אור ברסלב
ים של שלמה על חולין פרק ב › סימן יז

ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן יז

סימן טז

דין אם שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה טריפה וכן אם שחט הושט וניקבו בני מעיים אבל אם נפסק הקנה עצמו אחר ששחט רובו או ניקב הושט אחר שחיטת רובו כשר ובארנו דמותר לזמן נכרי על בני מעיים וכן בשר הפורש מן המפרנסת ממתין עד שתצא נפשה וא' נכרי וא' ישראל מותרים בו א"ל שהבהמה של נכרי ושחטה לו ישראל אז אסור לנכרי:

מסקינן בסוגי' ארשב"ל שחט את הקנה ואח"כ ניקב' הריאה כשרה אמר רבא לא אמר ר"ל אלא בריאה הואיל וחיי ריאה תלויה בקנה אבל בבני מעים לא מתקיף לה ר"ז מאחר שנולדו בה סימני טרפה התרת מה לי בריא' מ"ל בבני מעיים והדר ביה ר"ז מהא דאיבעי להו ניקבו בני מעים בין סי' לסי' מהו מי מצטרף סי' ראשון לשני לטהרה מידי נבלה או לא ע"כ לא מבעיא ליה אלא לטהרה מידי נבלה אבל באכילה אסורה א"ל רב אחא בר רב לרבינא דילמא לעולם לא הדר ביה ור"ז לדבריו דרבא קאמ' וליה לא ס"ל א"ר אחא ב"י ש"מ מדרשב"ל מזמנין ישראל על בני מעיים ואין מזמנין נכרי על ב"מ מ"ט ישראל דבשחיטה תליא מילת' כיון דאיכ' שחיט' מעלייתא אישתרי ליה נכרי דבנחירה סגי להו ובמיתה תליא מילת' הני כאמ"ח דמי תניא דלא כר"א ב"י הרוצה לאכול מן הבהמה קודם שתצ' נפשה פי' לפי שהוא יפה ובריא לגוף חותך כזית בשר מב"הש וה"ה שאר בשר אלא שזו א"צ הפשט ומולח יפה יפה ומדיח יפה יפה וממתין לה עד שתצא נפש' ואוכלו א' נכרי וא' ישראל מותרין בו וכ' הרא"ש וז"ל וליתא נמי לדר"ל אלא ק"ל כבעייתו של ר"ז דסבר יש טריפו' לחצי חיות שלא חזר בו מבעייתו ומה שהקשה לרב' וכי מאחר שנולדו בה סימני טריפ' התרת לדבריו דרבא קאמר וליה לא ס"ל וכן ר"ל שאמר שני דברים שסותרים זא"ז ההיא דכיון ששחט במקום חתך כו' והך דשח' את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה ולא ידעינן הי מינייהו דאחריתא הלכך עבדינן לחומרא ע"כ והוא ממש דברי הרמב"ן שהשיב על בעל המאור שהשיג על הרי"ף למה השמיט הא דר"ל שאם שחט את הקנה וניקב' הריאה דכשר וה"ה שחט לושט וניקבו בני מעי' אפי' לרבא כי רבא לא בא למעט אלא בניקבו בני מעיים אחר שחיטת הקנ' ור"ז ס"ל דאין חילוק וחזר מדבריו וליתא כי ר"ז פליג עליה ולא ס"ל הא דר"ל כלל ולדבריו דרבא קאמר והלכה כמותו בפרט מאחר שבלא"ה דברי ר"ל סותרי' זא"ז כמ"ש וכ"פ הרמב"ם וא"כ הבעיא דר' זירא אי מטהר' מידי נבלה עומד' עד שיבא אליהו ויפשטנה ומ"מ נ"ל שאם נפסק הקנה עצמו אחר שחיטת הקנה שלא נטרפה בזה וכן אם ניקב הושט לאח' שנשחט ומ"ש התוס' לקמן בפ' א"ט גבי ליבן סכין ושחט בה שאם ניקב הושט בשעת שחיטה שהיא פסולה היינו קודם שגמר שחיט' הושט אבל לאחר שנשחט הרוב לא מסתבר כלל שיפסול ומ"ש לעיל שא' נכרי וא' ישראל מותרים בו יש מפקפקים בעניין לפי שמצאו כ' בסמ"ג בעשיין סוף סי' קנ"ב שבני נח מצוין על אבר בשר הפורש מן הבהמ' המפרכסת אע"פ שמותרת לישראל ואין לחלק דה"ק שמותרת לישראל אם היה שוחטה ישראל ואסורה לב"נ ר"ל בשחיטת נכרי אין הלשון משמע כן ועוד ראיתי ברמב"ם שכ' בפ"ט מהל' מלכים להדיא שאסור לב"נ בשר הפורש מן המפרכסת אע"פ ששחט בה ישראל ב' סימנים ובלאוי' כתב הספר כמו כאן ואמת שמה"ר רא"ש כתב עליו שדבריו סותרי' זא"ז גם מצאתי בחידושי הרשב"א ותמיהני על הרמב"ם ז"ל שפסק בסוף פ"ט מהל' מלכים דלישראל שרי ולנכרי אסור אפי' (כששחטה) ישראל ובברייתא לא משמע הכי ואיתא נמי בפ' העור והרוטב ע"כ ומ"מ אני אומר שי"ל אליבא דהלכתא דהכ' איירי בבהמה ששחט ישראל לעצמו והתם איירי בבהמה של נכרי אפי' שחט לו ישראל מ"מ מאחר שהוא לא נצטווה על השחיטה א"כ בבהמה שלו לא הותרה לו בשחיטה אלא במתה ממש אבל בהמה של ישראל שהשחיטה היא המתרת לאותה בהמה א"כ הותרה הבהמה אף לנכרי וכן משמע לשם בדברי הרמב"ם דהתם איירי בבהמת נכרי אלא ששחטה ישראל:

תוכן העניינים

ים של שלמה על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה