ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ח · סימן ו
מתניתין אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחריו קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך וממילא לדידן נמי צריך לומר והרי את מותרת לכל אדם וכתב הטור בשם הרמ"ה דוקא דאמר לה כנסי דמשמע לשם פקדון דעלמא אבל אם אמר לה מעיקרא ש"ח זה מיגו דקני' לי' בנתינה לצור ע"פ צלוחית אע"ג דאמר לה בתר הכי ה"ז גיטך לא תקנת' עד שיטלנה ממנה ויחזור ויתננו לה והיכא שאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי חזר ואמר כנסי ש"ח זה הוא בפ' הניזקין וכתבתי כל הצורך בפ' חרש סי' ה', נתן לה והיא ישינה ניעורה קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך בברייתא פליגי ר' ורשב"א דר' ס"ל שרי לו באמיר' לחוד ורשב"א ס"ל עד שיטלנו מידה ויאמר לה כו' מ"מ הלכה כסתם משנה ועוד הלכה כר' מחבריו וא"צ לחזור ולטלה הימנה וכתב הטור בשם הרמ"ה דה"ה אם מסר מודעא על הגט ונותנו לה ואח"כ בטל המודעא מרצונו דקאמר לה התגרש בגט שנתתי לך כבר א"צ לחזור וליטלו ממנה כיון שמכח נתינות הבעל בא לידה אע"ג דמעיקרא לא הוה בדעתו ליתנו לה בתורת גרושין כתב הרא"ש וז"ל דישנ' גרעה מחרשת דישנה לית בה דעת כלל והר"ן כתב דטעמא דלא הוי גט היינו משום דבעיא מקום המשתמר וכשהי' ישינה לא משתמר וכיון דהאי טעמא הוא אין ספק שאם נותנו לשליח קבלה שלה בשעה שהיא ישינה מתגרשת דהא משתמר עכ"ל וכתב מהר"י קארו ז"ל ונראה דגם לדעת הרא"ש שפי' דטעמא משו' דישינה דלית בה דעת כלל שלחה שליח קבלה שלה הרי ידו כידה וכיון שיש לו דעת מגורשת וע"כ יש לומר כן לד"ה שאל"כ לא הי' לנו להכשיר שליח קבלה אלא א"כ ידענו שהיתה ניעורה בשעת קבלת הגט ואם אין הבעל במקו' ההוא דבר שאי אפשר לעמוד עליו וסתם שליח קבלה כשאין הבעל והאשה במקום אחד הוא כו' ופשוט הוא וכתב הרמ"ה ז"ל ואין הגט בידה בשעה שניעור' אינו גט עד שיטלנו מידה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הא גיטך וכו' מסתברא דמה שנתן לידה בשעת שהיא ישנה אינה נתינה כיון שנפל מידה בשעה שניעורה אע"פ שנפל קודם שניעורה כגון שנפל מידה בעודה ישנה אע"פ שחזרה ולקחתו אינו גט עד שיחזור בו וכן איתא בטור והנ' מה שכתב הרמ"ה נתינה בשעת ישנה אינה נתינ' כו' ה"ק אינה נתינה שראוי להתגרש בו דהא אינה ראוי' להתגרש עתה וגרועה מחרשת אבל מ"מ הוי שפיר נתינה לעניין נתינת הבעל דהוי שפיר ונתן בידה שהרי אם לא נפל מידה א"צ ליטול מידה ולא הוי טלי מעל גבי קרקע כו' וכתב הטור וז"ל ואם לא אמר לה ה"ז גיטך אפי' אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לך אינו כלום ופשוט הוא ומסיק מצאתו לאחוריו כי אמר לה הא גיטך מאי הו' הוה לי' טלי גיטך מעל גבי קרקע לא אמר כלום אימא ששלפתו מאחוריו והא בעינן ונתן בידה וליכא לא צריכא דערק לה חרצי' ושלפתו פי' עקום מתניו לקרב אלי' הגט והוי כאלו קרב לה את ידו והיא לקחה הגט מתורה אבל אם היתה ידו פתוחה והגט מונח עלי' ולקחתו משם והוא לא קרב ידו אליה אין זו נתינה ואינה מגורשת אבל אם אחזו בראש האחד והושיטה לה ולקחתו בראש השני ה"ז גט דהוי כשלפתו ור"ח ז"ל פירש, כגון שהי' הגט דבוק במתניו וצמצם מתניו ונתחלחלו ונטלתו הוי כאלו נתנו לה הוא ונרא' דגם ל"ל לפירושו שקירב עצמו אליה דאל"כ אם היה הגט סגור בידו ופתחה ידו ונטלתו הוי גיטא ולהך פירושו אם הית' ידו פתוחה וקרב אלי' ונטלתו לא הוי גיטא דבעינן תרי שיסיענה בנטילתה וגם שיקרב הגט אליה ע"כ ויש לחוש לדברי ר"ח והרא"ש שהביא דבריו להצריך שניהם אבל מ"מ אין להקל נמי כפירוש הראשון שאם עקום מתניו וקרב אלי' לא ס"ד שלא יהא גט כלל ותהא מותרת ליבום או לכהן או אם היא ערוה לפטור צרתה אלא חיישינן דגט מעליותא הוא כדעת רש"י והרמב"ם תו מסיק אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדה ישן ו ומשמרתו ה"ז גט ניעור אינו גט דהוה לה חצר המשתמרת שלא לדעתה ופריך ישן ומשמרתו ה"ז גט אמאי חצר המהלכת היא כו' וכ"ת ישן שאני והאמר רבא כל שאלו מהלך לא קנה כו' והלכתא בכפות מהכא דכפות וישן מהני וכן דעת ה"ג ורוב הקדמונים וכ' אהני כ' כל הצורך לעיל פרק ב' סי' כ"ז: