ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן טז
מתניתין המגרש את האשה ולנה עמו בפונדקי ב"ש אומרים אינה צריכה הימנו גט שני וב"ה אומרים צריכה ממנו גט שני אימתי שנתגרשה מן הנשואין ומודי' שאם נתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני מפני שאין לבו גס בה ומוקי מתני' בשלא ראוה שנבעלה ובאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה פליגי ב"ש סברי לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וב"ה סברי אמרינן הן הן עדי ביאה ומודים שאם נתגרשה מן האירוסין וכו' ל"א הן הן עדי ביאה דאין לבו גס בה אבל ראוה שנבעלה בין ארוסה בין נשואה צריכה הימנו גט דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין וכתב הרא"ש וכן הר"ן בשם הרשב"א ומסתבר דוקא בגרושתו מן האירוסין כיון שכבר הית' ארוסתו אומר נתחרטו על הגירושין וחזר ובעל לשם קדושין אבל אם ראו עדים שבעל אשה דעלמא אין חוששין לקדושין דהאמר ר' אליעזר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה ולא אמרינן שבעל לקדושין ולא מפליג בין בעל לפני עדים ובין בעל שלא בפני עדים וכן נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ולא חיישינן שמא בעל לשם קדושין והוי אשת אביו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' י' דקדושין עכ"ל ומ"מ גבי שפחתו אמרינן דלא עביד איסורא ומסתמ' שחררה ובעל לשם קדושין כדאיתא ביבמות פרק ב' ועיין שם בסי' י' כי שם הארכתי: