ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ו · סימן טו
פסק כתב הרא"ש מדלא קממעט אלא חרש שיכול לדבר מתוך הכתב משמע דפקח שכתב בכתב ידו מהני דלא גרע מהרכנ' דאלם ומיהו אומר ר"ת דבתו' קתני בהך ברייתא דמייתי הכא ולא עוד אלא אפי' כתב בכתב ידו לסופר כתו' ולעדים חתמו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה פסול עד שיאמר לסופר כו' אע"ג דהרכנ' מהני אפשר דהרכנ' עדיפא משום דמראה בגופו א"כ נשתתק דא"א בע"א אקילו בי' משום תקנת עגונא והשתא לפי תירץ השני משמע להדיא דאלם שפיר יכול לכתוב שיתנו גט לאשתו אפילו בלא הרכנ' והשתא תימא לי על הטור שכתב וז"ל אפי' חרש ואפילו שומע אלא שאינו מדבר או פקח ממש וכתב בכתב ידו כו' לא יכתבו גט כו' והרמב"ם כתב נשתתק שכתב בכתב ידו שיכתבו גט לאשתו אם דעתו מיושבת עליו כותבין ונותנין שאין דין משתתק כדין החרש וא"א הרא"ש כתב כסברא ראשונה ע"כ ומהשתא תימא הלא הרא"ש ג"כ מודה בנשתתק ומ"מ יראה להחמיר שהרי כותב ושמא כתבו להחמיר שלא יועיל כתב ידו אף באלם כ"א הרכנ' וכן בהג"ה מיימוני כתב עוד הרא"ש ונראה דדוקא לענין ציווי הבעל הוא דבעינן שידבר בפי' שישמעו קולו אבל לענין שליחות האשה כל היכא דקים לן שהיא רוצה בדבר לא בעינן שמיעת קולה דגבי תן גט זה לאשתי אמרינן בפרק קמא אם הי' זכי' לאשה כמו לעבד לא היו יכול לחזור בו וביבמו' בשילהי פרק האשה גבי מזכה גט לאשה במקום יבם אי לאו משום דזימנין דרחמי ליה פי' ליבם הוי מצי לזכות לה בלא ידיעתה הלכך יכול האשה למנות שליח לקבלה במקום אחר ועדים כותבין וחותמין על פיה שהאש' מינתו להיות שליח לקבלה ונ"ל דאיש ואשה שוין בדבר זה דגם האיש יכול למנות שליח לגרש במקום אחר ואין צריך שישמעו קולו ודוקא לענין כתיבת הגט וחתימ' הוא דבעינן שמיעת קולו ע"כ ויפה כתב דאיש ואשה שוין אלא שחילק בין כתיבת הגט לשליחות ואני משוה את כולן להכשיר חוץ מאומר אמרו ומשו' חומרא כדפירש' והיכא שהבעל ממנה סופר שבמקום אחר לכתוב וכן עדי' לחתום אע"פ שלא שמעו מפיו אם נאמר דבעינן דוקא שישמעו מפיו או נימא היכא שממנה סופר להדיא בשליחות ולא באומר אמרו דכ"ע מודה דכשר במינוי השליחות וה"נ הרמב"ן והרמ"ה תלמידו חלקו בזה וז"ל הר"ן והקש' הרמב"ן ז"ל דמאן דפסל באומר אמרו אי משו' מילי מאי מילי קא מסיר איהו לשליח הא לאו מילי מסר אלא הרי הוא עושה שליח שלא בפניו וכי אין אדם עושה שליח שלא בפניו ואת שלא חילק ר' יוסי באומר אמרו מדעתכם אבל לא בעושה אותו שליח בכל מקום שהוא הא לא משמע הכי דקאמרינן בהדיא פלוני ופלוני ויחתמו וכן פירש"י ז"ל לסופר פלוני שיכתוב ואין לך צד היתר לומר לאחרים לכתוב אלא השומע מפיו הוא יכתוב ועוד אי ס"ד מודה ר' יוסי בממנה אותו לשליח במקום שהוא נפיק מיני' חורבה בכה"ג והכי משמע בפירקין דלקמן דקתני בדר' יוסי עד שישמע קולו שאמר לסופר כתוב ותירץ דשאני גט דכיון דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב לה כלו' שיכתבנו לה הבעל ואין הסופר והעדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו אבל בשאר דברי' עושה אדם שליח שלא בפניו לפיכך יכולה אשה לומר לפלוני שהוא במדינת הים הריני עושה אותו שליח לקבל לי גיטי והרמ"ה ז"ל תלמידו הקשה עליו א"כ דס"ל לר' יוסי דאפילו בממנה שליח שלא בפניו פסול א"כ מנא ידעי דטעמא דר' יוסי משום דמילי לא מימסרן לשליח דלמא טעמא דר' יוסי משום דבעינן שישמעו מפיו ממש לפיכך כתב דלא פליג ר' יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם אבל בממונ' שלא בפניו כי הא ודאי לא פליג וכתב א"כ נפיק מיני' חורבה בכה"ג זימנין דאמר לב' אמרו לסופר לכתוב ולעדות לחתום שאני ממנה אותם שלוחים שיחתמו ומשום כיסופא דסופר מחתמי לי' ליתא דליכא למיחש לכיסופא אלא כשעושין הדבר מדעת עצמן אבל כשעושין הדבר מדעת הבעל בהא לי' להו כיסופא דאינהו לא עבדי מידי אלא בעל הוא דעביד ולא נ"ל כן דא"כ מאי מקשו וליחוש דילמא אמר להו אמר לסופר כתיב ואתם חתומו ומשום כיסופא דסופר חיישי ומחתמי לי' דהא בכה"ג ליכא למימר לכיסופא דכיון דבעל אמר להו אתם חתומו היכא ליחתמו לי' הא בעל גופא אמר להו לדידהו דלחתמו ושמא דכיון דמ"מ אינהו אמרי לי' לסופר לכתוב מכספי מיני' מאי דק"ל ז"ל לא קשה אם איתא דמילי מימסרן לשליח כיון ששלוחו של אדם כמותו כשסופר ועדים שומעין מפי השליח הרי הן כאלו שמעו מפי הבעל הלכך ע"כ מאי דקא פסול לי' ר' יוסי באומר אמרו מדעתכם משום דמילי לא מימסרן לשליח אבל דעתי אסמכתא לדעתו שכל שהבעל ממנ' סופר והעדים שלא בפניהם מהני ולא פסיל ר' יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם משום דמילי לא מימסרן לשליח וכ"ת א"כ נפיק מיני' חורבה בכה"ג ליתא דאנן לא חיישינן משום כיסופא דסופר יכוונו לעשות שלא כדין אלא כל שאמר להם אמרו הם סבורים שהדבר מסור להם לשנותו כל מה שירצה ומה שאמר להם הבעל פלוני ופלוני אינה אלא כמראה מקום להם דמימר אמרו אם לא כן לא אמר לנו הבעל שנמנה אנחנו שלוחי' ולא הוא מינן א"ו לרצונינו הדבר מסור ומשו' כיסופא דסופר מחתמי' אבל בממנה סופר ועדים מדעתו ליכא למיחש לחורבה שהרי אין להם מקום לטעות ומשום כיסופא לא יעידו שקר להרבות ממזרים בישראל ע"כ והנה הקאר"ו כתוב להחמיר כדעת הרמב"ן שהרשב"א הביא אותו ולא נחלק עליו וכתב עוד וז"ל גם מתוך דברי הרא"ש משמע דכדברי הרמב"ן ס"ל שהרי כתב בס"פ התקבל ונראה דדוקא לענין ציווי הבעל הוא דבעינן שידבר בפיו וישמעו קולו אבל לענין שליחות האשה כל היכא דקים לן שהיא רצתה בדבר לא בעי שמיעת קול עכ"ל הרי דנקט בהדיא שידבר בפיו וישמעו בקולו ואולי להרמ"ה והר"ן כי דיבר בפיו סגי אפי' לא ישמע קולו גם מתוך דברי הר"ן שכתב זה נ"ל אפשר לדון דלהלכה אמרה ולא למעשה ע"כ. ואני אומר דמאחר מן הדין אף אומר אמרו כשר כמו שכתבתי אלא שהחמירו בדבר על פי פי' ר"ח הבו דלא לוסיף עליו ואנו אין לנו אלא מה שאמרו חכמי' לפסול באומר אמרו ולא בממנה שליח כי חילוק גדול ביניהן כמו שהכריע הר"ן דלשון אומר אמרו לא משמע אלא כפי' הר"ן שתולה בדעתן דאל"כ ה"ל לחלק ר' יוסי אף במזכיר הסופר והעדים כ"ש שלא שמעו מפיו אלא דווקא כדפרי' באומר להם אמרו לפלוני ופלוני אבל לא בממנה ומדברי הרא"ש שהביא אין כאן דקדוק כלל דלא בעי לומר דלא מהני שום ציווי עד שישמעו מפיו כ"א באומר אמרו אבל בממנה שליח גמור לכתיבת הגט ולחתמהו אפשר דהוי כשמעו מפיו כמו שליחות הגט אבל מסוף דברי הרא"ש יש ראיי' שס"ל כדברי הרמב"ן שכתב דאין חילוק בין איש לאשה ואף באיש יכול לעשות שליח במקום אחר ולא בעי שמיעת קולו כ"א בכתיבת הסופר וחתימת העדים והיינו ממש כדברי הרמב"ן ומ"מ אפשר אף שהרא"ש כתב כן היינו לדעת הרי"ף דפוסל באומר אמרו מ"ה יש להחמיר ולאסור בכל ענין אבל לפי מה שכתבתי דאומר אמרו כשר בשעת הדחק יש לסמוך אדברי הרמ"ה והר"ן ולהכשיר הגט וליתן לה אף לכתחלה הנראה בעיני כתבתי: