ים של שלמה על חולין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן ג
דין דשחיטת אחד בעוף היינו או קנה או ושט ודין עוף שצוארו נקרע ומלוכלך בדם אם ראינו חתול רודף אחריו דהוי ספק דרוסה אז בדקינן תחילה הקנה מבחוץ, ושוחטי' הקנה לבד ואח"כ הופכין הושט ובודקים מבפנים כי א"א לבדוק הושט מבחוץ וגם ס"ד דבהמה שצוארה מלוכלך ונקרע אין לה תקנה אבל אם אינו ס"ד אלא חשש נקובה א"צ בדיקה כלל מן הדין אלא שלחומר' בדקינן לכתחילה ולכן אם חשש הנקב במקום ידוע וליכא ס"ד אז שחטינן למעלה או למטה מאותו המקום ואח"כ בדקינן לה והיכא דליכא מקום ידוע בין בעוף בין בבהמה סגי במה שבדקי' הבהמה לאחר שחיט' ומהפכי' לושט:
פיסקא השוחט א' בעוף איתמר ר"נ אמר או ושט או קנה אחד סתמא קתני רב אדא ב"א אמר ושט ולא קנה מאי א' מיוחד שבסימנים דהיינו ושט שכל חיות תלויה בו והלכה כר"נ דהא ההוא בר אזוזא דהוה בי רבה אתא כי ממסמס קועיה דמא אמר רבא היכי נעביד נשחטיה והדר נבדקיה דילמא במקום נקב קא שחיט נבדקיה והדר נשחטיה האמר רבה ושט אין לו בדיקה אלא מבפני' א"ל ר"י בריה נבדקיה לקנה ונשחטיה לקנה ולכשריה והדר לפכוה לושט וליבדקיה אמ' רבא חכים יוסף ברי בטריפות כר"י אלמא אח' דקאמר או האי או האי רש"י פי' דאיירי בספק ניקב בקוץ ואפ"ה אמרי' ושט אין לו בדיקה מבחוץ ור"יבא פי' דאיירי בספ' דרוס' כגון שראו חתול רודף אחריו שאז אין אדמומית הארס ניכר מבחוץ אבל מן הסתם דלא תלינן בדרוסה אלא בקנה או בכלבא כדאיתא בפ' א"ט יש לו בדיקה מבחוץ ולא עוד (אלא) אפילו בדיקה לא בעי דלא חיישינן לנקיבת סימנים או לשאר נקיבות כ"א בדרוסה והשתא ניחא הא דקאמר רבה בפ' א"ט ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפני' למאי נ"מ לס"ד ולא קאמר לספק נקובה וכ"ד הסמ"ג והרא"ש וכל הצרפתי' דיש בדיקה לושט מבחוץ דעת הרמב"ם והרשב"א והר"ן בפ' א"ט דלאו דוקא ס"ד קאמר והנה ר' ירוחם כתב כי הגאונים מסכימים לדברי רש"י וכן עיקר ע"כ ואינני כדאי להכריע אלו הייתי רוצה להכריע הייתי אומר דמן הסתם אין לו בדיקה מבחוץ אבל נקב במקום ידוע יש לו בדיקה אף לושט וכ"מש הר"ן שיש מחלקים בזה וכן הטור אלא ראוי להסכים עם הגאונים משום דבלא"ה אין אנו בקיאי' כ"כ בבדיקה וכ"כ הא"ז שאין אנו בקיאים בבדיקת הושט וכל עוף דאתא לקמן כי ממסמס קועי' דמא אני אוסרו ע"כ וא"ל אמאי לא נעשה כדברי התלמוד דלישחטי' לקנה והדר נהפכיה לושט דיש לו שפי' בדיק' מבפנים ואף לדע' ה"ג שכתבו בזמן הזה דלא בדקינן היינו לעניין ס"ד ונפולה שבדיקתה קשה וכמ"ש לקמן אי"ה בפ' א"ט סי' ס"ו אבל בבדיק' הושט ודאי מהני בדיקה מבפנים אלא שמ"מ נראה שקשה בדיקת הקנה שעדיין העוף בחיים כי צריך להפריד העור ממנו בעיינו בו ואיכא למיחש שלא יקרע הסימנים בהפרידו העור מעליו אם לא שנקרע כבר העור מעצמו שיכול לעיין שפיר אם נפסק הגרגרת וכן פירש"י ממסמס מלוכלך צוארו בדם שנקרע צווארו ע"כ ועוד אומר אני נהי דפליגי גאונים בבדיקת הושט מבחוץ לעניין נקב אפילו במקו' ידוע מ"מ היכא שידע מקום המכה אזי ישחוט למעלה או למטה ויהפכה לושט ויבדוק אם יש בו נקב דשפיר נבדק מבפנים כה"ג לכ"ע ואף בבהמה כן ונהי דגבי דרוסה לא שרינן כה"ג לכמה רבוותא משום דלא שייך לידע מקום הדריסה דשמא אף למעלה ממקו' המלוכלך דרס ג"כ בצפרניו כדרך הדורסים אבל היכא דליכ' למיחש לדרסה אלא לנקובת קנה למה לן למיחש יותר ממקו' המכה וכ"פ בסמ"ק בדומה ליה ובעיקר הדין שכתב רש"י דמצריכים בדיקא אף לנקובה כי ממסמס קועי' דמא בלא ס"ד ואין חילוק ביניהם אלא דבס"ד מצריכים בדיקה נגד כל חלל הגוף אע"ג דליכא ריעותא אלא כנגד סימנים ונ"מ לעניין קנה דגבי נקב בעי' גבי פסיקת הגרגרת ברובו ולעניין דרוסה אפילו האדימו הסימנים במשהו אפילו בגרגרת דזיהרא מקלי קלי ליה ל"כ לי כלל כפירש"י מדמקשי' לקמן בפ' א"ט ההוא בר אווזא דהוו בי רב אשי על לגבי קניא נפק אתא כי ממסמס (קועיה דמא) אמר ר"א לא אמרת ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא ה"נ ספק קניא ספק שונרא אימ' קניא והשתא לפירש"י לא היה מתיר ר"א מה שתלינן בקניא אלא דסגי ליה בבדיקת הסימנים וכעובדא דהכא ליבדקיה לקנה והדר לבדקיה לושט והכ' חסר מן הספר ועוד אין שום חידוש בההוא עובדא טפי מעובדא דהכא ולמאי הדר כתביה בעל התלמוד האי עובדא בפרט מאחר דצריכין אנו לסמוך בעיקר הדין בעובדא דאייתי' הכא א"כ אין בו תועלת כלל אלא בוודאי האי עובדא איירי שהתיר ר"א בלא בדיקה מאחר דאין כאן ס"ד לא חיישינן לנקיבה כלל וכמ"ש רי"בא וכן עיקר אלא שלא מלאני לבי להקל לכתחילה בלי בדיקה ומ"מ שמעינן מהאי מילת' דעובדא דהכא איירי בס"ד אלמא דלא מהני בדיקה בס"ד גבי בהמה לא בעוף ולא כדע' רש"י דלקמן בפ' א"ט סי' ד' ולפי מ"ש דאין אנו צריכין בדיקה לספק נקובה אלא לחומרא בעלמא א"כ היכא דיש חשש נקובה במקום ידוע וליכא ס"ד אז שחטינן למעלה או למטה מאות' המקו' ואח"כ בדקינן והיכ' דליכא מקום ידוע בין בעוף בין בבהמה סגי במה שבדקינן לאחר שחיטה ומהפכינן לושט ולא חיישינן (שמא) במקום נקב קא שחיט דהא מן הדין אפי' בדיקה לא בעי כדפרי' א"כ נהי דבדקינן לחומרא מ"מ לא חיישינן לחששא רחוקה לומר במקום נקב קא שחיט: