה אחרונה חזרו בהן וכן מפ' המשנה דפ"ב דנדה בראשונה היו אומרים כו' ושנינו השוחט את המסוכנת רשב"ג אומר עד שתפרכס ביד וברגל ר"א אומר דיה אם זינקה פי' כדרך שהבהמו' נופחות בגרונם והדם מקלח ומזנק בכח אר"ש השוחט בלילה פי' בהמה מסוכנת ולא ידעי' אי פירכסה ולמחר השכים ומצא כתלי' מלאים דם כשירה שזינקה וכמדת ר"א פי' דמכשיר בזינוק וחכ"א עד שתפרכס ביד או ברגל או עד שתכשכש בזנבה אחד בהמה דקה וא' בהמה גסה בהמ' דקה שפשטה ידה ולא החזיר' פסולה שאינה אלא הוצאת נפש בלבד בד"א שהית' בחזקת מסוכנת אבל אם היתה בחזקת בריאה אפי' אין בה א' מכל הסימני' הללו כשרה ובגמ' מפרש ה"ד מסוכנת שמעמידין אותה ואינה עומדת אפי' אכלה בקעיו' וקורות ומסיק אמר רבא הילכתא כי הא מתניתא דתני' בהמ' שפשטה ידה ולא החזירה פסולה בד"א ביד אבל ברגל בין שפשטה ולא כפפה בין שכפפה ולא פשטה כשרה בד"א בדקה אבל בגסה בין ביד בין ברגל בין שכפפה ולא פשטה בין שפשטה ולא כפפה כשרה ועוף אפי' לא רפרף אלא גפו ולא כשכש אלא זנבו ה"ז פרכוס ובהרמב"ם כ' אפי' לא רפרף אלא עינו (וכן גי' הרי"ף והטור סי' י"ז עיי' בב"י) ומאחר שאין הכרע אין להק' ובענין גפו ולא כשכש אלא בזנבו כו' פי' או זה או זה ה"ז פירכוס ואמרי' בפ"ק דע"ז אר"נ בר אבא א"ר חייא חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס ופריך מאי קמ"ל כולהו תנינא בהמה דקה שפשט' ידה ולא החזירה פסולה שאינה אלא הוצאת נפש יד אין רגל לא דקה אין גסה לא עוף איצטריכא ליה וכת' הרא"ש אע"ג דברייתא כשכש בזנבו אעוף קתני מ"מ כשר נמי אפי' בבהמה בין בדקה בין בגסה כדתנא במתניתין והרמב"ם והסמ"ג לא כ' הא דכשכש בזנבו כ"א בעוף ואפשר דרבא אמר הלכת' כי הא מתני' דוקא ולית' דא"כ מאי פריך מאי קמ"ל או מאי משני עוף א"ל לימא הא דכשכש לא מהני אלא בעוף ולא בבהמה א"ל א"ו לא אמר רבא לאפוקי מדברי המשנ' גם הבריית' גופא רבות' קמ"ל דאפי' בעוף מהני כשכש זנבו אף שאין העוף צריך לכשכש הזנב וכ"פ הרמב"ן והרשב"א ועיק' גם מה שהרמב"ם והסמ"ג לא כ' הא דסגי בכפפ' ולא פשטה כ"א ברגל ל"נ דאף ביד כש' וכדמסיק לעיל בסוגיא אמר רב ענן לדידי מפרשי לי מיני' דמר שמואל היתה ידה כפופה ופשט' דבר שהמית' עושה היתה ידה פשוט וכפפ' דברים שאין המית' עושה בהן ובסוגי' לא משמע דרבא פליג עליה ועוד מדפריך עליה מאי קמ"ל לישני הא קמ"ל דוקא ברגל מהני כפיפה לחוד אבל ביד לא מהני א"ו אף ביד מהני וכ"פ הרשב"א והטור ומה שהשמיטו הרי"ף והרא"ש אפשר שסמכו על המשנה דקתני פשט' ידה ולא החזירה אינה אלא הוצאת נפש דמשמע הא כפפה מהני ותדע שהרי תלמודא פריך עליה דשמואל מאי קמ"ל תנינא בהמה שפשטה ידה ולא החזירה כו' ומשני אי ממתני' ה"א דכפפה ופשטה והדר כפפה אבל היתה כבר פשוטה וכפפה לא קמ"ל וא"כ פשטא דמתני' משמע דוקא פשטה אבל החזירה מהני אפי' אם היתה כבר פשטה תו מסקינן אמר רבא פירכוס שאמרו בסוף שחיטה אבל בתחילת שחיטה או באמצע שחיטה לא מהני וכ' ר"י לפירש"י צריך שתפשוט ידה ותחזירנ' לאח' שחיטה ואם לא עשתה הפירכוס לאחר השחיט' אע"פ שעשאתו בשעת השחיטה ונמשך עד גמר השחיטה פסולה עכ"ל אבל מפירש"י שלנו לא נשמע כן הלכך נרא' עיקר כפי' התו' והרשב"א אף ע"פ שלא פירכסה אחר שחיטה רק שעשתה הפירכו' עם גמר שחיטה כשרה וכ' הרא"ש הא דמהני אם השכי' ומצא כותלי בה"ש מלאה דם שכשרה משום דאין דרך לזנק דם כ"א בסוף שחיטה והנה הטי"ד כת' (בסי' י"ז) דאם זינקה בסוף שחיטה או שחט בלילה ולמחר מצא כותלי ב"הש מלאה דם כשרה (ואולי הסופ') טעה טעות גדול דהאי זינקה וכותלי ב"הש כו' הן דברי ר"א ור"ש וחכמים פליגי עלייהו וסברי עד שתפרכס ומסתמא הלכה כחכמים ומ"ה הרמב"ם והסמ"ג לא כ' הני סימני' כלל והרי"ף הביא נמי המשנה כצורתה ומסתמא הלכה כחכמים וטעותו מדברי אביו הרא"ש שכ' והא דמהני אם משכי' כו' ש"מ דכך הלכ' ולית' אלא כ' סוגיא דגמר' שר"נ כך רצה להכשיר הפירכוס אפילו בתחילת שחיטה ודייק מהא דשחט בלילה כו' א"א אפי' בתחילת שחיטה שפיר אלא א"א בסוף שחיטה מנא ידעי דילמא בתחילת שחיטה הוי ואפשר דרבא פליג עליה בע"כ ס"ל דאין ראיה מדברי ר"ש כמ"ש וכ"כ התוס' ומסוגיא גופא ליכא למידק מידי דנהי דאין הלכה הר"א ור"ש מ"מ נוכל לדקדק מינייהו לעניין פירכוס אימתי בתחילה או בסוף עוד כת' הטו"ר (בסי' י"ז) ואכתי איכא ב' סימני' בגמרא שאם הטיל ריעי ומתרזת כשרה ואם שותת פסולה ואם צועקת וקולה חזק כשרה קולה חלוש ונמוך פסולה וא"א הרא"ש ז"ל לא הביאם בפסקי' וגם הרמב"ם לא כ' ובעל העיטור כ' שהם הלכה ע"כ ותמה אני על המחברי' שלא הביאום שהרי מוכח להדיא בסוגיא שכך הלכה וליכא מאן דפליג בזה דמסקי' אשכחינהו שמואל לתלמידי דרב א"ל מאי אמר רב במסוכנת א"ל הכי אמר רב גוע' והטילה ריעי וכשכשה באזנ' ה"ז פירכו' א"ל איצטריכא ליה לאבא לאוזוזי אוני כלומר לכשכש באזנה שאני אומר כל שאינו דברי' שהמיתה עושה כלומר הוא סי' להכשיר ופי' התוס' דרב אפילו אליבא דרשב"ג קאמר שהוא מחמיר שבכולן וס"ל דבעי פירכוס יד ורגל מ"מ מודה בהני וא"כ מאחר דרב ושמואל ס"ל (כי הדדי) למה לא נפסוק כמותם וא"ל שרבא דאמר הילכתא כי הא מתניתא בא למעוטי כל הני כמו שבא מהר"י קאר"ו ליישב דעת המחברים ז"א דהא כל הני עדיפי מפירכוס דיד ורגל כדפרי' גם דוחק הוא שרבא יחלוק על רב ושמואל מאחר שאין לו ראייה מברייתא דה' עדיפי מפירכוס וגם כבר הוכחתי שרב' לא בא למעוטי מידי מדפריך מאי קמ"ל כו' ונרא' בעיני דמ"ה השמיטוה המחברים משום דפשיטא הוא מאחר דק"ל כחכמים דאפי' פירכוס יד או רגל מהני כ"ש הני ורב גופא לא קאמר אלא לומר שאף רשב"ג המחמיר שבכולן מודה בהו ומ"ה לא הזכירו נמי כשכש אוזן משום דפשיטא הוא כמו שתמה שמואל והיינו דס"ל כחכמי' דלא בעינן תרווייהו יד ורגל אלא פרכוס בחדא סגי כל שאינו הוצאת נפש וכ"פ התו' וה"ה דקמתמ' שמואל על הני תרי וכשכש אוזן דנקט לרבותא דאפי' זה הוא פשיטא וכ"ש הני תרי קמייתא דגועה והטילה ריעי וכן הלכה יש מן הגאונים שכתבו שלא התירו מסוכנת ע"י סימנים אלא בבהמת ישראל משום הפסד ממונו אבל לא בבהמת כותי וכתב המ"מ בשם הרמב"ן שז"א אלא מידת חסידות וכ"כ בתשובה אחרת דאפילו בבהמה של נכרי מותר ומ"מ מי שנזהר במידת חסידת ואינו רוצה לאכול ממנה הרי זה משובח כמבואר ביחזקאל דמייתי בפירקי' וכ"כ הרמב"ם:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה