אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ט › סימן א

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ט · סימן א

פרק ט

מתניתין המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר' אליעזר מתיר וחכמי' אוסרים כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם כתב הר"ן וז"ל דמתניתין דוקא קתני שיאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אע"ג דבעלמא בהא גיטך סתמא סגי הכא שאני כיון דמעיקרא אומר בהדיא אלא לפלוני כי אמר בתר הכי הא גיטך סתמא לא מבטל מאי דאמר מעיקרא בהדיא ואף שאין כן דעת הרמב"ם שכתב בפרק א' אם נטלו ממנה וחוזר ונתנה לה ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם או ה"ז גיטך ה"ז מגורש' אלמא דסביר' לי' דמתני' לישנא בעלמא נקט ולאו דוקא הוא מ"מ נ"ל דעת הר"ן עיק' דמנ"ל להקל ולאפקועי מתני' מפשט' ופשיטא דלכתחלה בעינן הרי את מותרת לכל אדם כמו שאנו נוהגי' עתה אבל לענין דיעבד אני חוכך להחמיר שצריך לחזור וליטלנו מידה לומר הרי את מותרת לכל אדם ואם נאבד הגט צריך ליתן גט אחר היכא דאפשר וגדולה מזו נראה דוקא היכא שחזר ונטלו מידה דהוי כעין נתינה אחרת הוא דסגי בהרי את מותרת כו' אבל היכא שאמר בשעת מסירת גט חוץ לפלוני וקודם שמסר חזר ואמר הרי את מותר' לכל אדם לא סגי בהכי שיאמר אח"כ דעתי הי' על תנאי הראשון עד שיאמר לכתחל' הרי את מותרת לכל אדם אפי' לאותו פלו'. נחזור למשנה ואם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול איבעיא להו האי אלא חוץ הוא או ע"ע הוא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עלי' דר"א דהא שייר לה בגט אבל בע"מ מודי לי' מידי דהוה אכל תנאי דעלמא או דלמא ע"מ הוא ובעל מנת הוא דפליג ר' אליעזר אדרבנן אבל בחוץ מודה דהא שייר לה בגט ופשיט רבינא דחוץ הוא וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו בע"מ מודו לי' רבנן לר"א וכו' וכתב הר"ן וז"ל ומיהו בגמרא לא אתמר בהדיא אלא הכי מסקינן אלא לאו ש"מ חוץ הוא ש"מ שהרי"ף ז"ל סובר דבגמרא אמרינן דאי האי אלא חוץ הוא בחוץ הוא דפליגי רבנן אבל בע"מ מודו לי' כי פשיטא דהאי אלא חוץ הוא ממילא משמע דבע"מ מודו לי' והכי נמי מוכח הא דתניא לקמן וחכ"א שכל שפוסל על פה פוסל בכתב כל שאינה פוסל ע"פ אינה פוסל בכתב חוץ שפוסל ע"פ פוסל בכתב ע"מ שאינו פוסל ע"פ אינו פוסל בכתב ואע"ג דאיכא למימר דההיא ע"מ לאו ע"מ שלא תנשא לפלוני היא אלא ע"מ שתתני לי מאתים זוז והכי נמי איתא בירושלמי בהדיא בריש פרק כל הגט וחכמים אומרים את שהוא פוסל בפה פוסל בכתב ואת שאינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני הואיל והוא פוסל על פה פוסל בכתב ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז הואיל ואינו פוסל ע"פ אינו פוסל בכתב אפ"ה יש להביא ראיי' ממאי דאתמר בהאי סוגיא דאמר אלא מתני' דקתני כתבו ואוקמינא בחוץ אבל ע"מ לא פסול אלמא למסקנא דהך בעיא ע"מ לא פסול אפילו בע"מ דלא תנשא דלאו שיורא הוא וכן דעת הרמב"ם וז"ל בפ"ח מהלכות גרושין אבל אחרים אומרים דדלמא מסקינן בפשט' דבעיין ש"מ חוץ הוא אבל ע"מ מודו לי' משמע דאכתי מספקא אי פליגי נמי בע"מ ודאמר מעיקרא אבל ע"ע מודה לי' לאו דמיפשיטא לן הכי אלא הכא קאמרינן דלמא חוץ ואפשר דבע"מ מודו לי' ונפקותא דבעיין מפרשים והא דנקט מתני' פלוגתייהו בחוץ לאו משום דבע"מ מודו לי' רבנן אלא להודיעך כח דהיתרא דר"א נקטינן הכי אלא א"נ לא לאפוקי מתנא דברייתא דאמר דבע"מ פליגי אבל בחוץ מודה דאינה מגורשת כדאמרן בגמ' מתני' דלאו כי האי תנאי וכו' ואפשר דמ"ה מייתי הך ברייתא בגמרא בסמוך לאשמועינן דלאפוקי מהאי תנא נקט תנא דמתני' פלוגתייהו בחוץ ואלו בע"מ לא אצטריך דהא תנא דברייתא גופא מודה דבע"מ פליגי וראיי' לדבר דליכא למיפשט ע"מ להתיר דהא בגמרא אמרינן לאחר פטירתו של ר"א נכנסו ד' זקני' להשיב על דבריו ואלו הן ר' טרפון ור' יוסי הגלילי ור"א בן עזרי' ור"ע פרכי בע"מ ור' אליעזר בן עזרי' נמי משמע דבין בחוץ ובין בע"מ פי' מדלא שקלי וטרי במאי פריך אי בחוץ או בע"מ כדעבדינן באינך תנאי וכיון שכן הוא היכי דחינן הני אשלי רברבי ומאן אמר לן דרבנן דמתני' פליגי עליהו ודאמרי לקמן ומתני' דקתני כתבו ואוקמינא בחוץ אבל בע"מ לא פסיל אפש' דלא ע"מ שלא שתנשא לפלוני קאמר דההיא איכא למימר דכחוץ דמי אלא ה"ק והא דקתני כתבו ע"כ שיורא קתני חוץ או ע"מ דומיא לחוץ אבל ע"מ דעלמא דלאו שיור' כגון שלא תשתי יין לא פסיל ואוקימנא בחוץ אבל לאו דוקא אלא לרווחא דמילתא אייתי אוקימתיה לומר דמתני' שיורא ולפיכך הדבר נראה להחמיר ולומר דאפי' בע"מ לא מודו רבנן לר"א ומידי ספיקא מיהת לא נפיק ע"כ אבל הדברי' דחוקים בלישנא דגמרא אומרו ואוקמינא בחוץ אבל בע"מ לא משמע כפשוטו כמו חוץ וע"מ דבכל הסוגיא לא איירי כלל בע"מ שלא תשתי יין ומה שאמר ר' טרפון ור"ע הקשו בע"מ היינו שהם סוברים כתנא דברייתא דס"ל דפליגי בע"מ אבל בחוץ מוד' ר"א לרבנן ומה שאומר ר"א משמע דבין בחוץ ובין בע"מ פליגי אין זו דיוק כלל אלא דקושיתו מיתוקמא שפיר בין פליגי בחוץ בין פליגי בע"מ אבל לעולם לא פליגי אלא בחדא ואדרבא דייקינן להדיא דלא כדבריו דהא בסוגיא פריך לר"ע דהקשה לר' אליעזר בתרתי חדא קושיא לבחוץ וחדא לבעל מנת ופריך לר"ע אי חוץ סבירא לי' ואי ע"מ סבירא לי' ר"ע שמיע לי' דאיכא דאמר חוץ ואיכא דאמר ע"מ מ"ד חוץ האי פירכא ומ"ד ע"מ האי פירכא אמאי לא משני דר"ע בתרתי פליגי ולא צריך לדחוקי לומר דמספקא לי' לר"ע אלא בוודאי אי אפשר דבתרי פליגי אלא בחדא ובסתמא דאיבעיא מהא וכן עיקר וא"צ להחמיר על לא דבר. נחזור לענין אבל בע"מ מודו רבנן לר"א אמר לה ע"מ שלא תנשאי ובין אמר לה ע"מ שתבעלי שהתירה לכל אלא שאמר ע"מ תנאי הוי ושרי' לעלמא מידי דהוה אכל תנאי דעלמא מדלא פליג בע"מ אלמא כל ע"מ שריא כן מסקנת התו' והרא"ש אלא שהרא"ש האריך בדבריו ללא צורך פסק הלכ' כתב הרמ"ה וז"ל שאם אמר ע"מ שלא תהי' מותרת לפלוני שאינו גט והרא"ש כתב (שלא) כדבריו דאפי' בע"מ שלא תהי' מותרת כשר ומ"מ נראה דברי הרמ"ה עיקר שהרי לא נוכל לומר כיון שהתירה לכל והוי שיור בעיקר הגט שאת מותר' לכל אדם מצאתי כתוב וז"ל אמר רב נטרונאי גאון המקנא לאשתו ורוצה לגרשה והוא חושד אותה עם שום אדם איך יעשה לה אמר הרי את מותרת לכל חוץ מפלוני א"נ ע"מ ואם ישאנה החשוד נמצא הגט בטל ובנים ממזרים אלא יאמר לב"ד והם מוחים שלא ישא זו את זו לעולם ואמר הרי את מותרת לכל אדם ע"כ:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה