ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ט · סימן כה
מתניתן איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין כך גירסת רש"י וספרים שלנו וה"פ נקיי הדעת שבירושלים שלשונם קצר' ולא היו חותמין אלא פלוני בן פלוני וז"ל הטור כשחתם העד צריך לפרש שמו ושם אביו כגון יוסף בן יעקב עד כ' יוסף בן יעקב ולא כתב עד כשר אבל כתב יוסף לבד ולא כתב עד פסול וכ"ש אם כתב בן יעקב ולא כתב עד דפסול מיהו אם היו שני גיטין בשני דפין זה בצד זה וחתם באחד יוסף לבד וחתם בשני בן יעקב עד שניהם כשרים שהעד שכתוב בשני חוזר ג"כ על הראשון ע"כ וכ"כ הריב"ש וז"ל ומה שלא כתבו העדים בחתימתן עד אלא כתבו שמם ושם אביהן אין לחוש לזה כלל כי אין צריך עד רק כשאין מזכיר שם אביו בחתימות אלא שמו לבד או שמזכיר שם אביו ולא שמו ואז אם לא יכתוב עד הוא פסול לפי שנראה שלא חתם לשם עדות אבל כשחתם שמו ושם אביו אף אם לא כתב עד כשר דלהכי צריך לכתוב שמו ושם אביו לפי שמכוין לעדות ומשנה שלימה שנינו בפ' המגרש איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר איש פלוני בן איש פלוני ולא עד כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין ר"ל שהיו מפרשים שמם ושם אביהם וקוצרים בזה יותר משיכתבו עד עם שמם או עם שם אביהם לבד כדי שהרוצה לקיים חתימתן ידע מי הם וילך אחר קרובים ושכיניהם לקיים חתימתן עכ"ל וזה הפי' של נקיי הדעת עולה יפה לפרש יותר מפי' רש"י ותמה אני על מה סמכו המחברים לכתוב שלכתחל' יחתום ראובן בן שמעון עד מאחר שהיו לו די בראובן עד לחוד ואין לי ישוב כ"א לפירש רש"י שפי' נקיי הדעת שבחרו בלשון קצרה היו חותמין ראובן בן שמעון בלא עד ממילא אנחנו גסי הדעת צריכין לבאר היטב חותמין ג"כ עד אבל לפי' הריב"ש שהוא עיקר בעיני שנקיי הדעת האריכו וחתמו שמם ושם אביהם ובהא סגי וכו' א"כ למה לנו לחתום נמי עד ואפשר לגירסת רי"ף ור"ת והרא"ש שגרסו נקיי הדעת אסיפא כתב חניכתו וחניכת' דכשר שאין לנו ראיי' כלל שלבד חתמו נקיי הדעת א"כ מאחר דקתני מתני' כל ג' בבות כשר כגון כתב איש פלוני עד בן פלוני עד איש פלוני בן פלוני ולא כתב עד כשר משמע כולהון כשר בדיעבד ולא לכתחלה וטעם לדבר מה שחותמין ממי עד כתב רבי שמעון מקינון בתיקון גיטין הא דכתבינן על אותה עדות שבגט יותר משאר שטרות משום דשאר שטרות כתב מתחלה זכרון עדות או בפנינו ח"מ ונמצא שעדי' מדברי' הכל בשטר איך שהי' המעשה וא"כ אין צריכין למיכתב עדים אבל הכא איירי מן הבעל שאמר הכל וא"כ צריכים העדים שיחתמו ויכתבו כל אחד עד שאנו יודעים שהן עדים ועתה אפרש זה היטב מה שאין כותבין הגט כשאר שטרות בפנינו ח"מ בא פלוני ואמר לנו הוו עלי עדים וכו' וזה אינו כן שהבעל מדבר ולא העדי' וטעמא הוי משום שאם לא חתם עד משמע שהחותם הוא המגרש אבל בשאר שטרות השטר מדבר בלשון עדים ולכך אין כותבין ואע"ג שכתב עד לסוף אביו כגון יששכר בן יעקב הלוי עד מ"מ קאי איששכר כמו שאול בן קיש מלך ישראל דקאי מלך אשאול אכן אין להקשות לכתוב פלוני עד בן פלוני כגון יששכר עד בן יעקב הלוי דהשתא ליכא למיטעי דקאי אאביו כמו שאנו כותבין בתוך הגט פלוני המכונה פלוני בן פלוני ולא כתבינן פלוני בן פלוני המכונ' שהמכונה קאי על הבן ולא על האב. ותירץ בני שי' והודיתי לדבריו משום הא דתנן במתני' בפ' התקבל אם לא כתב רק פלוני עד כשר ואכן לא בהא נהיגינן הכי אלא פלוני בן פלוני כדי לברר הדבר בפירוש ואי כתבינן פלוני עד א"כ יטעו שבזה מהני עדות והא דכתב בן פלוני ליתורא דעלמא ואתו למשרי בעלמא לפעם אחר בפלוני עד הלכך כתבינן פלוני בן פלוני עד וליכא למיטעי מאחר דעד קאי נמי אבן כמו דלעיל משאול בן קיש מלך ישראל ע"כ. ואף שאין משיבין האר"י לאחר מותו מ"מ תורה היא ללמוד אני צריך במה שכתב שאם כתב איש פלוני דלא נהגינן כמתני' תימא הוא בעיני איך לכתוב לא נהיגין על הדיעבד שמאחר שנהגו לחתום בשלימות ממה ידע המנהג אם אירע בדיעבד בדבר דלא שכיח אחד מאלף וגם למה לא נהיגין כסתם משנה בפרט היכא דליכא מחלוקת לא במשנה וברייתא גם למה לא מסתבר' שאנו גוזרין שלא לחתום איש פלוני עד ושוב יבא לחתום איש פלו' לחוד וזהו גזירה לגזירה ובפרט מילתא דלא שכיח' גם עיקר הקושיא שבנה עליו היסוד אמאי לא נחתם שני פעמים הוא הבל בעיני דלמה לנו להאריך לא אם חתם עד בגט שני בשמאלו קאי נמי על איש פלוני פלוני דימינו בגט אחד ובשם אחר שאין בו שום ספק שלא צריך לכתוב עוד פעם אחר' ולרווח' דמילתא אכתוב מה שמצאתי בתו' וז"ל להכי חותמין העדים עד משום דמעידים שהן עדים דוקא ולא אחד מהן סופר דחתם סופר ועד פסול משום אומר אמרו כו' למקצת גאונים: