ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן ט
דין אם החליד אפילו במיעוט בתרא או שהה אפי' במ"ב בין בקנה בין בושט שחיטתו פסולה וכששוחט בסכין רע אפי' הוליך והביא כל היום כשר אפילו גבי בהמה:
בעי רב פפא החליד במיעוט סימנים מהו תיק"ו מה שפירש"י דאיירי במ"ב ופסק כן להחמיר אפי' בהגרמה כבר כ' בפ"ק סי' מ' דהגרמה לכ"ע כשר במ"ב ועל פי' הקשה ר"ת מהא דתני' בתוס' שחט רוב גרגרת בעוף אע"פ ששהה (לשון התו' אפי' אם גמרו לזמן מרובה כו') זמן מרובה שחיטתו כשרה ופי' ר"ת החליד במיעוט סימנים היינו במיעו' קמא וקבעי לר"י דמכשי' תחת העור אם תחב הסכין תחת מיעוט הסימן וחתך הרוב הוי חלדה טפי א"ד אפי' אמרי דבי רב דאמרי תחת העור איני יודע היינו משו' דשחיטה לא שייכא בעור והוי חלדה לפי שהוא שלם אבל סימנים דשייכא בה שחיטה ואפ"ה א"צ לשחוט אלא הרוב האי מיעו' שעל הסכין הוי כאילו כבר נחתך דלא הוי חלדה א"נ קא מבעיא ליה כשתחב הסכין תחת מיעוט קמא ושחטו ממטה למעלה ואח"כ שחט את הרוב כדרכו וכן שהה במיעוט סימנים מפרש ר"ת במ"ק דושט ואיבעי' ליה אע"ג דמיטרפא בנקיבת הושט דילמא לא פסלה שהייה אלא במידי דמינבלה בה כגון א' רוב סימן א"ד ל"ש וכ' התו' לפי' (עיין בתו' דף ל ע"ב) אם ת"ל דכשר אף במ"ק לא פסלה שהייה בעוף מן התורה דהכשרו ברוב א' והא דאמרינן לקמן בפירקין גבי שהייה כדי בהמה לבהמה ועוף לעוף היינו מדרבנן ודוחק הוא וא"י אמאי לא נמצא שהייה בעוף בשחט מחצה על מחצה ושהה וכ' עוד גם לפי' קשה מהא דתניא בתוספתא שחט מיעו' ושט ושהה כדי שחיטה פסולה אלמא יש שהייה במ"ק ואמאי סלקא בתי"קו ולא הביא הברייתא לפשוט וא"ת לא ידע בעל התלמוד א"כ ל"ק נמי מה שהקשה לפירש"י במ"ב מברייתא דתוספת' וכ' הרא"ש ומיהו לא דמי דקש' מן הברייתא לפסק רש"י ואני אומר אדרבה לפסק רש"י ל"ק מידי דהתם בתוספת' דתניא כשר היינו מדאורייתא וכן מן הדין הוא מאחר ששחט רוב חשבינן כאילו כבר נשחט כולו דרובו ככולו מדאוריי' אלא מדרבנן קא מבעיא שראוי לאסור דס"ס שהייה בשחיטה מיקרי ואתי לאחלופי אבל לפי' ר"ת הו"ל למיפשט מבריית' דקתני פסול והנה דעת הרמב"ם להכשיר במ"ב אם שהה בו או שהחליד או הגרי' או דריס כיון שנשחט הרוב כראוי והיינו כתוספת' שמכשרת שהיי' במ"ב וה"ה לכולן ותימא גדולה וכי אפשר לנו למפשט בעיין אחר דסליק תלמודא בתי"קו בבעיין דחלדה ושהייה אפי' אנו רואין להדי' שלא רצה בעל התלמוד להביא ברייתא ולפשוט ממנה והיינו כדפרישית דברייתא דתוספתא איירי מדאוריית' והרא"ש כ' בע"א כי לא רצה להביא הבריית' השנוייה בתוספת' המכשרת במ"ב ולפשוט הבעיי' משום דקים ליה דלא מיתניא בי ר"ח ור"א ואין לסמוך עליה ממה שנ' לא ידע בעל התלמוד אות' כי כל תוספתא שלא נתפשטה עד אחר סידור התלמוד לא דסמכא הוא דמסתמא דכיון שרצו חכמי ישראל לעשות חיבור קיים אמת חקרו וחזרו לידע כל הספרים שכ' על דברי חכמים וביררו אות' שהן בר סמכא וע"י חברו התלמוד הלכך אין לסמוך על תוספתא זו כיון שאין בעל התלמוד מסכי' עליה ע"כ ומ"מ אין תמיה כ"כ על דברי הרמב"ם דהוא מפרש הבעיי בע"א כמו שאפרש לקמן גבי שיעור שהייה אבל הטור כ' שהרמב"ם מפרש הבעיי' במ"ק ומ"ה כ' שאין שייך שהייה בעוף בקנה דאם שחט הרוב כבר נגמרה השחיטה ואם שחט המיעוט חוזר ושוחט כל זמן שירצה אלא בושט לבד ובבהמה אף בקנה לאחר ששחט רובו ולא דק דא"כ הבעי' דבמ"ק נחסר מן הרמב"ם ואמאי לא כ' עליה וה"ז ספק נבלה כמ"ש על החליד במיעוט סימני' שהוא ספק נבלה וכ' התו' שר' ישעיה מפרש החליד במיעוט סימנים היינו אחר ששחט רוב סי' א' בבהמה החליד בסכין תחת אותו מיעוט הנשאר ושחט מיעוט השני את"ל תחת העור וצמר מסובך ומטלית לא הוי חלדה היינו משום דלא חשיבי כבהמ' א"ד אף את"ל דתחב הוי חלדה הכא שאני כיון שנשחט רוב המיעוט הנשאר כחתוך דמי ושהה במיעוט סימנים מפרש דקאי אשחט בסכין רע ומבעיא אם שחט רוב א' בבהמה והוליך והביא כל היום על המיעוט הנשאר מהו דילמא הא דמכשרינן בהוליך והביא כל היום היינו כשמתעסק לחתוך הסימנים אבל כשנחתך רוב הסימן הוו כאילו נחתך כולו ומוליך ומביא במיעוט הנשאר הוי כאילו מוליך ומביא בידה או ברגלה והוי שהייה ע"כ וכת' הרא"ש שזהו פירש הנכון ובאשכנז ובצרפת נהגו להחמיר כרש"י וכן הרשב"א כ' שהוא נכון ואני אומר שלא הסכימו לפי' ר' ישעיה אלא משום שלפירש"י ק' התוספתא ולפי מ"ש לק"מ כי מדאורייתא בוודאי כשר אלא מדרבנן הוא דקא מבעיא שלא אתו לאחלופי בין מ"ק למ"ב גם פיר' ר"י רחוק הוא ממני שיהיה מיעוט הסימנים גרוע מצמר ומטלית משום דחשבינן כאילו חתוך כולה בהא דרובו ככולו לענין דינא דהכשר שחיטה אבל מ"מ המיעוט הוא עדיין לפנינו שלא נשחט ושייך בו חלדה גם אידך בעיי' דשחט בסכין רעה כו' דחוק הוא חדא דלפ"ז לא קא מבעי' אלא בבהמה ולא בעוף ועוד כל זמן שעוסק בשחיטה לא מסתברא למימר דהוה שהייה ע"כ נראה דפירש"י עיקר ושייך שהייה אף במ"ר ומדרבנן ונ"מ לעניין ספיקא שנאמר ספיקא דרבנן להקל ועוד נר' בעיני מה שנוהגין כרש"י להחמיר לאו דוקא להחמיר קאמר אלא תופסי' דבריו עיקר אפי' להקל ומ"ה תופשין הא דאמר רבא השורט בסכין רעה אפילו כל היום כו' כשרה אף שלפי ר"א הוי ספק נבלה וכן יראה מדעת הטור שכת' בסי' י"ח סתמא סכין שפיו חלק אלא שאינו חד שוחטין בו אע"פ ששהה בשחיטה הרבה רק שיוליך ויביא ולא ישהה בשהייה אע"פי שמביא פי' ר"י בסימן כ"ג אלא סמך אמ"ש אח"כ ובצרפת ובאשכנז נוהגי' להחמי' כרש"י וכדפרי' ותדע שהרי לא כ' אפי' ר"י שנוהגי' להחמי' ג"כ כמותו שהרי לא כ' עליו שפי' הוא הנכון כמ"ש הרא"ש אלא שכתב סתמא הפי' שלו ומסיק עליו שכך הוא לחד פירוש' ורש"י פי' כו' ומ"ה כ' בכל ה"ש שמצאתי דמותר לשחוט בסכין רעה אפי' מוליך ומביא כל היום כולו סתמ' בין בעוף בין בבהמה וכ"ד רוב המחברים ועיק' ומאחר שהדין כרש"י מ"ה כ' בסמ"ק כששחט סי' א' בעוף ושוהה למות וה"ה בב' סימנים אלא שאין דרך לשהות כי מתים במהרה לא יחתוך סי' השני או לגמור הסימנים בסכין לפי שנראה כשחיטה והוי שהייה אלא ימיתנו במקל או ברגל או בקופיץ ובס"ת כת' יכנה על ראשה ובלבד שלא ישבור מפרק' וחומר' יתירה היא דפשיט' אם אינו שובר המפרקת ביד דלא נראה כשחיטה ולמה לנו להחמיר כולי האי: